לצאת מעצמי

זה קורה לפעמים, אני בטוחה כמו לי – גם לאחרים
מפרוייקט אחד לשני, במרתון מתמיד וכל מה שבא לנו זה לרגע לעצור ולקחת אויר
לצד היותי אדם של תנועה, אני אוהבת לנהוג מהר, אבל גם לאט.  להנות ולספוג הרבה יותר מהרגע, על כל היתרונות שבעניין.

דברים שהם מעבר למסך

חודשים של עשייה שקדמו לפרוייקט של יומן המסע, לוו בטיולים ומפגש עם חברים ופתאום 45 ימים שלצד הפתעות נעימות היה גם לונה פארק של רגשות. 
זו היתה חוויה שהיא מסע. עליתי לאויר עם מימון המונים שעשיתי לראשונה. 
אין ספק שזו חוויה שהיא הרבה מעבר ללוגיסטיקה, זה אתגר של נחישות, התמדה ו… אמונה.חודש וחצי של משהו שהוא רחוק ממה שאני רגילה (מישהו אמר יציאה מאזור נוחות ולא קיבל?).
יש הרבה כבוד לכל מערך הניהול, תפעול מערכות ואסטרטגיה וכאחת שניהול הוא עיקר הקריירה שלה נשים אותם שנייה בצד, כי פה – פה בעיקר נדרשתי להתמיד ולרצות.

אני מדברת על הפן שלא נראה מבעד למסך. ה- אתגר.נחשו מה – הוא לא היה קשור ל"להגיע ליעד" בכלל. אלא הדרך אליו…  (בהחלט מזכיר טיול 🙂 )

אתם יכולים לדמיין מה זה לפנות לאחרים, לבקש ולגייס אנשים לתמיכה בפרוייקט?   
וואלה. זה היה חתיכת אתגר עבורי, בהתחשב שלאורך שנים אלי הגיעו רק מ"פה-לאוזן".
ראייה לכך שלאחר החילוץ מניו זילנד, אחד מהם ישב מולי ושאל: "איך לא שמעתי עליך קודם".

יצאתי מעצמי, תיכף אשוב?

R6 20_63

הפרוייקט דרש ממני ויותר מפעם אחת, לצאת מעצמי. נקודה. 

להיחשף ולהיפתח 
לספר יותר, לשתף יותר ברשת, להיות יצירתית כדי שיבינו אותי, שיבינו את הערך, שיבינו את המסר.
כמה מפתיע לקרוא שאישה של מילים, תוהה על תיאור רגשות ודיוקים. כנראה זה למה קיבלתי הודעות שאני משדרת קור רוח, בזמן שהם בכסיסת ציפורניים.

עימותים ואימותים עם מגוון של סיפורים
פעם כתבתי כבר על שריטות שהולכות איתנו, בפרוייקט זה הכה בזמן קצר ובעוצמות. זה 
הפגיש אותי עם כל מה שמלווה אותי, אני כל הזמן אומרת שלכל מקום שאנחנו הולכים אנחנו לוקחים איתנו, אותנו.

גבולות מאלצים להיות
זכות בחירה, סבלנות וגבולות יכולה להיות כואבת לפעמים…. פעם אחר פעם נתקלתי בזה,אין לי מילים.

להיות בפרונט, באופן שחושף, יכול להיות גם מטלטל. 
יוצא מכך, סף הרגישות וחידוד החושים עלה, דבר שאילץ אותי לשלוט במפלס הלחץ יותר מפעם אחת, להפוך כל מתח להתרגשות וכל הזמן לעבוד על אמונה. 

לא אחת מצאתי את עצמי נזכרת איך התמודדתי מעבר לים עם דברים ויישמתי. לכן הוא היה כל כך מרגש עבורי.
חברה אמרה לי שלדעתה הפרוייקט הוציא אותי מאזורי הנוחו תשלי יותר מאשר הטיולים. 
הוא הפגיש אותי אותי עם חסמים, ערכים והזכיר לי מי אני ואת ה- למה שלי. 
לרגע הבנתי, 
הפרוייקט איגד את כל מה שאני מדברת בהתפתחות דרך טיולים,

אז אולי כבר עדיף שאשאר מחוץ לעצמי …. 

לצאת מתוך עצמי
לצאת מתוך עצמי

הפתעות זה להיות. נקודה.

