פתאום אין שלג.
פחות משבוע עבר מאז מערכת השלג המטורפת שהיתה בצפון, זו שכל המדינה דיברה עליה ואנשים עמדו שעות בפקקים כדי להנות מהנוף הלבן. אנחנו מגיעות ו… במקרה הטוב נתקלנו בזרזיפי שלג.
הלבן הבוהק היחידי שנותר בחרמון… הזייה.
מה שאומר, שאם החום ימשיך ולא תהיה עוד מערכת של גשמים, כל הירוק הבוהק והבלתי רגיל שהיה ברמה, יהפוך תוך זמן קצר לירוק בהיר וצהבהב :\
ניצן הציעה שנטייל באזור העמק, אני הרגשתי שעוד לא מיציתי את הרמה. קיוויתי שבנקודות הגבוהות עוד ישאר זכר לשלג. ממממ אומנם טעיתי, אבל שמחתי שניצן זרמה עם הרצון החוזר שלי לבקר ברמת הגולן.
אני לא פרה!
לא יודעת מה איתכם, אבל לפתוח את הבוקר מול מים זורמים, פשוט מעורר את הנשמה.
ניצן מתיישבת לידי, אני שולפת את התוכנית, היא מנסה להציץ ואני מניחה יד. קצת מיסתורין לא הרג אף אחד. התוכנית תתפתח עם הזמן, שהרי תמיד אני שמה יותר נקודות על המפה.
אז הגענו למפל פרע. יש שיגידו לשים בוויז בית עלמין שניר, אבל אז יפספסו את אחד הקטעים הטובים: הוויז בשמחה אומרת מפל פרה במקום מפל פרע (עזבו שבהמשך גיליתי שיש לנו לאורך היום עניין עם פרות).
המפל היפה שזורם לנחל הבניאס, פחות מוכר למטיילים. למרות המרחק והגובה הרב אפשר לשמוע את רחש המים השוצפים, בזכות הגשמים והשלגים שהיו רק שבוע קודם לכן ברמה.
אפשר לראות ולהסתפק בהליכה קצרצרה וקלילה לתצפית עליונה ואפשר להמשיך בשביל ראשי לאורך הנחל לעבר תצפית יותר קרובה (הטנק הסורי יחכה לכם באיזשהו שלב).
הגישה למפל אינה אפשרית היות והוא חלק מתחום שמורת נחל חרמון (הבניאס), חלק שכרוך בתשלום.
יש מסלול שמוביל קרוב יותר למפל, היות וידעתי מה צפוי לנו בהמשך ונוכח תיאום ציפיות עם ניצן, הצעתי שנמשיך לנקודה הבאה, מצפה לנו הליכה נחמדה.
עצירה לא מתוכננת
תמיד אני אומרת, לצד נקודות על המפה, החשוב ביותר זו הזרימה. הפעם תרתי משמע 😉
בדרך לנקודה הבאה, עברנו ליד מפל סער ולמרות שביקרתי בו כמה ימים לפני, עצרתי. (למניעת חפירה ולקריאה על ההנאה האחרונה, מוזמנים להציץ כאן)
מה אכפת לי. אנחנו כבר כאן, שניצן תהנה ממנו גם.
כורסא מול נוף למרגלות הר חרמון
אם ככה זה מתחיל, מי אני שאשבור את מה שהולך להיות…
מאחורי מלון הציידים שבנווה אטי"ב מישהו החליט לשים כורסא. לפני שבוע הכל היה מכוסה לבן. עם ערימות השלג שהיו, לא אופתע אם לא ראו אותה בכלל.
שביל סימון אדום, הוא זה שמאפיין את הטרק האלפיני היחיד במדינה מנווה אטי"ב לבריכת מן, הסמוכה לקופות החרמון.
אנחנו לא ממש נעשה את כולו. נתחיל בזה שהשלג שנותר הפך לקרח מכוסה בבוץ בגובה של שיח קטנטן. אכזבה, קיוויתי שאוכל לשלוח קצת שלג לעבר ניצן (אל דאגה, זו היתה אכזבה הדדית), לפחות זכינו לשפע של פריחה, פרפרים ומים זורמים.
השביל הוא מסלול הררי, נחשב שמיועד למיטיבי לכת, אבל כמו תמיד – תלוי את מי שואלים ואיפה קוראים. בגדול 14-16 ק"מ של הליכה (אם עושים בשלג תמיד יוצא לכיוון הגבוה יותר) וטיפוס של משהו כמו 1,200 מטר, מה שכן אם עושים את כולו, נדרש תאום מול צה"ל.
