עוף החול שלי במדבר – רוצה או צריך לעוף ?

כל נסיעה מצליחה להוציא ממני איזו מחשבה

טעמו של המדבר זרח לתוך הנשמה

ממש כמו הירח המלא שהאיר מעל בלילה שצעדנו בבור חווארים

כבר שכחתי איזו עוצמה מיוחדת יש בטבע – יש שמתחברים לצמיחה ירוקה ויש שאוהבים את המדבר

כאשת ה"גם וגם" ויש שמוסיפים עבורי עוד "גם" אחד, אני אוהבת את שניהם

"את חושבת שאפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית", היא תשאל אותי באחת השיחות שלנו.
"בטח, אנחנו אנשים של אהבה, יש אהבה זוגית, חברית, משפחתית – אנחנו אוהבים הרבה אנשים בו זמנית". זו דעתי…

הדרום - היר ווי אר !

ירקעם, מצפה רמון, נחל חווארים, דימונה, באר שבע, אשקלון – כי במקרה שלחו אותנו לשם במקום לאשדוד, אז ככה יצא שקינחנו בשקיעה בחוף הקשתות במקום בפלמחים, כמו במחשבה הראשונית.
 
אני נוהגת את הטיול, ברקע פלייליסט מושקע, מזל שטעם המוזיקה שלנו דומה, אחרת היה יכול להיות קשה חחח
"את צריכה להכין לעצמך פלייליסט חייך" היא תציב לי אתגר עוד לפני שיצאנו לדרך.  
מעניין שהמילה "צריכה" תשתלב שוב בטיול ולא אחת… תוך כדי הקריאה תבינו על מה ולמה …

זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי שני טרקונים בתוך פחות מ- 12 שעות מאז הפציעה.
ההליכה בשטח היוותה אתגר, כמה התגעגעתי לשטח ולסולומון על רגליי.
אפרת התרגשה בשבילי אבל גם דאגה לומר לא לדחוף את עצמי יותר מידי והזכירה לי לסמוך על הרגל שלי.
ככה זה כשאני עדיין בפיזיותרפיה והחולשה ברגל עדיין מורגשת. מודה שהיה רגע שחשש חילחל ללב שמה אחליק – משהו צריך להשתחרר, לכן לא משנה מה – רציתי להמשיך.

אנחנו מכירות שנתיים, במקרה מבית הקפה (או שלא חח), מטיילות בקושי יומיים והיא מכירה חלק ניכר ממני.

סולומון לייף. כזה מגיע להליכות שטח, אני רצינית
סולומון לייף. כזה מגיע להליכות שטח, אני רצינית

מפגשים זרים במדבר

בערב, כמה דקות אחרי שהתחלנו את נחל חווארים (כמובן שרק אחרי שנהננו משקיעת השמש וזריחת הירח מאחורי ההרים), נקרעה רצועת התיק שלה.
"את רוצה לחזור?" שאלתי מתוך ידיעה שאני מתעסקת עם מישהי שתגיד לי "כן" רק באמת בלית ברירה.
שיפצור קל של התיק ואנחנו זורמות הלאה.

מידי פעם מחליפות מילה, שקועות בהליכה. אני שזה לא טרק הלילה הראשון שלי לרוב מובילה, כלפי חוץ קולית – עמוק בפנים ממש דואגת לה.
אני לא חושבת שהיא יודעת עד לכתיבת מילים אלה, כמה חשבתי עליה בכל צעד שם. מצחיק שבכל תנועה שלי היא זו ששמרה על שלום הרגל שלי. 
  

חלק מרכזי מהמסלול הרגיש כמו בטיול שנתי. רצינו את השקט שלנו. יש קסם בטרק לילה שמחדד חושים וקולות ההליכה ממלאים משהו פנימי.
משהו באויר מפריע לירח להאיר כמו שאמרו שיהיה, אני מחליטה לשמור על הרגל שלי ומרבית הזמן לצעוד עם פנס דולק.
בצומת סימונים לא ברור (לקחת שמאלה במעלה גבעה קטנה!) נתקלנו בקבוצת חיילות מבה"ד 1, התחברתי עם אחת די מהר.
מדברות על טיולים, החיים ועל בכלל.
כמה דברים הייתי עושה אחרת לו הייתי חוזרת לגיל שלה, אני חושבת לעצמי כשהיא משתפת אותי בתחושותיה על כמה אני הספקתי בחיי.
לו רק היתה יודעת מה עברתי עד לאותה נקודה, אולי היתה מסתכלת אחרת על הדברים.  
חוץ מהרגע שבו החלטתי לתת קפיצה מסלע ולנחות על הרגל הפצועה במקום על שנייה, 
היה כיף לצעוד איתה.
מפתיע אותי כל פעם מחדש איך אני פוצחת לפעמים בשיחה עם אנשים, שהרי כילדה גדלתי על "לא לדבר עם זרים". 
מה שברור לי זה, שאת הילדים שלי בע"ה נגדל לדבר עם אחרים כשאנחנו בסביבה (תראו אותי, כותבת כאילו אני כבר בזוגיות בריאה ויציבה), ללכת איתם רק אם אנחנו נסכים ונעניק כל שאפשר כדי לחדד את החושים, כי בתכלס – אפשר ללמוד כל כך הרבה מאנשים. 

