אין דבר כזה חובה לראות!

הגיע הרגע להתוודות. מוכנים?

תופים… שטיח אדום: לא התאהבתי בכל מקום שהייתי בו. בין אם בארץ או בחו"ל, כן אפילו בניו זילנד במקום שהיה לי לבית.

כולם מתלהבים ממקומות מסויימים, כמה זה נהדר ואיזה וואו ויש פעמים שהגעתי עם ציפיות גבוהות.
זה קרה ברומא ואפילו בווינה, זה קרה גם במקומות אחרים שבתמונה היו נראים הרבה יותר עוצמתיים ויפים מאשר בשטח.
אז אני לא יודעת אם זה היה מזג האויר, האוירה מסביב, עומס המטיילים או כי ראיתי מקומות יפים אחרים, אבל הרבה פעמים יצא שלא הצלחתי להבין ממה אנשים מתלהבים.
מזל שבטיול חושי הפקת המירב שלי עלו ולפעמים האנשים שהיו איתי הוסיפו רק תיבול טוב יותר.
בסה"כ אני יכולה לומר שיכולתי להסתדר בלי ביקור באותה המקום, העיר או המדינה וכששאלו אותי איך אני יכולה לא לחלום להגיע למקום זה או אחר, עניתי שזה פשוט לא עשה לי את זה.

 

חייבת לקפוץ לפריז!

דבר דומה חוויתי כשהייתי בוולינגטון בפעם הראשונה.
זו שלימים הפכה להיות לי לבית מספר שנים וכמובן זכתה לעיר האהובה עלי בעולם.
איך היא קיבלה תפנית שכזו?  לא כי גרתי בה, התאהבתי בה כבר בפעם השנייה שרק ביקרתי בה, פשוט בפעם הראשונה הלכתי רק לפי ה"מאסט" מה שהפך אותה ל"סתמית" ול"עיר עם מלא רוחות".

לא כולם יאהבו את אותו מקום.
יש מקומות שפחות התחברתי אליהם ומי שקרא בבלוג שלי, גילה שיש דברים שמצטלמים יפה, יש מקומות שהסיפור מאחורי הביקור הפך את המקום לחוויה שהיא פחות ובהחלט יש מקומות שפחות התחברתי אליהם – בין אם בארץ או באירופה.

אנחנו תמיד שומעים על היעדים "חייבים לראות", לכאורה מקומות שכל אחד שפוי ירצה להיות וחלילה לא לפספס. בואו – מי לכאורה ירצה לפספס ביקור במקומות מרהיבים כמו השונית הגדולה באוסטרליה, במקומות שנחשבים פלאי עולם (ביקרתי בכמה) או לבקר בפריז.
טוב. אני.
במקרה של פריז ובטח עוד כמה ערים.
למה?
כי עבורי זה פחות מעניין לעבור רק בין בניינים, להסתובב כל היום בין חנויות ומוזיאונים במשך ימים.

אני מעדיפה משהו שלפחות אוכל לשלב גם מרחבים אחרים, כך באמסטרדם מצאתי את עצמי מוצאת דברים מיוחדים, סינגפור מצאתי את עצמי מבקרת בפאלו אובין, מה שכיניתי "סינגפור של פעם" ובתאילנד לא מצאתי את עצמי בבטן-גב ימים על גבי ימים.

כן, אני אוהבת היסטוריה, ארכיאולוגיה, אדריכלות וחופים, אבל במקרה שלי זה לפעמים יכול להגיע למיצוי מהיר וזה לא צריך להיות מלווה ב"וואי, פיספסתי".
לקח לי זמן להגיע להבנה הזו ובטיול הראשון הגדול שלי נפלתי בזה – לא רק לעצמי, אלא גם לסביבה.

תמונה באדיבות: סהר קרט בפריז, YOLO בלוג (קישור לבלוג בסוף הכתבה)
תמונה באדיבות: סהר קרט בפריז, YOLO בלוג (קישור לבלוג בסוף הכתבה)

הפספוס הכי גדול בכל טיול

מזה שנים אני אומרת שהפספוס הכי גדול בטיול הוא הגילויים האישיים, חיצוניים אלו שמתאימים לנו וכמובן פנימיים.
ברור שיש פעמים שבמבט לאחור אני מגלה שיש דברים שאולי הייתי צריכה לעשות דברים אחרת, אבל אין דבר כזה צריכה יש רוצה ובדיעבד בעיקר בטיול הראשון שלי לא כיוונו אותי לגלות מה אני רוצה.

