עבר זמן מאז אותו טיול, בערך כמו הזמן שהצלחנו להוציא אותו לפועל. סוף סוף הצלחנו לארגן שהיא תקח יום חופש ותעשה איתי גם משהו אחר.

בין החגים מצאתי את עצמי בחויות, הופעות ותוכניות נוספות. בהם דברים שקשורים ליומן המסע. חשבתי בדרך מיוחדת איך להביא אותו לידיעת יותר אנשים וגם אם

וידוי:  התלבטתי על הכותרת. יותר מצבע אדום, עיר עם מגוון צבעים ואז זה הכה בי. סימן הקריאה. הגיע הזמן שידעו, היא מזהה עם יותר מצבע

משבר הקורונה האט את קצב הצמיחה של הקולינריה הישראלית, אבל לא עצר אותו לגמרי. הסגרים אילצו בעלי מקצוע ועסקים רבים לחשב מסלול מחדש. כשהמגיפה עדיין

דרום אמריקה, קנדה, אירופה, דרום אפריקה, ניו זילנד. לצד תשמרי על עצמך, איך את, איך המשפחה, עלו שאלות רבות על המצב ושאלת מרכזית אחת "את מפחדת?

הערבה היא מקום שכמעט כל אחד עבר בו לפחות פעם אחת, אבל עם יד על הלב אני חושבת שבערך כמעט כל אחד מכירים אותו ממש

מי לא שמע אי פעם ש"פחד מונע מאיתנו להשיג את החלומות שלנו" או "לחיות את החיים שאנחנו רוצים" שירים יד. מבלי להיכנס לתוך המסך ולראות מה

הגיע הרגע להתוודות. מוכנים? תופים… שטיח אדום: לא התאהבתי בכל מקום שהייתי בו. בין אם בארץ או בחו"ל, כן אפילו בניו זילנד במקום שהיה לי

הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם, נופל וקם…שרים שבס ס', איפשהו בדרך כשלרגע הייתי בלי קליטה, השיר התנגן לי בראש…כך סתם, אווט אוף שום מקום,