כותבת ומוחקת מילים, תוהה ממה מתחילים
פעם הפוסטים נכתבו כל כך מהר, היום לוקח לי קצת יותר מכמה רגעים
זרמי האויר שמניעים את המטוס מצד לצד, כאילו מביעים את הטלטלות הקטנות שהתרחשו בפנים לפני כמה חודשים.
הפסקתי לחכות:
שמשהו יסתדר, שיהיה יותר כסף, שיהיה יותר זמן מתאים, שיהיה יותר משהו יציב
עשיתי את מה שאני מעודדת, מכוונת, מייעצת ואין כמו יום הולדת להנהיג ולהחזיר מנהג ישן-חדש
כבר שלוש שנים שהטיולדת נחגג אחרת (ובאחרת אני מתכוונת לא בדיוק היכן שרציתי, תוכלו לקרוא על זה בבלוג)
הפעם קיבלתי החלטה בעזרת… הגרלה, החלטתי מה בא לי, וכמו כולם – מחזה נופים וחויות נצברו, לצד משמעות שהיא אישית לכל אחד ואחת, גם הטיול הזה לאורכו ולרוחבו חידד את התמונה.
קבלת החלטה לפעמים זו הגרלה
הסתכלתי על רשימת הבאקט ליסט שלי.
התחבטתי.
אז עשיתי את מה שאני יודעת לעשות במקרים של התחבטות גדולה: הגרלה.
רק שבמקום קובייה, כתבתי על פתקים כמה יעדים רציונאלים כלכלית, אחרי הכל אני אחראית 😉
הפור נפל על פורטוגל. נהדר!
בדיקה זריזה על מחירי הטיסות, אין מצב לטיסה ישירה. חייבת לעשות קונקשיין ואם זה כך, אני כבר אשאר במקום יותר מכמה שעות.
הפעם זו לא הגרלה. נכנסתי למוד חקירה לאורך תקופה: מה המדינה הכי זולה לעבור – הן מבחינת טיסה והן מבחינת שהייה.
איטליה, נבחרה. רק… מה לי ולאיטליה? טוב, אם כבר – אז נעשה משהו מיוחד.
להתאים את הטיול למה שבא לי
כשאני נקלעת למצב שכזה, אני עוצרת ובוחנת עם עצמי "מה בא לי", כשחיברתי את יומן המסע התייחסתי לזה כדי להוציא רק מהמוכר, שהרי זה מאוד קל להיסחף לשהייה של כמה ימים במילאנו והסביבה ולהמשיך לעבר היעד הנכסף.
אני טסה בדצמבר –אם זו לא חופשת סקי, לכאורה זה לא משהו שנחשב אידיאלי.
חברים מאירופה כתבו לי: "כולם בורחים מכאן, ואת מגיעה?" כשמסתכלים על כתבות שמפורסמות בתקופה הזו, כולם מתייחסים לשווקי הכריסמס, רק ש – מה לי ולשופינג?
כשהבנתי בצורה מדוייקת מה בא לי, חקרתי איך אני מוציאה את הדברים לפועל (בנקודה הזו, בעיקר התניידות ולינה)
צללתי, בחנתי, יצרתי ו… כמו ששולחים לי שאלה על מקומות שהייתי, שלחתי למישהי שנתקלתי ברשת.
ממה שהיא פרסמה, היא שם כבר תקופה והיא הזמינה לשלוח לה אם עולה שאלה. היות ונראה שהיא מכירה את אחד האזורים שכיוונתי אליהם, החלטתי לשלוח הודעה ממוקדת (כשזה לא ייעוץ מעמיק, אני מקפידה לכבד את הזמן של מי שמולי, בדיוק כמו שאני מבקשת שינהגו כשמתייעצים איתי).
התייעצות לעניין לינה הפכה לתובנה כשהיא ביקשה שאשתף בתוכנית שלי. כתבתי בגדול וקיבלתי BIG NO. היא פסלה אותה על הסף, טענה שאבלה רק בנסיעות ויש הרבה מה לעשות במקומות עצמם, הוסיפה והדגישה דברים שפחות היו נכונים לי.
מודה, זה צרם קצת. במיוחד שהדגשתי מה חשוב לי וזה לא שהייתי בפגישת ייעוץ מעמיקה, אלא ביקשתי להבין דבר אחד קטן.
אז במקום תשובה על מקום לינה, זכיתי ללמידה מרתקת על דיוק והבנה, וגם תשובה לשאלה: "האם זה באמת מה שבא לי"
הודתי על הניסיון שיש לי, על שאלו החיים שלי ועל הכלים שיש ברשותי להבין ולהתמודד עם הרעשים האלה. כלים אותם אני שמחה להעביר לאחרים.
הודתי על יכולת ההתמדה, הההקשבה והחיבור לרצונות שלי, על ההבנה מה חשוב לי ובדיעבד אני יכולה גם להודות על שלא ויתרתי ומימשתי את מה שהיה בא לי.