כל נסיעה לא צריכה להסתכם ברשימת אתרים לבקר בהם, אלא לשלב בין ללמוד על עצמנו, על תרבויות אחרות, מה מעניין אותנו וכן – גם לגלות עולם.
נכון שאנחנו צריכים להרחיב את הגבולות שלנו ולדחוף את עצמנו קדימה ולנסות דברים אחרים, אפילו על פחד גבהים או קפיצה.

קחו אותי להסתובב ברחובות לה בוקה ואני אעוף באוירה, קחו אותי לשבת לפק"ל קפה מול נוף וזה יהיה לי מושלם, תוציאו אותי לטרק וגם אם תיפול לי הריאה אני אהנה מהדרך, קחו אותי להופעה או מסיבה ואני אשאר על הרחבה אחרונה.
יש אנשים שאם יגיעו לטבע ישאלו "בשביל מה ללכת", יש שיעדיפו לשבת שעות להשתזף או לשוטט בין חנויות – דבר שאותי אחרי זמן מה די ישעמם.
יש שיהנו מאירועי ספורט, כשאחרים יתפללו שיסתיים.
אני אוכל לבחון אומנות רחוב בעוד חברה תרגיש שיכולה להרדם בין קירות.
אני אדם מגוון באהבות שלו, אבל אני מכירה בגבולות שלי וזה אחד הכלים שאני מעניקה ביצירת טיולים על משמעות.

לכולנו טעם שונה, אז איך "חובה לראות" הפך לנחת הכלל?
יש הבדל בין לעשות דברים חדשים לבין לראות או לעשות משהו כי אמרו שזה "חובה".
כן אני עדיין אשמה בכך שאמרתי לאנשים בעבר "אתם חייבים לראות את זה".
אני כן בעד לתת צ'אנס, אבל לא לכפות דעה.
אני כן בעד לשמוע מידע, אבל להקשיב לעצמך. 

לכן ברור שככל שנפעל ככה נחווה פחות את תופעת ה FOMO (Fear of missing out) ואולי רק אכזבה קלה בידיעה שגם הפקנו את המירב. 

המקום הכי שווה שצריך להגיע אליו

מה זה מקום מדהים שכולם צריכים ללכת אליו? או מה זה מקום שחובה לראות?
הרי כולנו יודעים שכל דבר נתפס אחרת בקרב אנשים שונים, אפילו אם זה אותו היעד, צורת החוויה היא שונה, אז ברור שאנחנו לא יכולים לצפות שכולם יאהבו את מה שאנחנו אוהבים.

יש מקומות מדהימים בעולם, אבל אישית אני לא מאמינה שיש משהו שהוא חובה לעשות או לראות, אלא רק לאפשר לעצמנו לחוות.
נכון, אני מציגה הרבה דברים והמלצות (במקומות שביקרתי בהם), אבל אלו הדעות שלי והדבר היחידי שזה אומר: זה מתאים לי.
כמה פעמים הייתי בניו זילנד, בסינגפור, מצפה רמון או בעין יורקעם, כל פעם חוויתי אותם אחרת, כמו גם עשיתי בהם דברים אחרים. כל פעם לפי מה שהיה נכון לי.
נכון, כשאנחנו מגיעים למקום מסויים אנחנו רוצים למצות אותו עד תום "אם כבר אנחנו כאן", אבל זה לא מה שצריך להתוות את הדרך, אלא מה נכון לי לעשות עכשיו בדיוק.

אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לך משהו על שיגעון הגעגוע שלך למקום מסויים או שיגיד לך אתה חייב לחזור לראות או לעשות, פשוט להחזיר בשאלה: האם היו עושים משהו שלא משך אותם מלכתחילה.

פשוט, כבר הבנת – בשורה התחתונה, אין דבר כזה חובה לראות!

בחזרה לפינה אהובה. עין יורקעם. התעלפתי. ביי

*תודה לסהר קרט מ- Y.O.L.O בלוג על שסיפקה מלבד התמונה, גם טיול בפריז כולל לוקיישנים, מסעדות ורומנטיקה.  

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?