רגע של גילוי נאות לפני הכל, זו הפעם השנייה שלי בלימסול.
הביקור הראשון היה ב- 2019, כשבהבלחה של רגע החלטתי לטוס לקפריסין לחגוג את יום ההולדת, אז זה היה בתקופת הכריסמס וחוויתי חוויה לגמרי אחרת.
הפעם הגעתי בעקבות הזמנה של לשכת התיירות של לימסול לאווירה חגיגית וצבעונית, כזו שמזכירה את פורים. גם כאן ההחלטה היתה זריזה, אין מה לעשות – זו שעת קרנבל.
הפסטיבל מגיע לשיאו במצעד גדול, אם תרצו העדלאידע רק בהרבה יותר גדול ועם מטרה אחרת לגמרי.
קוריוז לסיבת ההגעה, אבל עוד נחזור לעניין, שהרי הגעתי לעיר כמה רגעים לפני השיא, מה שאיפשר להכיר אותה וגם כמה מהאנשים המעניינים שבה.
על זה נאמר: אם כבר אני כאן 😉
40 דקות טיסה, ואנחנו במדינה חדשה
כשלפעמים מחפשים אסקפיזם קצר ואף טיסה זולה, אני חושבת שאפשר לומר שקפריסין היא תשובה טובה.
משפחות, זוגות, מטיילים לבד, נוודים דיגיטליים – בהחלט יש למדינת האי הקטנה מה להעניק, בין אם חוויה עירונית ועד לשמורות טבע הן בים והן ביבשה.
כבישים מפותלים במרכז האי, כפרים מבודדים, היסטוריה במייטבה לצד מודרניות שמתפתחת בעוצמה, קזינו, ערי מסיבות, פארקים לילדים – תודו שבפחות זמן בפקקים של המרכז, כבר המחשבה על זה יוצרת תחושת שפיות אחרת.
חצי שעה נסיעה מפרידות בין לרנקה (או פאפוס) ללימסול שנמצאת בין שתי הערים.
אם תבחרו לשכור רכב, כמו שעשיתי בעבר, זה יאפשר תנועה חופשית ונוחה ברחבי האי, רק קחו בחשבון ששם נוהגים בצד ההפוך ובמרכז העיר החנייה תהיה כרוכה בתשלום.
רכבת אין בקפריסין, ואם החלטתם שלא להיות עם רכב צמוד, אפשר להגיע מהשדה ללימסול בשאטל או בתחבורה ציבורית, מה שכן גם המקומיים יודו שהתחבורה הציבורית עדיין לא יעילה לגמרי והם מקווים שזה ישתנה. למידע על תחבורה ציבורית אפשר להתעדכן באתרי התיירות המקומיים או באתר הזה
האני, חזרתי
הנסיעה משדה התעופה לעבר לימסול בכביש המהיר מציפה בי זיכרונות, מדהים איך אפשרר לחוות מקום בעיניים חדשות, שאותן מלוות תחושות ישנות עם רצונות חדשים.
מדע האדם אני מכנה את העניין, שהרי כל אחד מאיתנו הוא עולם שלם של תכנים ואירועים.
לשם שינוי, לחוויה הנוכחית הצטרפה אלי חברה. גלית, בלוגרית בעצמה ושותפתי למסע, לא דימיינה שקפריסין נראית כך, לצד מי הים התכולים, יהיו מרבדים ירוקים ואם מסתכלים לעבר האופק, גבעות והרים מחייכים.
ככל שאנחנו מתקרבים לעיר, פליאה (בלשון המעטה) יוצאת מפי. אני בהלם. קו הרקיע נראה אחרת, לימסול שינתה פניה ולקח לי דקות ארוכות לעכל מחדש את המראה החדש.
כריסטוס, הנהג שהסיע אותנו, הבין אותי והסביר "הפכנו למיני אבו-דאבי" – מונח שאשמע עוד כמה פעמים. חלק יאמרו זאת בשמחה וגאווה, חלק קלטתי את הצביטה בליבם.
כן, מנסים לשמר את הקיים, אבל אין ספק שהדומיננטיות המודרנית תופסת לה מימדי ענק בעיר השנייה בגודלה בקפריסין, שמונה כ- 200 אלף תושבים (תזכרו את המספר להמשך…).
ביוני עתיד להיפתח מתחם קזינו City of dream, מתכננים כבר מתחם גולף ודברים נוספים, אני מסוקרנת לראות איך היא תצליח לשמור על הישן לצד החדש, שהרי מעבר למבנים זו התחושה.
