חולמים על מרבדים לבנים, טיול בין צבעי טורקיז שונים של אגמים, או אולי טיול של הרים וכרמים?
כתבה שנייה בטיול הרואד טריפ סולו שלי בצפון איטליה, מאות קילומטרים של נהיגה מהדולמיטים לברגמו
טיול לחורף בלבד
בפוסט הראשון על חוית טיול לבד בצפון איטליה, הגעתי לבולצאנו. שלושה ימים מאחורי עוד שלושה וקצת לפני.
ה- היי לייט שלשמו הגעתי לאיטליה היום. חיכיתי לו כל כך. ההתרגשות היתה בשיאה. ניזכרתי בזו ששיתפתי אותה על הכוונות שלי והתגובה שלה פחות תומכת ממה שקיוויתי. סיפרתי על זה יותר במאחורי הקלעים.
הקרח והקור על הכביש מאתמול אותתו על הבאות. כותבת את המילים ומתרגשת, תיכף תבינו יללה יוצאים לדרך.
הדרך לצפון - הרים, כרמים וגם קרח בדרכים
עצם העובדה שהחלטתי להישאר לילה נוסף בבולצאנו איפשר לי לצאת מוקדם לעבר הנקודה הנכספת.
הנסיעה צפונה הקסימה אותי, ברגע שיצאתי מהעיר, הנהר הזורם למרגלות הכביש הצר, הפיתולים – וואי, התאהבתי מיד.
בבק-אוף-מי-מיינד חשש, כל רגע תזכורת לחובה של שרשראות השלג ואין צפי לאיזו חנות פתוחה (זוכרים את העניין מהכתבה הקודמת?).
טוב נו, יצאתי מוקדם והאיטלקים, מסתבר שגם כאן לא מהקמים מוקדם.
החל לרדת שלג. כן… ההתרגשות היתה מהולה, ביקשתי שאמצא איזו פנצ'רייה בדרך שאוכל לקנות את אותה השרשרת הנכספת.
כמו משמיים, שניות ספורות אחרי, לצד ימין של הכביש תחנ דלק קטנה ומלאאאאא צמיגים. תודה בורא עולה/יקום או מה שתרצו. נרגעתי.
השתלמות קצרה על שרשראות שלג וחזרתי לדרך.
מהירות הנסיעה ירדה, כלי רכב כמוני בדרכם צפונה, אני דווקא מברכת, זה מאפשר לי להנות ולהעריך יותר את מה שרואות עיניי: מרבדים עצומים של קצפת, עננים וכל מה שאתם יכולים לדמיין כמשטח עצום של לבן שנראה לגובה ולמרחק.
הכל בזכות אגם ברייס
יש לי וידוי:
זו הסיבה שלשמה הגעתי לצפון איטליה ואיזה מזל שלא הקשבתי לרעשים שעליהם כתבתי בסיפור מאחורי הטיול.
יכולתי לבדוק מראש את התחזית, יכולתי אפילו לראות את האפליקציה כדי לראות מה צפוי לי אבל החלטתי שתהיה לי הפתעה.
אגם ברייס, או אם תרצו Pragser Wildsee, ממוקם בגובה של כ- 1496 מ' וכ- 100 ק"מ צפונית מבולצאנו נמצא באזור הדולמיטים שכדי לשמר אותו כפי שהוא הוכרז כאתר מורשת על-ידי אונסק"ו.
ככל שהתקרבתי לאזור האגם, הרגיש כאילו בגבהים האלו הגשם פוסח על האזור ופתיתים של שלג מבקשים לעטוף את הכל.
ארבע חניות (בתשלום) משרתות את מבקרי האגם, כשראיתי אנשים פוסעים, קיוויתי שההחלטה לחנות בחניון הקרוב לא תעלה לי בצורך לחזור על עיקבותיי.
השלג שנערם בחנייה היה צריך לבשר לי מה יראו עיניי, אך כנראה ששמרתי על תמימות מסויימת, כי את האושר שלי אפשר לראות רק בסטורי באינסטגרם.
