מאחורי המקלדת

איך מפגש עם מטיילים "על הדרך", תארים, טיולים, ניסיון מקצועי, עוד לימודים, חויות החיים וניהול משברים 
הפכו להיות השליחות שלי בעזרה לאחרים

הי,
נעים להכיר, אני ליאת לביא, יש שהכירו אותי בעבר בכינוי ישראליאת.
הבלוג מבוסס על חויות חיים שעברתי, כאלו שהובילו למסעות-טיולים שונים בעולם והעצימו אותי, וכמובן חויות שקרו תוך כדי טיולים, שאני כל כך אוהבת.
בקצרה: אני מעודדת להתפתחות אישית דרך טיולים.
ובהרחבה.. יש מצב שתגלו דברים מפתיעים שאין סיכוי שתדעו עלי, אלא אם תקראו אותי כאן

מה הסיפור שלי

הטיול הראשון לווה בעקשנות ומרדנות, רציתי להצטרף למשלחת בית-הספר אי שם בגיל 16, אח"כ הגיעה חופשה עם חברה בפלמה דה מיורקה ומאז – חיכיתי, אוו כמה חיכיתי עד הטיסה הבאה.
פציעה בברך בתאונת דרכים רגע לפני הגיוס, שינתה תוכניות רבות, מה שבדיעבד הפך לברכה, אחרת כנראה שהייתי מבלה את זמני בקריירה צבאית.
ללמוד או לטוס, היתה התלבטות מיד אחרי השחרור. נרשמתי לתואר ראשון.
שוב התלבטות ושוב החלטה – לימודים, הרי אני כבר בשוונג ..
כששוב היתה התלבטות להמשיך לדוקטורט (עזבו, אל תשאלו בכלל), יצאתי לבדי ל"טיול הגדול" הראשון, הרי כולם טסו כבר.
כך מצאתי עצמי מגיעה לראשונה לדרום הפסיפיק ומתאהבת בניו זילנד.

נחתתי לבדי. טיילתי שנה בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד, קיוויתי להמשיך בטיול במזרח, אבל בתום הטיול נפצעתי ומי חשב ששם ,בניו זילנד, אכיר יישראלי שלימים יהפוך לבן הזוג שלי.

בעקבות הפציעה, עם החזרה לארץ, במשך שנה – עברתי שיקום ארוך ומייגע, שהסתבך.
העברתי את זמני גם בלימודי אימון והנחיית קבוצות.
שילבתי והתמחתי בכושר גופני ופילאטיס שיקומי, ויש להודות באמת – בזמנו, לא חשבתי שאחזור לטרק, כי בקושי יכולתי לעמוד יותר מ- 2 דקות.

נתעלם מגיחה פה, גיחה שם לחו"ל, 4 שנים אחרי, חזרתי באמת לטייל – הפעם זה היה בטיבט ונפאל, שם טירקתי במשך כמה חודשים.

עממה כשחזרתי עם דלקת חריפה בדרכי הנשימה, גילו את הסיבה למה "קשה לי בעלייה" איוושה בלב ונאמר לי "אסור לך לטרק יותר, ועוד בגבהים". התגובה היתה "אין מצב".

5 שנים אחרי, חזרתי לניו זילנד האהובה, הפעם לתקופה ארוכה.
בתוך התקופה הזו, בזכות מטיילים, הקמתי את היוזמה באהבה – ישראליאת. לצד אנשים נפלאים (ופחות), מגוון טיולים, חוויתי קשיים שונים ומגוונים, בהם גם משבר אישי ואף זוגי: הגעתי נשואה ואחרי זוגיות רבת שנים – חזרתי לארץ עם החלטה להתגרש.

בשתי הפעמים שחזרתי מניו זילנד – פצועה פיזית או פצועה ריגשית, למרות התארים והתעודות שאלתי את עצמי "מה אני הולכת לעשות".
פחות משבוע אחרי שנחתתי מניו זילנד עשיתי את המפגש הראשון עם המטיילים, ביננו – זה מה שעזר לי לצלוח את הנחיתה הקשה בארץ ולאורך כל הזמן.
זה היה ביקור חטף והצעת עבודה מניו זילנד החזירה אותי לשם בפעם השלישית לעוד תקופה ארוכה.
היוזמה המשיכה לפעול ובמשך שנים בהתנדבות מלאה, הכל במטרה לעזור לכל אחד ואחת "ליצור לעצמך את ניו-זילנד משלך", בין אם להורים מודאגים, מטיילים ומטיילות אבודים, כאלו שרצו אחות גדולה, אלו שאימצו אותי כבת ואף כנכדה – לכולם היוותי כתף ואוזן תומכת ושפה מחזקת ומכוונת.
  לקראת גיל 40, קיבלתי החלטה שהפתיעה גם אותי – עזבתי את ניו זילנד אהובתי, ביוזמתי, וטסתי לעוד טיול "אחרי צבא" כדי להגשים חלום: הפעם לדרום אמריקה.
מאז הספקתי לטייל בעוד מקומות וכמובן עוד עתיד לבאות, רשימת החלומות שלי ארוכה כאורך הגלות..