אנמסוס, נמסוס ולמסוס, נשמע כמו תחילתה של בדיחה אבל אלו תכל'ס מהווים את התפתחות שמה של לימסול "אמצע" – שכן היא צמחה בין שתי הערים העתיקות אמתוס וקוריון.
זו ההתחלה הצפויה לקראת נוסטלגיה כבר בנקודה הראשונה שמיירה, המדריכה, לקחה אותנו.
מוזיאון הארכיב - היסטוריה בקטנה, עם משמעות גדולה
במבנה הקולוני הראשון בלימסול, שנבנה כדי להפריד בין הלורדים למעמדות האחרים, שוחזר ונמצא בצמוד לגנים העירוניים, הוקם מוזיאון הארכיב.
מבעד לדלת יצא לקבל את פנינו אדם מעוטר בפיפיון אדום, מחייך בברכה – מיסטר מימיס שמו: היסטוריון, פרופסור, נגן, סופר ובטח עוד כמה תארים שהוא נושא איתו ושכח לספר.
אדם צנוע הוא מימיס, מדבר בגובה העיניים, עונה לכל שאלה שאנחנו צמאות לקבל עליה מידע. באמת הסתקרנו מהעולם שלו בכלל וממה שהוא מציג במקום בפרט.
נראה שכל ההיסטוריה של לימסול לדורותיה הוכנסה לשלל המייצגים התעשייתיים והרוחניים במקום, כל זאת במטרה לפתח תודעה לציבור, גם בהרצאות וסמינרים חינוכיים לילדים ולמבוגרים.
ריחות הישן והחדש מהולים בין קירות החדרים השונים, תחושה של אגדות וסיפורים, ממש Spiritual journey (מסע רוחני) עוברים, כפי שאמר מימיס בעצמו בעודו משתף על המסע שמשה (ההוא מיציאת מצרים, כן?) עבר ברגל 40 שנה לעבר ישראל מתוך ידיעה שלא יכנס למדינה.
שלל העולם הפנימי של מימיס גורם לעצור לפעמים ולתהות. לא חושבת שאי פעם עצרתי ושאלתי את עצמי איך זה מרגיש לצעוד לעבר מטרה, כשאתה יודע מראש שלא תוכל להנות ממנה. ואתם?
מבעד לדלת יצא לקבל את פנינו אדם מעוטר בפיפיון אדום, מחייך בברכה – מיסטר מימיס שמו: היסטוריון, פרופסור, נגן, סופר ובטח עוד כמה תארים שהוא נושא איתו ושכח לספר.
אדם צנוע הוא מימיס, מדבר בגובה העיניים, עונה לכל שאלה שאנחנו צמאות לקבל עליה מידע. באמת הסתקרנו מהעולם שלו בכלל וממה שהוא מציג במקום בפרט.
נראה שכל ההיסטוריה של לימסול לדורותיה הוכנסה לשלל המייצגים התעשייתיים והרוחניים במקום, כל זאת במטרה לפתח תודעה לציבור, גם בהרצאות וסמינרים חינוכיים לילדים ולמבוגרים.
ריחות הישן והחדש מהולים בין קירות החדרים השונים, תחושה של אגדות וסיפורים, ממש Spiritual journey (מסע רוחני) עוברים, כפי שאמר מימיס בעצמו בעודו משתף על המסע שמשה (ההוא מיציאת מצרים, כן?) עבר ברגל 40 שנה לעבר ישראל מתוך ידיעה שלא יכנס למדינה.
שלל העולם הפנימי של מימיס גורם לעצור לפעמים ולתהות. לא חושבת שאי פעם עצרתי ושאלתי את עצמי איך זה מרגיש לצעוד לעבר מטרה, כשאתה יודע מראש שלא תוכל להנות ממנה. ואתם?
מוזיאון הארכיב כולל מידע היסטורי שקשור לעיר בלבד, כל דבר אחר שמתגלה עובר למוזיאונים האחרים באי. מהרגע שתפסעו פנימה תחוו את הסיפורים במייצגים השונים. המחשבה שמאחורי הפילוסופיה להקמת ארכיון העיר מבוססת על שמירת העבר למען העתיד. כל חדר מעניק סיפור אחר, אוספים פרטיים, פריטים לפי נושא כמו קומיקס, אדריכלות, מסחר, אומנות, בריאות, משרד והיכרות עם ראש העיר הראשון וכמובן ההיסטוריה של הקרנבל, עליה עוד ארחיב בנפרד (שכמו שכבר הבנתם, זו הסיבה שחזרתי לכאן).