המחזה המרהיב של מי האגם הטורקיז לאורך העונה מקבלים זוית עוצמתית בחורף. הזכר למים כמעט ולא נראה.
את השיט באגם, מחליפה אטרקציה של הליכה על אגם קפוא, וזה הדבר הכי קרוב לביקור ב"מים של האגם", כי שחייה בו אינה מותרת.
ילדים הנגררים במזחלות, כלבים משתכשכים בשלג או מחליטים לטבול במים שעוד נותרו ונראים כמו שלוליות גדולות.
לקחתי לי את הזמן לחוות, לנשום את האויר הקר, לבחון מסביב כל עץ ופסגה. פסעתי לי בשביל מסביב לאגם, המילה קסם חלפה לי בראש הרבה יותר מפעם אחת ובדיוק שהרגשתי שהלב מתמלא כמו באהבה ראשונה, עיניי נתקלו בסימן לב שמישהו שירבט בשלג. זה נגע, לרגע חשתי געגוע קל.
חלפה בי המחשבה לחצות את האגם מצד לצד, אחרי הכל ראיתי לא מעט אנשים עושים את זה. עיניי משוטטות מחפשות את הדרך למטה ובזמן שצחקתי עם עצמי שאני עוד מסוגלת לחצות ולדרוך המקום שעדיין הקרח לא התייצב, שריקות וקריאות של שוטר שמבקש מאנשים שלא אלהתקרב לאזור מסויים. נראה לי שמישהו למעלה שמר עלי 😉
חזרתי על עקבותיי כדי להצטרף לאזור הבטוח להליכה על האגם הקפוא. האגם הקפוא נעטף בשכבת שלג, עצם הידיעה הרגישה חוויה. הלכתי בלי מטרה, הבטתי סביב על כולם. בית שיצא כמו באגדה של עמי ותמי ומולו שתי מדורות מחממות את אלו שבחרו לקנות יין חם ולהמשיך להנות מהמראה המרהיב.
הטמפרטורות צנחו, השלג שלא הפסיק לרדת עוד כשנהגתי לכיוון הפך לכבד מאוד, זה היה הסימן לשוב בחזרה, בזמן שבראש חלפה מחשבה איך אסתדר והאם אצטרך להשתמש בשרשראות השלג.
התייעצתי עם מקומי שאמר שאין צורך לשים את השרשראות, כי מיד בכביש הכל יהיה הרבה יותר קל, "רק תסעי מאוד לאט ותשמרי מרחק", הוא אמר.
הנסיעה היתה איטית, לא יותר מ- 4 קמ"ש, גם כששמרתי מרחק, היה בי החשש שמה חלילה אחליק ולא אצליח לעצור בזמן.
החשש היה אמיתי, ממש חשתי את הקרח על הכביש. פעם אחת לחצתי על הברקס והרכב המשיך לו ובהבזק של רגע העברתי לפארקינג ואמברקס, עוד כמה סמטימנטרים והייתי מנשקת את זה שלפני "ליאת תשמרי הרבה יותר מרחק". שמרתי, בהגזמה. אבל נראה שכך כולם, אחרי הכל – זו ירידה.
הזמן לקחתי לעצמי באגם, בתוספת הנסיעה האיטית, השלג הכבד וההבנה של מה שקורה בשטח הביאו אותי להחלטה לוותר על נקודות האחרות ששמתי על המפה:
Spiaggetta Ciamaor
Parco Naturale Puez Odle
Baita Daniel Hütte
Church of St. John
Prösels Castle
וזו רק רשימה קטנה, כי בכנות רבה ועם יד על הלב,
האזור של הדולמיטים הוא אזור שאפשר לבלות בו כמה ימים טובים. יש בו שפע מהכל: מתחמי ספא, הליכות, יקבים, מוזיאונים ועוד שלל של אטרקציות, טעמים וגוונים.