עשינו הליכת טעימה מהנוף, שכוללת תצפיות שונות. התצפית המרשימה שאנחנו ראינו היתה לעבר מבצר נמרוד, זה רק כי הלכנו עד לבריכת חפור, בריכה מלאכותית המשרתת את עדרי הצאן בסביבה, שם פרה חביבה קיבלה את פנינו ועד מישהו רם דרג מלווה בג'יפ דברים. על סיפורי הפרות עוד אספר בסיפורי ה"מאחורי", אבל חשוב לדעת שמי שמתכנן להמשיך עוד לטפס, שווה לעצור כאן להתרעננות, כי מכאן יש קטע תלול.
מודה שאני מחכה לחזור וללכת את כולו.
למי קראת ג'ובה?
יער אודם.
רק לפני כמה ימים ארז ואני עברנו כאן והכל היה מכוסה בלבן והיום, אין זכר לעניין. אנשים יושבים במדשאות היער לצידם של עצי האלון, אחרי הכל יום שימשי מושלם ברמה ועדיין לא חם.
בלב ליבו של היער התגלתה תופעת טבע געשית. הג'ובה הגדולה היא מכתש ואם תקראו ברשת, תגלו שיש כל מיני תיאוריות איך היא נוצרה: גז וולקני או שלילית שנלכדה מתחת ללבה. כך או כך נחמד כאן.
ניצן אני עושות סיבוב בשביל, מסכימות שהשלג עשה חסד עם הצבעים: הירוק יותר ירוק, שלא לדבר על כל הפרחים שמסביב.
החלטנו לקנח בפוד טארק מקומי: פיתה דרוזית מעולה. לא תשמעו אותי כותבת "הכי טובה", שהרי לא טעמתי את השפע שיש ברמה בכל פינה, אבל כן מעדכנת שיש תשלום בביט ובכרטיס אשראי וזה לא הכי נפוץ בסביבה.
איזה מדליק, ביום יפה רואים את החרמון גם מכאן 😉
פלג מים שופע לאורך כל השנה
אין לי מושג איך פיתחתי אהבה למפלים. מי שקרא את הפוסטים הקודמים קולט בכמה ביקרתי בימים בודדים.
למען האחת, כאחת שגרה כמה שנים בניו זילנד, עם יד על הלב ועימכם הסליחה, אני לא אמורה להתרשם יותר מידי ממה שיש כאן, אבל עדיין… אני מהופנטת ונהנית כל פעם מחדש. אז איזה כיף שמפל הג'ילבון זורם כל ימות השנה.
אתחיל מהסוף, לא משנה איזה מסלול בוחרים, יש בו חלקים שכוללים ירידה תלולה יחסית ואם מגיעים לאחר הגשמים, אז צריך לקחת בחשבון סכנת החלקה קלה וזיכרונות של צאן מעורבב בבוץ – לפחות בתחילת המסלול
יש מספר מסלולים בסביבה, וכאחת שעשתה אותם בעבר אני יכולה להעיד שחלקים רבים אינם מוצלים.
אי אפשר להתבלבל השילוט למפל מאוד ברור: סימון כחול מהחנייה ובפיצול לעבר המפל אדום.
היות והגענו בשעה מאוחרת יחסית, הפעם הסתפקנו בירידה לעבר המפל וחזרה. ניצן הבטיחה שחוזרות למסלול המלא. יללה, אני מוכנה.
אנחנו לא במירוץ, אנחנו במטרה להנות.
שלושה ימים, שלושה מסלולים שונים עם יותר נקודות והרבה זרימה, של מים וחוויה.
קילומטרים של גוונים: לבן לנשמה ורוח לפנים, קור חודר ומים שוצפים, ירוק בוהק בעיניים, פריחה ייחודית. לא ביקרתי במהלך חיי בתקופות שונות ברמה, זו הפעם הראשונה שזכיתי בשבוע אחד לטעום את שינויי מזג האויר ומלבוש חורפי מותאם לשלג עד חולצה קצרה.
בשורה התחתונה, לאורך כל השנה יש מה לעשות כאן. ואני – בינתיים נפרדת מהרמה, עד הפעם הבאה.
רק שמישהו יפסיק לסתום חורים בכבישים ויסלול כמו שצריך…