מימיס שמעיד על עצמו אדם שלומד היסטוריה מתוך ארכיונים ולא מתוך ספרים, מחזק את זה בשני חדרים שונים שביקרנו בהם.
הראשון חדר הארכיב, בו ערימות של ניירות מסודרות בקופסאות לפי שנים. כיום הקופסא הכי ותיקה היא 1901 (אפילו ההורים שלי לא היו במחשבה).
השני, חדר העבודה שלו, עמוס בספרים ומזכרות, הספרים נשלפים מידיו כאילו ממויינים ומסודרים אצלו בראש בדיוק כמו במדפי הארכיב.
רגע לפני שנפרדנו לשלום, מימיס מתיישב ליד הפסנתר וניגן.
בדרכנו מטה הוא עוד מספר שיודעים שיש היסטוריה בין חיפה ללימסול (שנחשבות ערים תאומות) ושבעבר היתה קהילה יהודית רחבה בלימסול, עם השנים היא התפצלה לשתי הערים הסמוכות: לרנקה ופאפוס. עדיין לא מצאו את הקשר בדיוק ולכן הוא ממשיך לחקור.
אין ספק, שכשמשוחחים איתו מגלים עולם עצום של ידע, יכולנו לשבת איתו עוד שעות, שכן לראות אהבה מעמיקה שכזו לנושא, בוודאי יש לנו משמעות הרבה מעבר לנראה.
המיתולוגיה היוונית-קפריסאית, כוללת סיפורי כיבוש של העות'מאנים, בריטים, שרידים רומים. חשבתם פעם איך תרבויות שונות פוגשות היסטוריה דומה?
מימיס מגדיר את החיבור בין היוונים והיהודים במדוייק, אומות אתניות, כי אין לנו "אחרים" (Ethers nations).
אם אתם רוצים לבקר, תשמחו לגלות שנכון לעכשיו הכניסה בחינם ומימיס ביקש למסור שהוא במרחק טלפון. אלו הפרטים להתקשרות ושעות הפעילות.
ביקור במרינה ובעיר העתיקה, יום לפני ההילולה
העיר צבעונית במיוחד לפני הקרנבל, מעת לעת גם לאור יום נתקלים באנשים לבושים תחפושות.
המרינה הישנה (נכון שבאנגלית דברים נשמעים לפעמים יותר טוב? Old Port) קיבלה פנים חדשות, מסעדות, חנויות משודרגות, גם ג'יימי אוליבר הגיע לעיר בדצמבר 2022.
על פני המים צפה אוניה עתיקה, מהמאה הרביעית לפני הספירה, קריניה שמה (Kyrenia-Eleftheria), משו אותה ממעמקי הים וחידשו אותה, לאחר חזרתי, כשקראתי עליה קצת מצאתי תמונה של ספינה אחרת, עם דגל ישראל מתנופף עליה. לא יודעת מה איתכם, מרגש אותי לראות דגל ישראל בעולם, מסקרנות רציתי לראות מה הסיפור שמאחורי. לחצתי.
גיליתי כתבה מקומית מ- 2018, בה צויין שלאחר 75 שעות בים, הספינה החיפאית, התאומה שלה, "מעגן מיכאל" מהמאה החמישית לפני הספירה עגנה לידה.
(נקודה למחשבה, אחרי שביקרתם במקום שסיקרן אתכם, אתם מחפשים עוד מידע? )
מעבר לכביש עולם אחר, המבנים החדישים של המרינה מתחלפים להם במבני אבן. אני מחוייכת לעצמי, שוב נזכרת ברגעים אחרים ובכלל סיפורים של מקומות עתיקים תמיד מרתקים.
מעין חיבור לנשמה של העיר, מאיפה שהכל לכאורה התחיל.
העיר העתיקה היא לב ליבה של העיר. רובעים שונים שזורים זה בזה ברחובות צרים מסועפים, מעניקים חוויה לאורך כל שעות היממה, שכן לצד היותה מרכז היטורי משולב מבנים קולוניאליים ובתי מלאכה מסורתיים תמצאו בתי קפה, מסעדות וברים רבים (800 במספרם, אם לדייק).
אתם כבר מבינים שאם אתם מגיעים למרכז עם רכב, בדיוק כמו בתל-אביב, מאתגר למצוא חנייה, אלא אם התרחקתם ממש או נכנסתם לחניון מסודר.