 

החויות שליווו את הפרוייקט היו ממש כמו כל דרך או טיול, לא משנה כמה מתכוננים ומתכננים מראש, תמיד יש הפתעות.
והן המשיכו…
אם בזמן הפרוייקט מידי פעם חברות, ים וטיולים שהיו הרבה פחות ממה שרציתי ורק חיכיתי שיסתיים כדי להיכנס לרכב ולהתפנק, אז –

כשהוא הסתיים, רקמתי תוכניות ו..Vaula זכיתי בריקנות ונפילת מתח (הזכיר לי את סיומי התארים שלי) – אחחח איך ההוא למעלה אוהב לצחוק.

יללה, שטויות, נסע למדבר, אטען באנרגיה. חברה הצטרפה.
כבר בדרך קיבלתי טלפון שהדהד אחר-כך, שום טיול ושום עניין, צריך לפרסס…
לילות שלמים הפכו לימים, מעט מאוד שעות שינה ואני כל כך רוצה לעשות דברים, לכתוב, לטייל, להמשיך לקדם ולעמוד בהבטחות שהענקתי.
ואז עוד מעבר חד, ימי הלחימה לא פסחו על עיר מגוריי. הדי הפיצוצים מאשדוד ימים כלילות לא איפשרו לי לישון. במשך 11 ימים ישנתי אולי במצטבר 10 שעות. מישהו אמר כוננות ספיגה ולא קיבל?
אני תשושה אבל שומרת על קור רוח. מזכירה שיש אנשים בחזית, אין מה לקטר.
משתדלת לעשות, כל פעם קצת. גם אם בקצב של צב.
לגלות חמלה כלפי עצמי, זה משהו שלמדתי היטב בשנה האחרונה.

אומרים שאנחנו משתנים. לדעתי, לא באמת, אנחנו רק מגלים עוד נדבך שקיים בתוכנו, אנחנו קוראים לזה שינוי.
תכל'ס יש בכולנו הכל. יותר או פחות. תלוי למה אנחנו נותנים יותר ביטוי.

רגע לפני שחוזרות חזרה
רגע לפני שחוזרות חזרה
כוננות לילית
כוננות לילית

לצאת מהכבדות של עצמי

חודשיים פלוס של מתח הסתיימו עם הפסקת הטילים.
ארבעה ימים הסתובבתי ברצון של "אני צריכה לנסוע", אני מדברת כל כך על רוצה-צריכה ופתאום זה הכה בי שגם אני משתמשת בגבול הדק הזה (נו, אני לא מושלמת), ואז הגעתי לנקודה, שהרגשתי שאני פשוט לא יכולה, מפלס הריכוז נמוך, התסכול עולה ושום דבר לא באמת יוצא מהעניין.
עניין של שניות, אחרי התלבטות קטנה לאן אסע, הזמנתי מקום לינה, ארזתי תיק קטן ותוך 45 דקות כבר הייתי מחוץ לבית.
נסעתי למצפה רמון.
זה לא היה טיול אופייני, אפילו את המצלמה השארתי מאחור. בדרך זכרתי להודות שיש לי את הגמישות והיכולת (מכל ההיבטים כרגע) לקום ולעשות.
24 שעות לא מספיקות כשאני במצב של להכניס עוד אנרגיה, כמה ימים אחרי אני בחיפה, טיולדת של חברה בים המלח ושוב חיפה. בין לבין ראיונות ברדיו, פגישות, חברות ואחרי תקופה גם הופעה, שהיתה חוויה.

יש שיקראו לזה חוסר מנוחה או אפילו תנועה טובה,  אני משתדלת לא להוסיף תויות לחויות, אז עבורי זו פשוט עשייה.
כל הפעולות שעשיתי ידעתי שכל מה שאני רוצה זה להיטען ובעיקר לצאת מהכבדות שלי ולהיות בשלווה (אחד הערכים המובילים שלי).
אני מזכירה, גם לעצמי, אין סיבה להגיע לנקודת רתיחה…

אגב, כשאנחנו מזהים דברים שקיימים בנו, אנחנו יכולים לפעול בדרך שמחזירה אותנו לעצמנו ויותר מהכל – להפיק את המירב מכל מצב. 
גם על זה אני מדברת בהרצאות ובייעוצים, כי הם הולכים איתנו גם בטיולים.

 

פירוט על מסלול הביקור הקצר

מצפה רמון
מצפה רמון
טיולדת לאורנה, בדרך לים המלח
טיולדת לאורנה, בדרך לים המלח

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?