בייאנ ונידוס בואנוס – Beinvenidos Buenos

בואנוס איירס, עיר הבירה הארגנטינאית היתה הסימבול לסיום הטיול. היא תיזכר בזכות הצבעים שראיתי והאנשים, הריקודים והחיוכים – תמיד טענתי שאלו הם שיוצרים את הטיולים האמיתיים.

יש לבואנוס הרבה מה להציע, הרי לא סתם היא מכונה הפריז של דרום אמריקה. יש בה הכל-מכל –בכל. רישמית אני במודרניזציה, רישמית אוטוטו הולך ותם לו עוד פרק בחיי, אבל על כך בטח אכתוב באקזיט אחר.

עם הגעתי לבואנוס קיבלתי את עדר הישראליאדה הגדולה. כהרגלי שבמנהג ניסיתי להמעיט החיכוך לסיים את הטיול בהיכרות של עוד כמה חברים מחו"ל ולהכין את עצמי לחזרה. זה לא היה מן הנמנע, העיקר היתה מוצפת בכל פינה ולשימחתי ביליתי עם 'מיטב בנינו'.
בואנוס היא נקודת מעבר או התחלה בתקופה שהגעתי אליה, לכן הרבה התפלאו שאני דווקא מסיימת בה.
בואנוס יוקרה לצד עוני, מודרני לצד היסטוריה. פארקים ירוקים, רחובות שוקקי חיים, ארכיטקטורה כמאפיין את הערים בדרום אמריקה, מסעדות, כיכרות ומגוון של חוויות.

בואנוס משלבת הכל-מכל-בכל. מחולקת לרובעים-שכונות שונות, שלכל אחת מהן יש להציע חוויה משל עצמה.

בואנוס – ויהיי בוקר

 

ויהיי ערב

 

פלרמו האופנתית מתאימה לקניות (אני פחות בקטע..) ממנה צעדנו ברגל לגן הבוטני (שהיה סגור) ולגן היפני. בריקולטה ויתרתי על ביקור המאסט בבית הקברות הייחודי בעל האופי הנדל"ני. הסתובבתי ברחובות לעבר המסעדות הקולונריות של פוארטו מארדו אליה שמתי פעמיי בשעות היום כדי לחוות את הטיילת משני צידי נהר לה פלטה, סן טלמו "מרכז" הטנגו ושוק הפשפשים, ומעל כולם השכונה המיוחדת, עד כדי שביקרתי פעמיים לה- בוקה המתויירת בזכות קבוצת הכדורגל והצבעים שבה.

סן טלמו, שוק הפשפשים. גם הגשם לא יעצור אותנו

 

קרוב לכיכר דה מאיו. שווה להסתובב כדי לצלם גם בלילה

 

פוארטו מאדרו. הרגשתי שאני בתוך מגזין

 

רקולטה-רטירו: מנוחה קלה ב- Floralis Genérica

 

את הבוקר הראשון בבואנוס התחלתי במפגש מחודש עם מאט, מאל צ'לטן, בכיכר  פלאזה דה מאיו  ונוף הבית הורוד נהרס  בשיפוצים.. לא מבינה לא אמרו להם שהתחילה עונת המטיילים.. והם פשוט הורסים את כל לוקיישן הצילום ?

Casa Rossada, לא שמעו שהחלה עונת התיירות

 

משם המשכנו ללה בוקה הכובשת. עוד באוטובוס מאט מדגיש שעלינו להישאר באזור "קמיניטו" – רק השם החברותי הזה מעודד אותי לומר ולהסיר מדאגתו ב"יהיה בסדר" הישראלי והוא צחק "טוב, היית בצבא". כאילו שהייתי פועלת בצורה שתסכן את חיינו…
אי אפשר להישאר אדישים לצבעים של לה בוקה ברגע שהרגל יורדת מהאוטובוס… הסתובבנו כמוקסמים מההוויה התיירותית והצבעונית. זכרתי תמונה שאריאל פרסם יממה לפני של רקדני טנגו ברחוב והחלטתי שאני רוצה גם.. וכמו בהזמנה הם יצאו מהמסעדה ופצחו בריקודים.. אני תפסתי לעצמי פינה לצד מאוורר ושוט ..

הצבעים של לה בוקה ממלאים את הלב

 

צריך שניים לטנגו 🙂

 

היופי בלה בוקה טמון באווירה השמחה. הצבעים מקנים אופי, שאפילו הכביסה של מרתה נראית אחרת, נגן האקורדיון מנגן טנגו נוגה, ציורי הגרפיטי,  חנויות המזכרות, צילומים נוספים וחויות של רקדנים שניסו למשוך אותנו להצטרף לחגיגות שמנו פעמינו לעבר האיצטדיון המפורסם.

טנגו נוגה

 

הכביסה של מרתה מקבלת אופי אחר

 

האיצטדיון של בוקה ג'וניור מכונה "בונבוניירה", וכשהצבעים נגלו לעיני פיזמתי לי שיר מוכר "אני לובש צהוב-כחול". לא מפתיע שהמראה מילא את ליבי. מאט ויתר מלהיכנס. אני ידעתי שאשוב לכאן שהרי גדלתי על מרדונה ואני חייבת לספוג האוירה שהציפה זכרונות משמחים כמו סרט נע.
כששבתי, התיישבתי לי בטריבונה, מסתכלת סביב ומדמיינת לעצמי את המקום מלא ב 55 אלף איש. עיני נעצרה על שער 12, מועדון האולטרס (השחקן ה- 12) בראש התנגנו שירים של יציע 11 ביד אליהו (אולד פאשן… זה תמיד יהיה יד אליהו עבורי).
הופתעתי כשגיליתי שהסיבה לצבעי המועדון בכלל בגלל דגל שבדיה ..

צד ימין תא הכבוד של מרדונה. מדמיינת קריאות של 55 אלף איש. צמרמורת

 

אגדה. מתלהבת כמו ילדה קטנה

 

הדרך לחדר ההלבשה. התרגשות. פוסעת היכן שגדולים ממני צעדו

 

קאצ' אפ בן שנה עם אמיליו, חברי מניו זילנד שחזר לארגנטינה, מסיבות לתוך הלילה, חגיגת בשרים בטנדור ליברה לציון חגיגות יום ההולדת

של אחי והביקור הקצר תם ונגמר ..

בבואנוס החלטתי להשאיר את ההיסטוריה מאחור, לא להכיר את האנשים על סוס (כהגדרתו של אדם אחר) שנמצאים בכל פינה. את בואנוס החלטתי פשוט לחוות בקילומטרים הרבים שגמעתי בפארקים ובשכונות השונות. הבחירה במקום לינה מרכזי בין הכיכר לשדרת התשעה ביולי ברחוב דה חוליו שנחשב הרחוב/שדרה הרחב בעולם איפשר להגיע לכל מקום בתחבורה ציבורית וברגל.. כן … הקילומטרים הרבים שגמעתי בין השכונות הלכתי ברגל. סוף הטיול, הרגיש כמו סוף מסלול.

בשבילי בואנוס היתה התרגשות אחרת .. היא היתה ציפייה למפגש עם החברים, היכרות עם חדשים, ריקודים, תהיות וזכרונות מהעבר, וחלומות רבים על העתיד.
זהו… הלאה, אל המרחק – אמא שם מחכה .. מרקו .. חבר הזכיר את זה בראשית הטיול שלו, ומאז השיר התנגן לי בראש כשלנגד עיניי קופיקו VS לימו  שלרגל החזרה, נצבע קצת בכחול.

Fue un bueon viaje Argentina..

Israel… I'm on my way

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?