המפגש בין ישן וחדש בעיר העתיקה נמצא בכל פינה – במרכז הכיכר מצודה-טירת לימסול, שכיום מהווה את מוזיאון ימי הביניים, אותה עוטפים מסעדות, ברים ובית תרבות.
לא רחוק ממסגד עם צריח אלגנטי עובר שיפוץ נמצא שוק אנגורה, אבן עצום שנבנה במקור ב- 1918 ועבר שדרוג כדי להפיח חיים חדשים במקום שהיה משמעותי מבחינה היסטורית.
קתדרלת איה נאפה שנבנתה על חורבות של כנסייה ביזנטית ומעוטרת בסיפורי סולם יעקב, אברהם אבינו ועוד מהברית החדשה "כדי שכולם יבינו", סמוכה לבניינים ישנים שהוסבו להיות מבנים בשירות האוניברסיטה שמפוזרים ברחבי העיר העתיקה
כל זה ועוד הרבה יותר, מעניקים את התחושה של עבר שפוגש הוויה נוכחית וככל שמסתובבים בעיר העתיקה, העיניים בוחנות ומגלות עוד פנינים מיוחדות: אומנות רחוב.
לביקור בהיי-לייט המרכזיים של העיר? הורידו את האפליקציה דרך אתר התיירות ההרישמי ותלווה את הטיול מפה אינטרקטיבית או כאן.
כשאתם פוסעים ברחובות, אתם מסתכלים ישר? למטה? למעלה?
בוחנים מה חדש במקום שאתם מכירים או אולי אתם במקום חדש ומחפשים את הנקודה שאליה אתם חפצים להגיע?
אומנות הרחוב בעיר העתיקה של לימסול
הייתי חייבת להעניק במה נפרדת. מי שקורא אותי לאורך הזמן כבר יודע שלצד אהבה לטבע יש לי רומן עם אומנות רחוב בערים שאני מבקרת בהן, העיניים תמיד משוטטות ומחפשות.
יש ערים שאלו שכונות מסויימות ויש פעמים שזה התגלה לי תוך כדי תנועה.
כשהעלאתי שאלון באינסטגרם (אתם כבר שם?) היו מגוון תשובות על המשמעות של אומנות רחוב.
יש שמתייחסים אליה פשוט כמשהו שמעטר קירות, יש שבוחנים את המסתתר מאחורי, יש שמחברים בעצמם את הסיפור לציור ו… יש את אלו שלא מבינים את העניין, זה משהו שגיליתי בלימסול.
קיר אחד מעוטר בשלל גוונים, עד כדי ש"וואו" יצא מפי ומצד אחר, קיר עם קשקושי גרפיטי ולא ברורים, מבט חטוף של תמיהה לעבר מיירה והיא הסבירה שהבעלים של הבניין מתנגד לאומנות רחוב, אז החליטו לעטר את קירותיו בגרפיטי פשוט "מגיע לו. הוא לא מעריך אומנות" אני מסננת בחצי חיוך.
אם אתם רוצים לקחת את מיירה איתכם לסיור שתוביל אתכם לכל פינה בעיר וגם מחוצה לה, תלחצו כאן ותועברו למייל שלה, תמסרו לה ד"ש.
אצלי סריט-ארט נתפס כמשהו בעל אופי, ערך ומשמעות נוספת בחוויה, בין אם זה גרפיטי או אומנות רחוב מכמה סיורים בארץ ובעולם יש בהם סיפור או אימרה.
במאי יש את פסטיבל אומנות הרחוב (Street Art) ואולי דברים שצילמתי ושיתפתי כבר לא יהיו.
אני באמת מקווה שמישהו יפעל לסיורים בעקבות אומנות שכזו, שכן כפי שאני מאמינה מאחורי כל ציור, יש סיפור ולכל סיפור יש משמעות (כבר הבנתם כמה יש שילוב בין עולמות פנימיים וחיצוניים בתפיסה שלי?)
מוזיאון הרכב הקלאסי וההיסטורי
ברשותכם, רגע של נוסטלגיה אחרת, כאחת שחיה בניו זילנד תקופה ומידי סופ"ש שיירות של מכוניות עתיקות שיירות עוטפות את הדרכים לא היה מראה נדיר. גם שם, בדומה לקפריסין, נוכחות השלטון הבריטי הותירה אחריה זכרונות של קלסיקות.
