לצאת מעצמי

חודשיים פלוס של מתח הסתיימו עם הפסקת הטילים.
ארבעה ימים הסתובבתי ברצון של "אני צריכה לנסוע", אני מדברת כל כך על רוצה-צריכה ופתאום זה הכה בי שגם אני משתמשת בגבול הדק הזה (נו, אני לא מושלמת), ואז הגעתי לנקודה, שהרגשתי שאני פשוט לא יכולה, מפלס הריכוז נמוך, התסכול עולה ושום דבר לא באמת יוצא מהעניין.
עניין של שניות, אחרי התלבטות קטנה לאן אסע, הזמנתי מקום לינה, ארזתי תיק קטן ותוך 45 דקות כבר הייתי מחוץ לבית.
נסעתי למצפה רמון.
זה לא היה טיול אופייני, אפילו את המצלמה השארתי מאחור. בדרך זכרתי להודות שיש לי את הגמישות והיכולת (מכל ההיבטים כרגע) לקום ולעשות.
24 שעות לא מספיקות כשאני במצב של להכניס עוד אנרגיה, כמה ימים אחרי אני בחיפה, טיולדת של חברה בים המלח ושוב חיפה. בין לבין ראיונות ברדיו, פגישות, חברות ואחרי תקופה גם הופעה, שהיתה חוויה.

יש שיקראו לזה חוסר מנוחה או אפילו תנועה טובה,  אני משתדלת לא להוסיף תויות לחויות, אז עבורי זו פשוט עשייה.
כל הפעולות שעשיתי ידעתי שכל מה שאני רוצה זה להיטען ובעיקר לצאת מהכבדות שלי ולהיות בשלווה (אחד הערכים המובילים שלי).
אני מזכירה, גם לעצמי, אין סיבה להגיע לנקודת רתיחה…

אגב, כשאנחנו מזהים דברים שקיימים בנו, אנחנו יכולים לפעול בדרך שמחזירה אותנו לעצמנו ויותר מהכל – להפיק את המירב מכל מצב. 
גם על זה אני מדברת בהרצאות ובייעוצים, כי הם הולכים איתנו גם בטיולים.

פירוט על מסלול הביקור הקצר