עם אחד פק"ל קפה וחיבוק עם שני צילומים ושיחות עמוקותשלישי … רביעי.. חמישי…  טיולים שונים, מגוון של אנשים, שלא לדבר על אלו שפוגשים תוך כדי …

כל נסיעה מצליחה להוציא ממני איזו מחשבה טעמו של המדבר זרח לתוך הנשמה ממש כמו הירח המלא שהאיר מעל בלילה שצעדנו בבור חווארים כבר שכחתי

שעה.. שעה שאני מחפשת את ה… פירצה בגדר חחח הולכים… חוזרים.. הולכים.. פונים .. מי היה מאמין שכדי לטבול בפינה בנחל דן, אצטרך לעבור גדר

מעולם לא שמעתי אותך כל כך הרבה ועוד מרימה את הקול אמרה לי השותפה שלי כשאני פוסעת הלוך חזור בדירה, מתוך כוונה רצינית (אם כי

Sometimes the things we can’t change end up changing us   השנה שנת 2016, אני בניו זילנד.לאט לאט אנשים נכנסים לאולם, אני חדורת מטרה, עדיין

זה תפס (גם) אותי קצת בהפתעה, קצת מוכנה. טוב, תלוי במה… רק לפני שנייה נחתתי, קיבלתי החלטות בהן גם על הטיסות הבאות/המתוכננות ו… בזה אחר

יש חויות שאי אפשר באמת להעביר במילים, כשחזרתי שיתפתי בפייס "כמה עברתי בימים בודדים. מאיפה מתחילים?" אם הספקתם לקרוא בפוסט על בוקרשט, הבנתם שגם לשם,

נחנקתי "אני צריכה אויר" ישבתי וכתבתי לעצמי עבר די זמן מאז שהייתי בשדה התעופה חמצן מטוסים, אני זקוקה לו עכשיו זו היתה התחושה שהגעתי אליה

טיול ערים, לשם שינוי ולא טיול הרים (כמו שפירסמתי לפני כמה ימים) חמישה ימים, שלוש מדינות, לוקיישנים רבים של צילומים שלא לדבר על מצבור של

כמעט והרמתי ידיים כמעט ולא פעלתי לשינוי, כי יותר קל לבצע מהלכים רגילים של החיים כמה פעמים מצאתי את עצמי תוהה ומסתכלת לשמיים בתקווה לקבל

בשבילי חו"ל זה אויר לנשימה והרגיש שהחודשים שעברו בארץ הקודש מאז שחזרתי (ועוד לא עברה שנה !) היו לי כבר "קצת יותר מידי", בלשון המעטה

רציתי לכתוב לך מזל טוב למרות שאנחנו לא כל כך מדברים רציתי לאחל לך