רגע של הבהרה, לפני שצוללים פנימה, זהו לא מייצג מכוניות בלבד ולתרגם את המילה מוטור לרכב, מרגיש עושה עוול למקום כי זה הרבה יותר מהמציאות המוצגת.
דמיינו לעצמכם שאתם נכנסים לליבו של אדם, למקום שמאפשר לשתף את התשוקה שבוערת בפנים, תוסיפו לזה נוכחות של אדם חייכן, כיום בעל שיער לבן שמקבל את פניכם, ואתם מקבלים את מערבולת החושים שיוצרת אהבה שניכרת מכל פינה כבר בכניסה.
מר דימי מברופולוס, שאהבתו לראלי החלה בגיל העשרה, היה מתחרה באירופה ובקניה כנציג של אודי ורכש את המכונית הראשונה ב- 1999.
"כשאתה אספן אתה לא תמיד חושב על המשמעות, לפעמים הקנייה תהיה רק אם הרכב יעלה את הערך שלו" ~ כשצעדנו במוזיאון שכל תכולתו היא בבעלותו האישית והוא אמר את המשפט הזה, חשבתי עליו לעומק, הבנתי כמה כל אחד מאיתנו מעניק אפילו למונח "משמעות" פרשנות אחרת, שהרי גם כשחושבים על העלאת ערך, המשמעות הופכת ממשהו ריגשי למשמעות כלכלית והאומנם בערך כספי אין משמעות נוספת?
רגע לפני שצוללים לתוך שטף עיניים של חושים, מכניקה והיסטוריה, נכנסים לאולם אולם קולנוע קטן ממנו, שביל מסודר מוביל לעבר פלא של שלל (תרתי משמע) של מגוון כלים, בהם גם היסטוריים ומפורסמים.
בשטח של כ- 3500 מ"ר, מוצג אוסף פרטי של למעלה מ- 100 מכוניות קלאסיות, היסטוריות, לצד אוטובוסים, מנועים, מכבשים. לצידם תמונות ומיצגים של התפתחות העיר בכלל והמרינה בפרט.
בין האוסף המרשים, לא רחוק מהמכונית משנת 1886, שנכון לכתיבת מילים אלו הותיקה ביותר, מטוס קטן שבנותיו החליטו יום אחד לתלות כדי ש"יפסיק לעשות שטויות", תמצאו גם את ריכבו של מיסטר בין ולצידו רכב מפורסם לא פחות: כמה רגעים לפני שהספינה טובעת רכב בו הכוכב הראשי של הסרט (לאונרדו דיקפריו) גאל את הכוכבת (קייט וינסלט) מבתוליה – בטח כבר הבנתם שמדובר בטיטאניק , למרות שמיסטר דימי הזמין אותי לשבת ברכב ויצאתי הכי תיירת, לא בחנתי אם נותר סימן של היד המרוחה על החלון.ה
אגב, אם אתם מתחתנים ובא לכם לשכור רכב משכבר הימים לחוויה, זה אפשרי.
המוזיאון ממוקם באזור התעשייה של העיר. לשעות הפתיחה, פעילויות ומחירים.
רגע של טבע
"יהיה לנו זמן לצאת קצת מהעיר?" שיתפתי את מריה באחד המיילים.
ביני לבין עצמי ידעתי שגם אם זה מקום שכבר הייתי בו בביקור הקודם (אחרי הכל, נהגתי כמה אלפי קילומטרים ברחבי האי, עברתי בין כפרים, שמורות טבע וחופים), אין מצב שאגיע למדינה ולא אתחבר יותר לאימא אדמה, הרי זה נטו לנשמה.
נכון שלימסול היא עיר נמל, השקיעות והזריחות שבה עוצרות נשימה (ראיתם את ההצצה?), אבל יש משהו בירוק, בהרים, בשצף של מים זורמים שעושה לי טוב. גם לכם?
ככל שמתרחקים מהעיר, עולים בגובה, הכבישים המפותלים, הנוף הנפרס וההוויה של העיר התרחקה, משהו נפתח. העיניים משוטטות ובוחנות מה התפתח בסביבה. אין ספק שההתקדמות של לימסול בשנים האחרונות, אילצו אנשים להרחיק קצת מהעיר והרי האי כה קטן, שבמרחק של חצי שעה בלבד הגענו למפל מילומריס.
מילה קטנה על מפלים – יש כמה מהם ברחבי קפריסין ורגע לפני שאתם בוחרים לאן ללכת, שווה לבדוק במרכז המידע המקומי את מצב המים הזורמים.
