הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם, נופל וקם…
שרים שבס ס', איפשהו בדרך כשלרגע הייתי בלי קליטה, השיר התנגן לי בראש…
כך סתם, אווט אוף שום מקום, ארזתי תיק, נכנסתי לרכב ונסעתי
לא באמת, אבל יהיו שיתייחסו לזה שאפשר לומר ברחתי
בטיולים יש לי קווים כלליים למה רוצה לעשות, אבל זה לא היה טיול רגיל
המטרה היחידה היתה גיחה לקבלת אויר לנשימה
אחרי שאירועים שונים רדפו אחד את השני. הייתי רוויה
לא תמיד זה צריך להיות טיול או מסלול מוגדר, לפעמים זו פשוט רק נקודה על המפה ותזוזה.
אז נסעתי, בדרך חשבתי על דברים מהעבר שחקרתי באזור שאולי אעשה… ואולי לא.
הזמנתי לי חדר פרטי באנ"א ותוך 45 דקות הוייז כבר הראה לי את הדרך המועדפת.
* אנ"א היא חלק מרשת האכסניות YHA העולמית, לטעמי מהטובות בעולם, ובהחלט אפשר לסמוך על מיקום וניקיון, החלטתי לנסות אחרי שהמקום עבר שיפוץ וקיוויתי להתקל בעוד מטיילים.
15 דקות הליכה והגעתי למרכז המסחרי.
דבר ראשון קפה.
שניות אחרי שהתיישבתי הזמנתי שי עובדים שיצאו להפסקה להצטרף אלי, כדי שישבו בצל.
הם התחילו לדבר איתי. זרמתי. נכנסתי לוייב של טיול.
רגע לפני שהם חזרו לעבוד ואני המשכתי לדרכי, אחמד שאל אותי: "את תמיד ככה?"
השבתי במבט כלא מבינה….
"ככה, מחייכת"
עניתי בכנות: "משתדלת, אבל יש ימים שאני גם קצת אחרת"
לכי תסבירי ששנייה לפני הייתי לגמרי מכונסת
שתדעי, אני יבדרך כלל לא מדבר. בכלל. ועוד ככה…."
חייכתי, אמרתי תודה על ההזדמנונת ושבטח בי.
יש משהו בך שגרם לי להיפתח. את מיוחדת"
ריגש. איזה מזל שהייתי עם משקפי שמש.
"תבואי מחר", הוא ביקש
אני הבטחתי שאשתדל.
הצטיידתי באייס קפה וצעדתי לכיוון האזור המפוסל של מצפה רמון.
פארק הפסלים
בכניסה לפארק, בשעות הלילה, אפשר להנות משביל אבנים זוהרות, תלכו ותרגישו כאילו אתם דורותי צועדים בשביל הצהוב המוביל לארץ עוץ, רק שקרוב לוודאי לא תפגשו את טוטו, איש הפח, הדחליל, האריה או חלילה את המכשפה.
בין נקודות התצפית ונוף המכתש, פארק הפסלים מציג מגוון פסלים מעולם המוזיקה. היו שהצלחתי לזהות ברגע, אחרים השתהיתי וניסיתי לחבר – כזו אני, קודם מאפשרת לדימיון לעבוד, אח"כ ניגשת לקרוא.
המסלול אינו מעגלי, אפשר לנסוע לאורכו עם רכב, אבל זה פחות עוצמתי לחוות
השביל בחלקו נגיש, ברובו פחות… גם לעגלות.
מגיעים עם ילדים? אם איפשרתם להם להסתובב חופשי בפארק, שימו עליהם עין, פשוט כי הגבול בין הפארק לתהום ממש דק….
תעשו לעצמכם טובה ועדיף שתגיעו בבוקר או בשעות אחה"צ המאוחרות, אין צל…
כשההר הוליד גמל 😉
לא יכולה להיגמל מההר גמל הזה.
במרחק של 10 דקות מהאכסנייה, יושב, מחכה וצופה אל נוף המדבר גמל בצורת הר.
כבר הייתי בו בעבר, הפעם החלטתי ללכת ברגל ו- וואלה, אני אומרת חד משמעית, אהובים – לא לוותר!
הטיילת שעוטפת או אם תרצו נושקת לשולי המכתש פשוט מדהימה, בין אם הולכים לכיוון הר גמל או לפארק הפסלים.
אם לא בא לכם ללכת הרבה, תחנו את הרכב במרכז המבקרים ומשם תצעדו להר גמל, ככה תרוויחו שקיעה כפולה.
כשהמש מתחילה לשקוע והמכתש לשמאלנו, בכיון מזרח, ההרים מסביב נטעפים בצבעים האדומים, לאורך הדרך, על הטיילת, בפנינות מחמדת לאורך הטיילת, יושבים להם אנשים – צעירים ומבוגרים. מנגנים על גיטרה, עושים מדיטציה, משחררים צעקה שחותכת את הרוח החזקה,
ואז… כשתשבו לכם על ראש ההר, בזמן שהרוח שורקת מסביב (גם בימי קיץ חמים, קחו איתכם עליונית) "והשמש כדור ענק עגול" (~ משינה) תעלם לה במערב, תהיו אתם עטופים בעוצמתו של המדבר.