תחושת FOMO לא היתה, אני מטיילת לבד וצריכה להתחשב בעיקר בעצמי, אז במקום להתבאס על מרדף בין נקודות התצפית ומקומות אחרים שכנראה הגישה אליהם היתה יכולה להיות גם סופר מאתגרת, פינקתי את עצמי בשוקו חם עם קצפת בדיינר בתחנת דלק – שלא תגידו שלא סיפקתי לעצמי גם סוג של סרט קלסי.
בולאנו - פעם שנייה, נראית קצת שונה מהראשונה
הדובדבן של הקצפת, מלבד נסיעה קסומה כאילו אני בסרט של נרניה חזרתי לבולצאנו לבנה.
זה היה השלג הראשון של העונה, עד כדי שהמקומיים אמרו לי שזכיתי וזה היה כזה משמח לראות אותם מתרגשים כאילו זה מחזה שלא ראו מעולם.
ישנתי בבולצאנו שתי לילות, ויצא ששהיתי במקומות שונים.
כשאני מטיילת, לרוב אני פועלת במסגרת תקציב שהצבתי לי (שלרוב בנוי מכמה שלבים) ועקב אירועים שונים בתכנון, לא מצאתי שתי לילות רצופים באותו המקום.
מה שבתכ'לס, כמובן, הסתדר לטובה והוליד כמה טיפים טכניים חשובים להכיר:
לינה – אם אתם רוצים לדעת מה המרחק של המקום בו אתם מתכננים ללון, המרחק מהפיאצה יהווה האומדן לעניין ואם אתם עם רכב.
חשוב לוודא שיש לכם חנייה מסודרת, כי מצוקת החנייה קשה ותבררו מה העלות היומית, במידה ויש.
כנראה הזו הסיבה שיצרו את הכרטיס "אורח בולצאנו". הכרטיס מופץ בבלעדיות למלונות השותפים ותקף בזמן השהות בלבד, שימוש בכרטיס מאפשר ביקור במוזיאונים ונסיעה חינם בתחבורה ההציבורית בדרום טירול.
בנוסף, הכרטיס מעניק גם הנחות לאטרקציות ופעילויות נוספות שמשתנות מעת לעת כך שכדי לקבל מידע עדכני מומלץ לבקר בלשכת התיירות המקומית.
ההגעה לבולצאנו מגוונת, אפשר ברכב, בדומה לנסיעה שעשיתי, באוטובוס או לחילופין ברכבת שמגיעה לאזור (חשוב לבדוק הזמינות במהלך חודשי החורף).
ההתניידות בעיר סטנדרטית למדי, אומנם אין מטרו, אך מערכת האוטובוסים קלה לשימוש (אם כי התדירות לא מדוייקת).
יתרה מזאת, בתקופת הסקי אפשר להצטרף לסיורים מאורגנים או להסעות לשמורות השונות ותקופה החמה, יש גם הסעות תיירותיות לאטרקציות פופולריות כמו קסטל רונקולו (מבנה ענק מימי הביניים).
דבר חשוב נוסף – אם עיקר הטיול שלכם עתיד להתמקד בדולמיטים, כדאי שתדעו שבתקופות שונות של העונה אפשר גם לנוע להגיע גם לאגם ברייס באוטובוס ובנוסף, שווה לשקול לנחות בשדה תעופה קרוב יותר (לבחון מפה מול סוגי וזמני טיסה, השוואה של דרכי ההגעה והגעתם לבחירה הנכונה. צריכים עזרה? שאלות ממוקדות אני עונה בשמחה)
אגם טאנו ומפלים ורונה : אין מצב לנסיעה בדוך, כשאפשר בסיבוב
בחזרה דרומה, התחושה היתה שונה, האם זה כי ה"היי-לייט" של הטיול מאחורי, או שמה הידיעה שזה סוג של דרך חזרה וכל יום מעכשיו זה כבר פחות יום באיטליה.
האם עצרתם פעם לבחון איך אתם מרגישים?
