"לא יודעת למה, בא לי אזור עכו"
סגור
"באמת?" היא כותבת בהפתעה
יאפ
"מסלול עליך, סומכת עליך"
אין בעיה
עוברת יממה… היא שולחת הודעה
"איך את עם מצפה רמון?"
אני מעולה, חשבתי את רוצה עכו
"נשמע לי מעניין, בודקת אופציות. איך את ביום רביעי-חמישי"
יש מצב טוב.
"איך את עם נהיגה"
סבבה
מפה לשם, שנתיים שאנחנו מדברות על טיול משותף, בסוף הקורונה סידרה לנו 30 וקצת שעות משותפות, הכוללות גיחה לאזור מצפה רמון.
הבוקר התחיל מוקדם.
"רק אדם אחד, מסתבר, יכול להוציא אותי מהבית ב- 7 בבוקר", היא תגיד בשנייה שהיא יוצאת מהרכב לאסוף אותי.
לכאורה חטפתי אותה מבעלה, חוץ מלדעת שאנחנו נוסעות דרומה וישנות במצפה רמון, לא היה לה מושג מה בתוכנית.
היא אחראית על הפלייליסט, המוצלח יש לומר, ואני על המסלול והנהיגה.
תעשי שיהיה לך נוח, מעכשיו את נוהגת.
אני שמה בוויז את היעד ומזהירה אותה: 'את לא מציצה. היא מבטיחה…
עוצרות בדימונה להתרעננות קלה וסידור קטן. זו הפעם הראשונה שאני עוצרת בה שלא בתחנת האוטובוס בדרך לאילת…
"9 בבוקר, איפה כל האנשים?!" – אנחנו צוחקות…
אחרי שחיפשנו בתחנות הדלק, חנות נוחות כלשונו של מתן, שואלות איפה קונים בלון גז קטן .. אה, אנחנו נוסעים לבאר שבע (כאילו, מה???)
ויתרנו. ממשיכות לעבר היעד – מתוכננת הליכה וכל התחלה מאוחרת, יהיה לוהט מידי ולא מתאים לחטוף "זפטת שמש".
עין ירקעם - היר ווי קם, מצפה רמון - אוטוטו אנחנו שם
פנינה מדברית במכתש הגדול, שבהחלט מתאימה גם בימים חמים, 500 מטר, 10 דקות הליכה קלילה מהחנייה ומימין יתגלו מים ירקרקים, לגב המים, אליו אפשר לרדת במדרגות החצובות. אנחנו החלטנו להמשיך ללכת בהמשך לשביל הנחל, שבימים גשומים, בטוח יש סכנת שטפונות ולא ניתן לעבור.
החלטנו לעצור בנקודת תצפית שהיתה מדוייקת לנו. התיישבנו ונשמנו את טעמו של המדבר.
בחזור, אחרי ההליכה בשמש שכבר היתה ממש חמה, החלטנו לעצור לאתנחתא בצל. היה כיף.
'לאן עכשיו' היא שואלת, 'נראה לי עכשיו כבר חם מידי לעשות עוד הליכה גם אם קצרה', שנזרום?
היא מסכימה, לא יכולתי לבחור לעצמי פרטנרית יותר טובה.
שעת צהריים מאוחרת, יש לנו עוד נסיעה של שעה למצפה רמון, הייתי חייבת לשתף אותה בתוכניות – צריך קצת לנוח לפני הבאות… שמנו על המפה את המלון שנתארח בו, והחלטנו שבדרך פשוט זורמות עם עצירות. הדרך למצפה דרך ירוחם יפייפה. סופגות עוד ועוד את עוצמתו של המדבר. אחרי שנים בחו"ל, כבר שכחתי כמה אני אוהבת את המדבר.
כמו צעירות התלהבנו מהמראות: חולות צבעוניים, גשר יפה, מעבר מיוחד, איזו עוצמה, אפילו המשאית הצהובה בדרך הוסיפה טעם לעניין ועוד כל מיני שטויות שרק אנחנו מבינות.
כשהגענו למלון, רענון רגליים בבריכה וקיבלנו החלטה: קודם לאכול ואח"כ מנוחה קצרה. אחרי הכל קצת שכחנו שתינו לאכול משהו רציני… הלכנו ל"חבית" – העיצוב וואו, אוירה כייפית במיוחד והתפריט מגוון. אל תשאלו, אבל איכשהו מצאנו עצמנו חולקות סלט, כאילו WTF חחח
50 גוונים של צהוב בליל ירח מלא - הר גמל, נחל חווארים ומה קרה לאבנים הזוהרות ?
שקיעת חמה או זריחת לבנה – איזה אנשים אתם ?
אחרי מנוחה קצרה בחדר, השקיעה מחכה לנו בהר גמל, מסתבר שיש גם בצפון אחד…
טיפוס קליל וקצר במעלה ההר מוביל אותנו לנהנות מצבעי המדבר שנצבעים בגווני שונים של צהוב, נושקים לאוירה הרומנטית האדום. מומלץ להגיע לפחות חצי שעה לפני השקיעה.
יללה, ללוקיישן הבא 🙂
תכל'ס זו הסיבה שהכנתי אותה מראש אחרי ירקעם, שמות בוויז "בור חווארים" נסיעה של 25 דקות ונגיע ליעד. כשהגענו לא היו הרבה רכבים, התארגנו לנו בלי לחץ, אלו ימים של מטר המטאורים, ברור שרצינו לראות כמה כוכבים נופלים, זכינו לצפות – מאחלת לשתינו שהמשאלות יתגשמו.