בלב הרי הטרודוס, לא רחוק מהכפר פלטרס (Pano Platres), שלכשעצמו שווה ביקור נמצא מפל מילומריס, שלפי האגדה קיבל את שמו מפירוש המילה אזור (מרוס) לח (מילוס), משום שהרבה שמש לא מגיע אליו.
דקות בודדות מהחנייה, כבר מרחוק למשמע המים, הגוף מרגיש שלווה אחרת, כמה מדרגות במורד הצוק, שביל שעובר מעל המים הזורמים ושצף המים מראש הצוק נגלה לפניכם.
לצד האנשים שביקרו במקום, ביקשתי לעצמי לתפוס מקום. בעודי מוצאת פינה, בוהה לעבר המים, מאפשרת לעצמי לכל התחושות והמחשבות לזרום ממני החוצה.
כדי להנות ממנו כשהוא לא עמוס באנשים (יש לי מקור להשוואה 😉 ), אז מציעה לתכנן את ההגעה בשעה מוקדמת או מאוחרת, כי מסתבר שהוא מפל פופולארי למדי.
הקרנבל בלימסול - חוויה מודרנית פוגשת מסורת היסטורית
הקרנבל המפורסם בעולם הוא הקרנבל בריו. הקרנבל הותיק ביותר בעולם הוא פסטיבל המסכות בונציה, להבדיל ממנו בקרנבל בלימסול מבוגרים וילדים מצטרפים לחגיגות. ספריי קצף, חוטים, זמבורות, קונפטי שהוכן מגזרי עיתונים, אפילו רימוני עשן הם חלק מהעניין.
זו השנה הראשונה מאז הקורונה שהקרנבל נחגג, כל אחד ואחת שתשאלו אותו בעניין יספר כמה הם חיכו למאורע, שניכר שהוציא את כולם למרפסות ולרחובות ומשך אנשים מחוץ לעיר ("אוטובוס לניקוסיה? איה נאפה?").
למרות שהחגיגות מתקיימות ברוב הערים ברחבי המדינה,כל הניסיונות לייצר קרנבל דומה בערים שונות כשלו, ומעולם לא הגיעו למימדים של לימסול, בה הקרנבל הוא ימים של חגיגה ותיקה, פופלארית ומסורתית.
לכולם ברור שהחגיגות ההם חלק מהתרבות והזהות של העיר.
הוקסמתי לראות, לשמוע ולחוות את ה"פטריוטריות" והמעורבות של כל אחד ואחת, עד כדי שאם אצלנו יש "אחרי החגים", אצלם יש אמרה "אחרי הקרנבל".
אם אצלנו פורים נמשך ימים בודדים, פסטיבל הקרנבל נמשך 10 ימים, בהם כל העיר נעטפת בצבעים, זאת לצד אנשים בתחפושות, חגיגות וריקודים.
השבוע הראשון של הפסטיבל מתחיל באיצטדיון האתלטיקה שם מכריז מלך (או מלכת) הקרנבל על הפתיחה החגיגית. יום תחילת הפסטיבל בשם "ציקנומפטי" (שתברגום חופשי הוא "יום חמישי המסריח"), לאור ניחוחות בישול הבשר המתפשטים ברחובות.
מיום שני הירוק (Green Monday ), יום לאחר הקרנבל ועד ערב הפסחא נמנעים המקומיים מכל סוגי המזון שקשור לחיות "עם דם" , לא גבינות, בשר או ביצים.
תסכימו איתי שיש כאן מפגש איחוד של חגי תשרי, פורים ופסח?
להשאיר מאחור את הצרות, כי חגיגות זה הכי להיות – זו האוירה שבאויר, אפילו סוג של הצהרה שהולכת עם הלימסולים כבר שנים.
זוכרים את מימיס מתחילת הכתבה?
אז אצל דימיס אחד החדרים עוסק רק בהיסטוריה של הקרנבל, תחפושות וכתבות ישנות, מעטרות את הקירות, מזכירות ומסבירות את ראשית המסורת.
הקרנבל של לימסול הוא אירוע שנתי שהחל אי שם ב- 1890, אז הוא לא נעשה בצורה פורמאלית, כל קהילה פעלה בנפרד, הגיעו ברגל או באופניים, נפגשו, לחצו ידיים ונפרדו לשם, ב- , ב- 1898 התגבשה אוירה חדשה, של יותר "אמירה", זו הדרך של הלימסולים מצאו להתמודד עם מציאות, לעיתים מורכבת, בצורה הומוריסטית כדי להראות שאפשר גם אחרת, כשהמטרה היא פשוטה: דרך להביע את עצמך, בין אם זה תמיכה, סלידה, מחאה על תנאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים המאפיינים את המדינה או את אירופה בכלל ובין אם אהבה לסיפור-נושא מסויים.