היעד הסופי היום, צידו האחר של אגם גארדה. היה לי ברור שלא אסע בדוך, ולכן יצאתי מוקדם, קיוויתי למצוא שוב איזה דיינר בדרך. טעות…
במשך למעלה משעה כמעט עד לטרנטו היה שלג, אחר-כך הכל התבהר הפך לירוק ושוב הפך למושלג ככל שהתחלתי לעלות לכיוון אגם טאנו.
הנסיעה יפייפיה ואפילו עוצרת נשימה, מפותלת ביותר, ובחלקה ללא גדר הפרדה. דורשת ריכוז ואם תקראו חוות הדעת האם הנסיעה שווה לביקור באגם די חלוקות.
האגם שגובהו 550מ', נוצר בעקבות מפולת גדולה שחסמה את מסלולו של הנהר Rì Sec והמיוחד בו שגובה המים מושפע בהתאם לקצב היובלים של הנהר.
אם יש לכם אפשרות לצפות על האגם מלמעלה או למטה, במה תבחרו? בהליכה הארוכה יותר או הקצרה? חמש דקות מהחנייה 😉
במעלה הגבעה שביל צר העובר בצמוד לחלקה פרטית יעניק תצפית פנורמית גבוהה על האגם, תמונה רחבה אחרת אפשר לראות במורד המדרגות.
האזור מסביב לאגם קטן יחסית, אני משערת שבימי הקיץ הכל מלא באנשים.
החנייה ליד או ממול לבית הקפה הקטן כרוכה בתשלום. מקומות החנייה מצומצמים למדי, ניכר שאם בחורף היה יחסית עמוס, אני רק משערת מה קורה בשיא העונה, שהרי האגם ממוקם נסיעה קצרה מריבה דל גארדה.
וכמו שהנסיעה מהכיוון שהגעתי היתה מפותלת, כך הירידה לכיוון אגם גארדה. לפני שיצאתי לטיול באיטליה ידעתי שאחפש מפלים, אז זה היה ברור שאסטה מעט מהדרך למפלי ורונה.
מפלי ורונה
נקודת תצפית לעבר האגם וכניסה צנועה גרמו לי לחשוב מה מחכה בפנים, "אם אני כבר כאן", אבל מנסיוני יודעת, הפתעות במקומות הכי לא צפויים.
שעות הפעילות מוגבלות ומשתנות לאורך השנה, הכניסה כרוכה בתשלום, זו הדרך היחידה להגביל את מספר המבקרים במקום הקסום שנגלה אלי מיד לאחר הכניסה.
מפלי ורונה, או אם תרצו קסקטה דה ורונה, אימצו את שמם מהיותם סמוכים לעיירה ורונה (Varone, מקוריים משהו).
הם נמצאים בשמורת טבע קטנה: חלקה טבעית וחלקה יצירה, מעשה ידי אדם, של גן בוטני קטן המלווה במוזיקת זן נעימה. חשבו כאן על כל פרט, העיניים כמעט ולא מבחינות בהיכן מבצבצת המוזיקה, מבעד לרמקולים דמויי האבן.
השבילים מלווים את המערה העליונה והתחתונה.
הכניסה למערה תמיד מעניקה תחושה קרירה, עכשיו – נסו לדמיין:
אתם פוסעים פנימה, לשמע מים שוצפים, אוטוטו אתם מתקרבים, הקרקע רטובה, שביל קצר מואר בצבע אדום או כחול (תלוי מהיכן נכנסתם) מוביל לעבר המפל, אתם מתקרבים, קול המים מתעצם, אתם תוהים מה יתגלה ואז…
כמו בור שנפער באדמה, רק שזה מלמעלה, זרם עצום של מים זורמים מטה, שולח מימטרים לכל עבר. מקלחת קרירה מובטחת, עכשיו מבינה למה הציעו לאלו שלפני מעיל גשם. מיהרתי לצלם ולהסתיר את הנייד.