יש דברים שאני (כן) כמו כולם
אני אדם מן השורה.
מתמודדת עם החיים, כמעט כמו כולם. אומרת כמעט, כי לכול אחד ואחת – יש את השק שלו, באופן ההתנהלות או התפיסה, ביכולות הכלכליות, הסביבתיות וכו'. תודה לאל למגוון הפרשנויות והחויות יש מקום.
זה היה הטיול הראשון שלי בחו"ל מאז הקורונה וזו היתה החלטה "להפסיק לחכות שיהיה יותר", לכן ידעתי שהגיע הזמן.
הקורונה היתה תקופה מיוחדת, יהיו שיגידו מטלטלת.
אני הפקתי ממנה את המירב בהתאם למה שהיה ברשותי. היא השפיעה על היבטים אישיים מגוונים, החל מכלכלי-מקצועי ועד חברתי. הדברים השפיעו כמובן על הבחירות והתיעדופים שלי.
כל זה היה לצד הוצאת יומן המסע לאור: הדרך שהיתה לפני-במהלך וגם אחריו – הייתם מאמינים שעד היום לא עשיתי השקה רישמית? אילוצים משפחתיים, אישיים, סגרים… הרגיש כאילו איבד את המומנטום…
מאמינה שיש כאן אחד או שניים שיכולים להבין את התחושה.
יומולדת, תמיד חגיגה נחמדת?!
אז… כן לפעמים אדם חוגג יום הולדת
לפעמים זה מלווה בתחושות מעורבות
לפעמים זה עצוב יותר, לפעמים דווקא ים של שמחות
לפעמים זה רגע אפרורי כמו חורף בחוץ
ולפעמים הוא מלא בצבעוניות, ממש כמו נרות חנוכה או שווקי כריסמס שממלאים את הרחובות
יש ימי הולדת בכל מצבי הרוח
אלו שהם פחות – אנחנו אומרים "הם לשם העליות ומקווים שזה לא צפי לבאות"
ואלו שהם יותר – "הלוואי ויהיה אפשר לשכפל"
כשטיילתי לא נתנו לי יותר משלושים, אימצתי בחום – אחרי הכל הגעתי לנקודה, שגם אם הופכים את המספר הוא לא מייטיב (רק בגיל, כן?)
כל שנה יש עוד התעוררות בתפיסה, יהיו שיקראו לזה התבגרות, יש שיקראו לזה צמיחה או גדילה
ולפעמים הגדילה הזו מלווה בכאבים, פרידות, אהבות, חברויות, געגועים.
תולדה של תובנה: זמן הוא באמת המשאב החשוב ביותר?
הצמיחה הזו מביאה עימה תובנות, כמו:
לפעמים עדיף לבד, מאשר להיות במקום שנלקח כמובן מאליו
שלבד לא אומר בדידות, אלא משוחרר
שכדי לכבד את האדם ממול, לפעמים עדיף לכבד, לשתוק ולהתרחק
שהשקעה ורצון צריכים להיות הדדיים (טוב, נו – את זה גיליתי כבר לפני הרבה שנים)
שאנשים יאכזבו לפעמים, כי אנחנו שונים האחד מהשני (גם את זה גיליתי מזמן, פשוט עם הגיל זה פחות מפתיע)
שאנשים "מתהדרים" גם בפילטר במציאות, אבל יהיו שגם יפתיעו לטובה ואחרים שלא יעמדו מאחורי המילים של עצמם
העולם השתנה ועוד ישתנה – כמה נשמור על מי שאנחנו באמת?
שבניגוד למה שאנשים אומרים, שזמן זה המשאב החשוב ביותר
אני היום כבר יודעת שאנרגיה שווה הרבה יותר מזמן, ולמה?
כי אנרגיה יכולה לרוקן ולהתרוקן, כי כשיש אנרגיה אנחנו יכולים להשתמש בזמן שלנו בצורה המטיבה ביותר ואם אין אנרגיה… השימוש בזמן הכי לא יעיל או חכם, אפילו מבוזבז.
כל התבוננות הביאה להבנה מ- מה חשוב לי, להעז להזמין אנשים להצטרף אלי אבל גם לומר שאצטרך זמן לעצמי, להבין מה מתאים יותר ומה פחות, גם אם זה כואב.
באופן כללי – טיולים מעניקים הרבה פרספקטיבה, לצד היכרות עם עצמנו, התבוננות גם על הסביבה שלנו
אבל יש משהו בטיולדת שמעניק ענן של פוף לבן
יש בו איזו מחשבה (גם) של מתנה.
איטליה ופורטוגל, אני מגיעה.
כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?
להצבעה
דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0
איזה כיף להיות הראשון להצביע
We are sorry that this post was not useful for you!
Let us improve this post!
Tell us how we can improve this post?