עכשיו, דמיינו לעצמכם את כל העיר מתאגדת ביחד (זוכרים את המספר?), אליה מתווספים מבקרים מכל האי, מקטן ועד גדול, כולם באוירת פורים ועומדים לכל אורך המסלול שהתהלוכה תצעד.
110 קבוצות, בהם נטלו חלק 30 אלף נשים, גברים וילדים (יש קבוצות שמנו גם 1000 משתתפים) ואנחנו מפלסות דרכנו בין האנשים עד שהגענו לקבוצה מספר 32 אליה מריה ציוותה אותנו.
מבלי לדעת את נושא הקבוצה הגעתי לבושה בהתאם לאוירה: Rock Star, החזיר אותי לאחור לתקופה שהייתי מתלבשת הכל שחור, לעיתים עם בנדנה על הראש, ממש אקסל רוז.
בעודנו מחכים לשריקת פתיחת המצעד, אנחנו רואות את דימיס (זוכרים? ההוא ממוזיאון הרכב) לבוש בשמלה ורודה, אגב, הוא היה אחד ממלכי הקרנבל, אם אני לא טועה ב- 1967.
איך בוחרים את המלך, או המלכה, כמוכם גם אני תהיתי כמובן. אז מסתבר שאין קריטריונים מסויימים, אבל יש ועדה שבוחנת את המועמדים השנים, למשל השנה, 2023, דימיטריס גי'אנקאו, מפיק במקצועו, הוא המלך הצעיר שאי פעם נבחר, מגיל גיל שלוש משתתף בקרנבל.
לאורך תקופת הפסטיבל המלונות, המסעדות, המועדונים עורכים מסיבות ולעיתים נשפים, אם לא תגיעו מחופשים, או לפחות עם איזה כובע על הראש תרגישו אווטסיידרים.
אם אתם רוצים לחוות את אותו שובל של קרנבל, שריינו יומנים, כי מועד ל- 2024 כבר פורסם: 8 עד ה- 18 לפברואר.
נוודים דיגיטליים בלימסול
בבניין אבן מסורתי, מוקף בירוק, חממה ענקית, שטח נרחב שכולל עצי פרי, נמצא בסה"כ 15 דקות נסיעה ממרכז לילמסול הוקם המיזם טו האני, מתגלגל על הלשון "חאן".
כריסטי, האישה מאחורי המיזם, הפכה את המקום למתחם משותף, מגורים ועבודה, כך שאם בעבר המבנה היה פונדק דרכים להתרעננות לילית, היום הוא פונה לקהילת הנוודים הדיגיטליים, כן כבר מראש הוא מוגדר כך. הרעיון הוא לתת לאנשים את המרחב שלו הם זקוקים.
חללים משותפים מעוצבים בקפידה, לצד תשעה חדרים פרטיים, מפגשים חברתיים, טיולים משותפים, סדנאות והחלפת תחומי עניין : כריסי משתפת שלמשל אחד טבח מעולה, השנייה מתרגלת יוגה – כל אחד חולק את המומחיות שלו, זה . המקום בתפוסה מלאה כמעט לאורך כל השנה.
לפרטים וזמינות אפשר לבדוק ישירות כאן , תמסרו ד"ש ותזכרו לקחת מתאם למחשב.
לעניין משך שהות – במידה ואתם בעלי אזרחות ישראלית בלבד, קפריסין היא חלק ממדינות השנגן, משמע מקסימום 3 חודשים.
ואם כבר דיברנו על לינה ופעילויות…
בואו נדבר תכל'ס על הלינה, אוכל וחיי הלילה
אם הגעתם עד כאן כבר הבנתם שללימסול יש הרבה מה להציע, במיוחד כשמגלים שחלק מ- 800 המסעדות ברחבי העיר משנות פניהן בשלב מסויים והופכות לרחבת ריקודים שמחה, במסעדת מרינה בריז , הממוקמת על המים, נמצאה תחרות לירון אשבל ובמסעדת דיאמנטה בלו, כולם רקדו עם כולם, המוזיקה מעורבת אפילו קאברים מקומיים למוזיקה ישראלית היו, כיניתי את האוירה מחנה (של אסף גרניט) פינת לימסול.