מי המפל מגיעים כתוצאה מ"נקב" תת קרקעי מאגם טאנו אל ההר שממנו לפני רגע "דהרתי" בירידה וגובהו כמעט 100 מטר.
המקלחת הצוננת שזכיתי לקבל לא הספיקה לי, חזרתי שוב להתפעם – יש משהו במפלים שפשוט עושה לי את זה. ה
לפי האתר שלהם, במהלך אוגוסט צפוי עומס ולכן התורים ארוכים. בביקור שלי יכולתי לספור על יד אחת כמה האנשים היינו בפנים. תודה לאלוהי ה- off season.
מידי פעם אני מקבלת שאלה "האם שווה לבקר ב…", או- האם זה MUST – בגדול, ככל שתקראו ברשת על המקום, תבחינו בדעות לפה או לפה, ממש בדומה לטאנו, אם זה מבחינתי אתר חובה, כאן התייחסתי לעניין.
אגם איזהו - קטן ולא כזה מוכר
כשחוקרים את מפת צפון איטליה לעומק מגלים הרבה אגמים פחות מוכרים, עד כדי שכששמתי נקודות על המפה כל-כך הרבה עברו לשכבה של "מחכים לפעם הבאה".
כששמים על כף המאזניים בין לישון לילה לפני הטיסה קרוב לאגם כולשהו או בברגמו, הבחירה ברורה. שיקולים של "מה בא לי לעשות" וזמני נסיעה לקראת הטיסה, הקלו על ההחלטה, שהרי אין מה להשוות והרגשתי שנכון לי יותר מרחבים אחרים מאשר עיר.
אגם איזהו קטן ולא כזה מוכר בקרב הישראלים, כנראה לאור יותר נוף טיבעי ומיעוט של אטרקציות.
נקודה למחשבה – האם כשאתם מטיילים בחו"ל, אתם מחפשים את המקומות המוכרים או רוצים לפגוש ישראלים או שאתם מעדיפים להתמקד יותר במפגש עם אנשים מהעולם?
דמיינו ספסלי ענק מפוזרים בנקודות שונות, כאלו שגם כמבוגרים, כשנטפס נרגיש שוב ילדים, כאן תוכלו לגלות את כל הלוקיישנים שלהם, לצד הפרוייקט המיוחד הזה עוד חויות שהמקום מציע: שמורה טבעית, שפע של הליכות ונקודות תצפית.
בפעם הראשון בטיול כאן הרגשתי את תחושת הפספוס או ליתר דיוק האכזבה שאוטוטו אני עוברת ליעד הבא.
לאור הזמן הקצוב וההמלצה של הזוג שישנתי אצלם, החלטתי שלא לעשות אף אחד מהפעילויות הללו ולהתמקד דווקא באי שנמצא במרכז האגם.
החנתי את הרכב בסולזאנו ומשם מעבורת לעבר מונטה איזולה. יש חניות מסודרות קרוב לפיר רק לא לשכוח לשלם (גם ביום ראשון).
מונטה איזולה - אי ירוק במרכז האגם
האי שהוא בתכל'ס עיירה שמחולקת לשכונות או יש שמתייחסים אליהם כאל סוג של כפרים המפוזרים בשטח של – 13 קמ"ר.
11 כפרים ביניהן ניתן לעבור במיניבוס המהווה את התחבורה הציבורית. מסביב תראו טוסטוסים ואופניים.
האי, שנראה למרחוק כמו הר באמצע אגם, פסגתו כ- 600 מ' ובו ממוקם המקדש של מדונה דלה הצ'ריולה, אליו ניתן להגיע רק בהליכה מהכפר הקטן קיור.
שביל מעגלי של כמעט 9 ק"מ מקיף את האי, שעתיים וחצי של הליכה ותקיפו את האי בשביל מעגלי של כמעט 9 ק"מ.
אני, שהחלטתי לשלב קצת מהשביל המעגלי וקצת פנים, איכשהו למרות שפסעתי לי בשביל כסומן לתיירים, הלכתי לאיבוד.