חווארים הוא מסלול שבימי הקיץ חשוף לשמש, ולכן ממליצים לעשות אותו בלילות ירח מלא (כותבת ומפזמת לי את ערן צור…)
מסלול מעגלי: אדום-לבן (לקח בחשבון שיש הליכה על הכביש, פחות מומלץ) ולכן אנחנו עשינו את המסלול קווי: כחול לבן.
הפיצול בין המסלולים אמור להיות ממש כשנכנסים לערוץ הנחל, אנחנו אפילו לא נאלצנו למצוא אותו, הרגיש קצת כמו טיול שנתי… הצוקים אמורים להיצבע בלבן והיות והנחל כולו אמור להיות מואר ממליצים לכבות פנסים – משום מה היה מואר מעט, מוזר – בכל מקרה, היות ואני עדיין זהירה עם הרגל, מידי פעם הדלקתי את הפנס.
רגע לפני שסיימנו את המסלול, שמתי לב שהסימון מראה משהו אחד ואחרים פונים למקום אחר.. הבטן הרגישה לזרום איתם.. מזל, ככה זכינו לטרמפ.
מודה, אני מחכה לפעם הבאה, הפעם לילה בשטח ותזמון נכון עם זריחה…
"הירח לא זורח", הוא אומר לי כשאני מספרת לו על חווית הצפייה בירח שעלה מרכסי ההרים, אני יודעת.. אבל בשבילי ירח כזה הוא הרבה יותר ממאיר את האזור 🙂
משם המשכנו לשביל ה"אבנים הזוהרות", רק שבליל ירח מלא, איך לומר – הזוהר הרבה פחות זוהר.
כשחזרנו לחדר, חברתי היקרה טענה שאני עוד הייתי מסוגלת להמשיך. הספיקה להכיר אותי, לכן הודעתי לה שאני מתכננת לקום לצלם את הזריחה.
את אשת הגם וגם וגם – בוקר, צהריים, לילה … היא צחקה כשאמרה, תעירי אותי בבוקר ונראה כבר…
סוף מדברי ציני למדי
5 בבוקר, צונן למדי, בעוד היא מתהפכת לצד השני, אני יוצאת לבדי לזריחה.
באופן מפתיע – כלל לא קר, וניחוחות הבוקר של המדבר מפתיעים אותי, אני צוללת לתחושה, פוגשת במשפחת יעלים אחת מטר מהרכב ואח"כ בקבוצה גדולה.
נהנית מהחמידות, עושה להם בוק. התמונות ממש טעימה… מה לא היה: משפחה קטנה, ענפה, חיזורים ואפילו כמעט דברים ש"לא בפני הילדים"…
כשחזרתי לחדר, ידעתי שאני צריכה כמה רגעים לנמנם ולהתאפס, היה ברור לשתינו שאנחנו לא חוזרות למרכז לפני השקיעה, היא מאפשרת לי מדיטציה קצרה ומתיחות ואנחנו מבינות שהיום החום קשוח יותר מאתמול ולכן כבר מאוחר להליכה.
היא לוקחת את המושכות, מודיעה לי שנוסעות לכיוון דימונה, ומחליטה על לוקיישן צילומים מפתיע ב.. אגם, שהיה סגור נוכח הקורונה.
חישוב מסלול מחדש, התלבטנו האם לנסוע לכיוון באר שבא, שנייה לפני שיצאנו מהעיר הוזמנו לקפה התרעננות אצל חבר יקר – מודה, שזה היה במקום.
שעת אחה"צ מאוחר, אנחנו רוצות להספיק להגיע לחוף הים לשקיעה… אז במקום פלמחים, מצאנו את עצמנו בפנינה שקטה – אשדוד חוף הקשתות.
אין לי מושג כמה נהגתי ותכלס זה לא משנה בכלל. העיקר נהננו והפקנו את המירב מכל דקה, שהות משותפת של צחוקים, שיחות – גם עמוקות, גניבת שמיכה ובעיטות "יש דברים שאני לא מזהירה מראש", היא תצחק אחרי שאספר לה איך ישנה בלילה.
טעמו של המדבר משתנה, בדיוק כמו כל אדם. יש אנשים שאוהבים את המדבר ויש שלא. אני אדם של גם וגם, כזה שמוצא את עצמו כמעט בכל פינה.
יש משהו מיוחד במדבר הישראלי, מלבד הנוף
אני יכולה להודות שכשכולם בוחרים לטייל דווקא בצפון, המדבר מהווה מקום נפלא לברוח מההמולה, או שמה משום שלא היינו בסופ"ש 😉
הופתענו מגודלה של ירוחם, דימונה ומהכיכרות של באר שבע, אשקלון ואשדוד…
הנסיעה חזרה עשתה משהו… עליה בטח אכתוב בקרוב באקזיט לחיים …
אחרי שיחה ערה, שתינו השתתקנו, צללנו לתוך המראות המשתנים, שתינו שיתפנו בשינוי הצבעים מהנוף המדברי הפתוח, לירוק של השפלה ולנוף עירוני של בניינים גבוהים.
איזה מזל ששתינו מהזורמות, תמיד יש עוד נקודות על המפה, אלו יחכו לפעם הבאה.
בינתיים מוזמנים לקרוא על החויות המשמעותיות שהיו.