הפעם זכיתי שלא היו הרבה אנשים 🙂
רובע הבשמים
פעם הוא היה אזור תעשייה, שעבר עדכון 2.0 והפך למתחם תיירותי שמשלב בין קניות, מסעות ועסקים מרתקים לבין בעלי מקצוע ואמנים שונים.
רוצים להכיר את בעלי המלאכה, תגיעו ביום, רוצים לגלות גם גרפיטי חבויים תגיעו בשעות הלילה, אה… ואפשר לקנח בבר "הברך" שמידי פעם מנעימים את הערב בהופעה חיה.
גן לאומי צבעי רמון
אני אתחיל מהסוף ברשותכם, היות ואני מאמינה באותנטיות. הפארק אובר-רייטד לטעמי.
עממה, אצלי תמיד יש גם את הצד השני: להפיק את המירב בכל מצב 🙂
הבחירה תמיד בידנו ואני תמיד אומרת – שווה לנסות 😉
אז לפני הכל!!!
יאמר קבל עם ועדה, אנשי רשות הטבע והגנים שיחקו אותה ועשו כאן עבודה מרשימה. השקעה מטורפת , פנינות על שפת מים, אזהרה היכן מותר להיכנס והיכן עדיף שלא ופינות פיקניק מוצלות.
הביקור בגן הלאומי, נכון ל- 2021 חינמי ומתבצע בעיקר עם הרכב, כן יש שביל הליכה או לאופניים מסודר בצד למי שחפץ לעשות את המסלול אחרת.
לאורך כל הנסיעה, תוכלו להתרשם מפינות עצירה הכוללות תצפיות שונות לעבר מצוקי המכתש, מאגרי מי תהום, או הליכה קצרה (וכשאני אומרת קצרה, 5 דקות לצבים).
האזור עד לשנות ה- 80 פעל כמחצבה, ולכן באחת הפנינות שתעצרו תתקלו בצינור חציבה והצבעים העוטרים את המקום, נחשפו במהלך החציבות והטקסטורות של הסלעים לדעתי משולבים בין פלאי הטבע, הגשמים ומעשה החציבות.
השקיעו ברמות, אז… בחיאת אנשיםםםם, לא כולם אוהבים את המוזיקה שלכם ותקחו את הזבל שלכם איתכם!
האם אחזור לשם שוב?
אולי, תמיד התשובה היא "תלוי" 😉 מה שבטוח, אישית, לא אסע לשם במיוחד.
כן הייתי ממליצה, אם אתם כבר בסביבה לעשות גיחה ולהחליט לבד על העניין..
כדאי שתדעו, שעות סגירת השער, מתעדכנים לפי קיץ/חורף באתר של רשות הטבע והגנים.
איך מגיעים? המלצה חמה! (אם כבר החלטתם להגיע לשם)
אם אתם מגיעים מצפון – בוייז *לא* לשים פארק צבעי רמון, זה עושה חתיכת סיבוב שאלוהים ישמור (מזל ששמתי לב ושאני מכירה קצת את הכביש), שימו בוויז נחל סהרונים, שם בחנייה, תפרססו והכניסה לפארק תהיה משהו כמו 500 מטר בהמשך בצד ימין. עקב קו הפרדה רצוף, אין אפשרות לפנות שמאלה.
אם אתם מגיעים מדרום – פשוט תמשיכו 500 מטר לכיוון צפון, אל תתפסו אותי על המטר.
עד הפעם הבאה, תודה על השראה
מרכז המבקרים שהיה במרחק אפצ'י קטן הוא ה- מקום לזריחה כמו ששיתפתי כאן.
אני מאמינה שכל יום יש זריחה ושקיעה שונות, זו חוויה. אז אם מזדמן לכם, תעשו את זה ולו פעם אחת, לא תצטערו. חוויה מיוחדת מובטחת, בין אם אנחנו לבד או כמשפחה.
הפעם מסיבות שונות, ויתרתי על הזריחה, אבל לא על קפה הבוקר וכתיבה.
בסיפור מאחורי הגיחה, פירטתי יותר על מה ולמה, כאן בקצרה אשתף ששם נפתח סכר של החזרת אנרגיה (לא סתם אני מובילה את המחשבה שטיולים יוצרים לנו התפתחות אישית, לו אנחנו מאפשרים).
אנחנו מגדירים השראה כקליטה שמפעילה את החושים (אחד או יותר) ובעזרת זה אנחנו מצליחים לבצע פעולות אחרות ולפעמים גם מחדדת לנו את האינטואיציה.
רגע לפני שהמשכתי, נסעתי לבית הקפה. המקום היה עמוס, אז לא הצלחתי לגמרי לעמוד בהבטחה שלי ואפילו להשתחל לומר שלום. ממה שאחמד שיתף, יש מצב שאראה אותו גם בביקור הבא.
בדרך חזרה נזכרתי בשלט הכניסה שקיבל את פני. עצרתי. זה בהחלט היה רגע של השראה.
יש עוד מקומות לבקר בהם בסביבה, כאלו שיראו שוב את פניי ואלו שזמן רב לא ראיתי אותם.