הצבעוניות של העיר באה לידי ביטוי גם בשמות בתי קפה-מסעדה Yellow, Red, Blue, מבחינתי אפשר להוסיף גם את הירוק של סטארבקס.
"איך יודעים לאן ללכת" שאלתי את מריה בניסיון לקבל המלצות מדוייקות, והיא ענתה באותנטיות "פשוט מסתובבים ומחליטים באותו הרגע לפי מה שמרגישים".
לא לכל דבר צריך להגיע למרכז, למרות ששם השיא (כמו בכל עיר), גם באזור המלונות תמצאו מרכזי קניות ומסעדות מגוונות, אפילו במלונות עצמם, בדומה למלון שישנו בו.
סנט רפאל ריזורט, הנמצא בפאתי העיר, אתר נופש בעל חמישה כוכבים, בעל למעלה מ- 270 חדרים, מרחבים עצומים של דשא, פינות דקל טרופיות, מתחמים לילדים, שלוש בריכות וגם כשהמלון היה עמוס, ניכר שהצוות בחר בקפידה באיזה קומה להלין כל אחד ואחת, כך שרעש או צפיפות לא הורגשו כלל. ביג לייק על המחשבה!
כבר בכניסה מבינים את האוירה המוארת והמחבקת, צוות מקצועי ונעים שעוזר בכל עניין ודבר, גם העובד שמסדר את הכריות בספות חייך אלינו בברכה, לכן לא הופעתי שארוחת הבוקר היתה עשירה ומגוונת.
והדובדבן לקצפת הוא חוף ומרינה צמודים שמשנים צבעם לאורך היום.
אם אתם עם רכב, בדרך למרכז מהמלון תוכלו לעצור באתר הארכיאולוגי של העיירה העתיקה אמות'וס, במעלה הגבעה, תוכלו לתצפת על האזור ולמולו מתחם תת ימי (underwater site), בו התגלו שרידי הנמל בעבר – אין ספק שלחובבי הצלילה, זה דבר סופר מיוחד.
אוטובוס מספר 30 חוצה את העיר ויקח אתכם מהמלון, דרך המרכז ועד לאזור הקניון.
הייפינישן - להפוך סיפור לחוויה
16 ק"מ של טיילת לאורך לימסול, שמעוצבת ומשלבת פסלים חולשת את העיר כמעט מקצה לקצה ומספרת סיפור נוסף: ממלונות, דרך העיר העתיקה לעבר ה- city of dream ומתחם הקניון החדש.
בלימסול, מסתבר שלאורך כל השנה מתקיימת איזו חגיגה: פסטיבל יין, פרחים, אומנות רחוב ועוד שלל של גוונים והאמינו לי שקפריסין יכולה להיות יעד מושלם לתקופת הלכאורה החורף, כי איכשהו גם כשהייתי בדצמבר היה לי חם.
אז רגע לפני שאתם מתכננים להגיע, בקרו בדף הפייסבוק של לשכת התיירות המקומית ונסו להתאים את עצמכם כדי לחוות את האופי השופע שיש לעיר להציע.
שפע של סיפורים מקומיים נגלו תוך כדי הטיול, משמירת מי הגשמים ועד העובדה שהממשלה מחזיקה בפטנט על היין המקומי.
כשאני מתבוננת על כל החוויה היה בה משהו כה מיוחד, שלצד זה שזה היה טיול שהוזמנתי אליו, כל הנקודות התחברו להן יחדיו, כמו שדימיס אמר: כשתיזה, אנטיתזה וסינטזה נפגשים יכולים לצאת רק דברים מיוחדים, זו התחושה שאיתה עזבתי את לימסול וביננו, זו תחושה עוצמתית שהתלוותה לתחושת ה"עוד אחזור" מהפעם הקודמת.
תמשיכו לחקור ולגלות, כי יש בה גם נקודות תצפית ועוד עניינים מרתקים.
לימסול היא תיירות אחרת, גם המקומיים מגדירים אותה כך, בתחושה שלי היא פחות נחשבת רק של בטן-גב, רוצים לגלות איזה מטיילים אתם, דברו איתי.
לזוית נוספת של החוויה, הכתבה של גלית קידר, שותפתי למסע, בבלוג שעמום הוא בחירה – בלוג לתיירות למשפחות עם ילדים גדולים
לערוץ היו-טיוב הרישמי של תיירות לימסול