חויות החיים השונות הביאו אותי לא אחת אל קצה ההבנה "לא לוותר" ולהישאר באמונה שהכל יסתדר לטובה ולמרות הרגעים המאתגרים שגם אני לפעמים נופלת בהם, אני איכשהו מוצאת את הכוח להמשיך. 
כן, אני יודעת לפתוח את הלב וגם להתאכזב, שמחות לצד כאב, אני יודעת את התחושה של לקפוא במקום ומכירה בספקות, גם אני לפעמים מתכנסת לכמה רגעים ויש פעמים שנכנסת בראבק בכל הפחדים
.

הדרך ל-Wonder Li החלה בראשית 2017 אי שם בפסיפיק כשהקמתי את הבלוג הזה, מתוך החלטה לשתף בחויות שקורות בחיים, מעודדות לצאת לטייל ובתהיות שמלוות מאחורי הקלעים בטיולים, על כך אפשר לקרוא באקזיט לחיים. והיום, אתם קוראים את הבלוג המשודרג, שכולל בתוכו גם חויות מניו זילנד והעולם.

בדרך ל"פלא" עברו הרבה תהיות ושאלות:

למה לחכות כדי להגשים חלומות, האם יש גיל לטיול, לו מישהו היה עוזר לי לגלות שהיעד שאני טסה אליו הוא הנכון לי, מה צפוי לי, איך להמשיך, איך לא להרים ידיים, למה אני אוהבת טיולים, לו היה המישהו שיעניק לי את הבטחון שרציתי לצד ההתרגשות, מי יעזור לי אם יקרה לי משהו, לו היה מישהו שיכוון אותי בשטח ועוזר לי לעזוב את החבר'ה שטיילתי איתם, לו מישהו היה מזכיר לי תנשמי, תחווי, תכילי ותהיי בתוך החוויה, לו מישהו היה מעניק לי את הכלים והידע איפה למצוא מה, כמה טוב אם היה מישהו לומר את המילים המדוייקות כדי שיהיה לי קל להמשיך הלאה, לו מישהו היה מעניק לי את ההבנה שגם בחופשה אני יכולה לייצר לעצמי טיול עם חוויה שונה, איך לנהל את התקציב שלי, איך החיים מקבלים תפנית – מה עכשיו, תגידו לי איך לעשות – לא מה אסור לי לעשות, לו היה מישהו שמכוון אותי להביע את עצמי, לו היה לי יותר אומץ, איך אני חכמה בדיעבד, איך להפסיק לברוח לנייד, לו הייתי מכירה את עצמי קצת יותר ומה נכון לי רגע לפני שעליתי על אותה טיסה… 

ב- 2012 כשהקמתי את היוזמה באהבה, ישראליאת, הבנתי שעניתי להם ולעצמי על כל הדברים הללו – הרי בזכות מטיילים שעודדו הקמתי אותה לייצר חוויה ולהקים יוזמה באהבה ומאז ועד היום אני מכוונת ועוזרת למטיילים לייצר לעצמם טיול משלהם. יוזמה שהיוותה השראה למטיילים אחרים גם לפעול, לנוע או כמו שאחד המטיילים כתב לי בזמן שטיילתי בדרום אמריקה: "הייתי צריך כנפיים והענקת לי אותם"…

בדרום אמריקה, תוך כדי שיחות עם מטיילים ומחשבות עם עצמי – האם הייתי יכולה לייצר לעצמי את אותו טיול לו הייתי מגיעה לשם במקום לניו זילנד בזמנו…
הבנתי שהחזון של ישראליאת, מתרחב והופך להיות ה- WONDER LI של כולם לא משנה היכן מטיילים בעולם.
איך החיים מתגלגלים.

רקע מקצועי ועוד טיפה בדרך להגשמה

בגיל צעיר, 21, התחלתי בקריירה מקצועית של תפקידי ניהול מגוונים, אלו היו בענפים שונים: אקדמי, ספורט, משרד החוץ ותיירות, זאת לצד הרצאות, הדרכות וקאוצ'ינג לקבוצות.

כמו שהבנתם את הטיול הראשון לאחר התואר השני סיימתי בפציעה שהובילה להכשרה מקצועית והתמחות בינלאומית כמאמנת פילאטיס שיקומי (לצד היותי מאמנת כושר ומיני דברים)
בכל דבר שעשיתי תמיד התמקדתי בהכרה, בהבנת צרכי האנשים שמסביב ומציאת פתרונות ליעילות. בעזרת קורסים של התפתחות אישית, מודעות עצמית ותהליכים אישיים (גם בטיולים עם עצמי) גיליתי שהיו דברים שחסמו אותי מלחיות את חיי בצורה משוחררת ומלאת שמחה אמיתית.
פעמים רבות, מתוך הכאב הגשמתי את עצמי, עד שלמדתי למפות ולכוון את חיי.
מה שהוביל אותי להתפתח ולצבור מיילים וטיולים – הם אלו שיצרו אצלי את הקפיצות המשמעותיות בחיים.
ייעוץ, ניהול וקידום פרוייקטים – את כל המכלול הזה לקחתי איתי בטיוליי ובעזרה לאחרים.

עם יד על הלב, אני מבטיחה:

תמיכה מלאה ולב פתוח כדי להיות עבורך. 

איך אפשר לפגוש אותי

על המסך שלכם, בבית קפה, בסלון הבית שלכם או בהרצאה פתוחה לקהל.