אפרת - השותפה לפשע, יצא שהיא היתה המבוגרת האחראית
אפרת - השותפה לפשע, יצא שהיא היתה המבוגרת האחראית

רוצה להמשיך, אבל צריך לחשב מסלול מחדש

כשסיימנו את הטרקון, עצרתי טרמפ בשבילנו בחזרה לחניון, אפרת צחקה "אני רואה שגם טרמפים את יודעת לעצור". החוויה איתה זרקה אותי לגיל ההתבגרות לחווית הטרמפים הגדולה לאילת, במקום להגיע לצפון.  
נסענו לעוד נקודה, רוח חזקה וקור לא מתוכנן שינה את התוכניות, אז יצא שבילינו עוד זמן איכות ברכב.

רגע לפני החזרה למלון, היא תגיד לי "את עוד יכולה להמשיך, אה…" 
עניתי בחיוך רחב "כן.., הספקת להכיר אותי, תכל'ס – הייתי רוצה"… אבל היא צדקה וטוב שעצרנו, כי את הכאב והחולשה ברגל, הרגשתי היטב למחרת – מה שגרם לחישוב מסלול מחדש, היא לקחה את המושכות, אני יותר את הנהיגה. מזל שיש מבוגרת אחראית ביננו…
אותו חישוב מסלול מחדש הוביל לקפה התרעננות ולשיחת סלון אצל חבר בדרום, שאיכשהו העמיקה וליוותה אותנו גם בנסיעה חזרה: "צריכה מול רוצה".

 

חישוב מסלול מחדש. היא החליטה שהיא לוקחת אותי לכיוון דימונה, אני חשבתי על משהו אחד בסוף היא רצתה בכלל לאגם
חישוב מסלול מחדש. היא החליטה שהיא לוקחת אותי לכיוון דימונה, אני חשבתי על משהו אחד בסוף היא רצתה בכלל לאגם

עם השנים אנחנו שוכחים מה אנחנו רוצים

בחיים מלמדים אותנו הרבה שאנחנו צריכים…
לא באמת עצרו ושאלו אותנו מה אנחנו רוצים, נראה שאנחנו מוכתבים לפי כללים אלו ואחרים. 
אנחנו מוצאים את עצמנו במהלך השנים יותר ויותר מרצים צרכים ומצבים מאשר עושים דברים שרוצים.
תעצרו. תקראו שוב. תחשבו על זה.

כן, התפתחה שיחה פילוסופית קצרה בעניין ואפשר לדסקס על זה הרבה, אבל מספיק לעודד לרגע את המחשבה בעניין.

רגע לפני שיצאנו אמרתי בחיוך מלא כוונה, את מה ששכחו להגיד לי: "ברגע שמתחילים להתעסק בשאלות ומודעות, אין דרך חזרה. זהירות"…

אותה שיחה פילוסופית לכאורה, הסתיימה לה כמה שעות אחרי, כשישבנו לנו בחוף הקשתות באשדוד. שילמתי  את החשבון והיא אמרה לי "לא היית צריכה" .  עניתי "אולי, אבל זה מה שאני רוצה".

היא חייכה: הוכחת את הנקודה על צריכה ורוצה 😉  

אני שונאת להיות צודקת. באמת. אולי מתישהו כשנשב על איזה בירה/יין או קפה אספר למה, אבל בכנות גמורה – להיות צודקת, אצלי נתפס בסלידה.

עברה יממה, היא פרסמה בפייסבוק על החוויה שלנו (אנחנו חברים כבר?) וציינה שאני שוב צודקת… היא לא הפנימה חחח

אני רציתי לצלם יעלים בזריחה, היא רצתה להתהפך לצד השני במיטה
אני רציתי לצלם יעלים בזריחה, היא רצתה להתהפך לצד השני במיטה

גם אני עדיין מאותגרת לומר מה אני רוצה ...

לפני כמה זמן אמרתי למישהו "החיבוק הלך ממני", כנראה שהייתי צריכה פשוט לומר "אני רוצה עוד קצת"…
לא יודעת אם זה כי התביישתי או חששתי מהתגובה, מה שבטוח – אותגרתי בעצמי לבטא את רצונותיי. 

בשורה התחתונה – נראה לי שהנשמה שלנו רוצה…
בהבנה שלי אם הגענו לנקודת ה"צריכה", כנראה שקצת חצינו את הגבולות שלה…
ו… מוצרים ושירותים אנחנו בוחנים אם צריכים…
סוג של סיפור הביצה ותרנגולת, אבל מה יקרה אם במקום לומר "צריך", נתחיל לומר "רוצה" ? 
האם זה יהפוך אותנו לאגואיסטים או פשוט מודעים יותר ? 

כך או כך, ציפור המדבר שלי רוצה קרקע מחבקת ויציבה, אבל גם להיות במעופה 🙂

תן לשים ת'ראש. "אני לא מכיר הרבה אנשים שמחוברים לטבע כמוך", לירון יכתוב לי כשאחזור

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר דירוגים 2

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

סגירת תפריט

כאן (גם) מטיילים בפיג'מה

הרצאה און ליין חינמית

כשעולם הטיול והניהול נפגשים

פספסת את הלייב ?
ההקלטה זמינה ל- 48 שעות בלבד