ציורי קיר ופסלים, הסיטו אותי מהשביל לעבר בית עלמין, וואלה – גם המתים זוכים פה לנוף.
איבדתי את המסלול לכיוון המקום הגבוה ביותר באי, אליו ניתן להגיע רק בהליכה מהכפר הקטן קיור: המקדש של מדונה דלה צ'ריולה ניצב בגובה 600 מטר (1,969 רגל) מעל פני הים.
פשוט נהניתי מהשיטוט, נקודת התצפית לעבר האי … אי קטן נוסף באמצע האגם שלפני כמה שנים בנו מעבר צף לעברו.
בעודי משוטטת הייתי צריכה להיזהר מטוסטוסים שחלקו איתי את הדרך וכמובן האוטובוס, שחלף על פני פעמים רבות, רק שלא היתה תחנה שאוכל לעלות עליו ואולי להגיע לאותה נקודה שתכננתי להגיע אליה.
הכל הפך למעונן, מבט חפוז לשמיים ונראה שהאפליקצייה YR שוב מדוייקת בתחזית שלה, בקרוב יפתחו ארובות השמיים.
החלטתי פשוט להמשיך לשוטט עד שאחזור לכיוון המזח לקחת את המעבורת חזרה, כשחזרתי לגובה פני הים, עברתי בין כפרי הדייגים שלווים, פה ושם בתי קפה משקיפים על העיירות שממול ובטיול בין הסימטאות השונות של הכפרים, נתקלתי במראה פשוט של אב ובן משחקים כדורגל. זה פתח לי משהו בלב, אבל גם העלה מחשבה – איך אין גדר ששומרת על הילד או על הכדור מליפול למי האגם, שכרגע קרים למדי…
אם אתם רוצים להעמיק את החוויה באי, ממליצה לבקר באתר המידע המקומי לכל הפרטים.
ואם אני כבר כאן, אז עצרתי לשיטוט קצר בעיירה איזהו לפני שהמשכתי למקום הלינה בעיירה אחרת מסביב לאגם.
טיול בצפון איטליה, לא לחורף בלבד
הגיע הזמן להמשיך הלאה: בוקר של קפה, נסיעה עם השמש העולה לעבר שדה התעופה בברגמו ומשם המשכתי כבר לפורטוגל.
החזרת הרכבים בשדה התעופה בברגמו קצת מחוץ לשדה ותצריך מכם להשתמש בשאטל-אוטובוס שיקח אתכם לטרמינל, היות והוא יוצא בזמנים קבועים, בין רבע שעה ל- חצי שעה, תלוי בשעה של היום, קחו בחשבון למקרה שאתם ממהרים.
צפון איטליה גם בעונה אחרת?
טיול מסוג זה, כמו כל טיול הן מבחינת ההחלטה לטוס מחוץ לעונה ובמיוחד כטיול סולו, חשוב לבחון אם הוא מתאים לכם או לא (כמו שחברה כתבה לי "אין מצב שהייתי עושה את זה לבד").
בכל מקרה, טיול בכל מקום בעונה הוא חוויה מיוחדת במינה ואם תחליטו לטוס במהלך דצמבר, תזכו גם לצבעים נוספים של שווקי הכריסמס הצבעוניים לצד שלל הרים המושלגים.
המסלול שעשיתי אפשר לעשות אותו בדומה למה שאני עשיתי, או להיות ממוקדים באזור ולהנות מטיולי כוכב.
אם רוצים להתחיל את הטיול באזור מסויים, עדיף לבחון ולשקול היכן והאם שווה לנחות במקום אחר קרוב יותר.
רגע לפני ששואלים "מה יש לעשות ב…" מומלץ לחקור קצת מעבר, שכן כל אחד ימליץ רק על מה שהוא עשה או שמע ויש כל כך הרבה מעבר ובזמן קצוב, קרוב לוודאי שלא נספיק הכל.
