המשך…

הימים היו ימים של הכלה ועוד לא הבנתי את זה בכלל

פעלתי כמו באוטומט, ידעתי שיש יעד שבוע אחרי הנחיתה

וכמו כל אדם נורמאלי – כשאני פועלת באוטומט, אני לא באמת עוצרת להרגיש

בין אם אני מוקפת באנשים או לבד, בטרק זה תמיד תופס אותי המשך…

יש דברים שמאתגר לשתף בהם
כפי שכתבתי בפוסט על הסיפור שמאחורי, מאחורי כל סיפור – יש סיפור.

כשאנשים מטיילים, הם מעלים חויות, תמונות ונראה שהם כל הזמן שמחים ונהנים.
אני מכירה מעט שמשתפים ברגעים המאתגרים, בזכרונות שצפים, באנשים שמכירים ו/או נפרדים, בכאבים או בדמעות, אולי במעט בחדרי קבוצות סגורות .. המשך…

"אז מה הסיפור שלך?"  שאלו אותי
"למה את מטיילת לבד ?"
"מה??  את בת 40 ?  אז למה עכשיו?"
לא משנה מה היתה הסיבה לשאלות, הן תמיד הזכירו לי משפט שהפך להיות חלק מתובנה שקיבלתי: "מה הסיפור שמאחורי".
באחד הייעוצים הזוגיים שהיינו בהם כמה שנים לפני הגירושין, נאמר, בצורה משכנעת יש לומר, שמאחורי כל משהו שנאמר יש סיפור שמסתתר. המשך…

אז מה את מתרגשת מהעניין ? צאי, טוסי, תהני מהמסע .. מה הסיפור.
זה לא שלא עשית את זה בעבר – ויותר מפעם אחת … מזכירה לעצמי מידי פעם..

כל מה שרציתי זה להניח ראש במושב המטוס.. זה לא באמת קרה.. שלפתי שוב את היומן והתחלתי לכתוב ..

המחשבה שתהיה בראש "יצאתי להיות גיבורת סרט משלי …" , המילים הכתובות יבטאו את זה באופן אחר

אני מתרגשת כשאני מגשימה חלומות, הפעם זה היה הרבה יותר עמוק … כמו שכתבתי בפוסט הקודם ואני פשוט מאותגרת לתאר עד כמה

שתי טיסות, כמעט 15 שעות אויר (בקטנה…) וסרט לא קשור שהשאיר משפט חרוט אחד 🙂 המשך…

זו השנה הראשונה מזה שנים שאעמוד בצפירה ולא בדקת דומייה

1994 עומדת ליד קיר הזיכרון בטרבלינקה

דמעות חונקות את הגרון

זו לא היתה הפעם הראשונה

בוודאי יודעת שזו גם לא תהיה האחרונה המשך…

כמה ימים לפני שטסתי, נסעתי לבקר אותה.

לא יכולתי ולא רציתי לומר לה את זה בטלפון, היא היתה לצידי (מרחוק אומנם), בימים המאתגרים שלפני העזיבה.
החמיאה, העניקה, הקשיבה, התעניינה, היתה – המינימום שיכולתי זה לבשר פנים אל פנים … לצד חיבוק ואמירה של תודה גדולה

כשסיפרתי לה היא פירגנה באהבה (מהבודדים שהגיבו כך ישר) ושלפה מהמותן "וואי, אני בדיוק קוראת את 'לאכול, להתפלל, לאהוב' , מכירה ?" המשך…

17 בספטמבר, 2017, פייסבוק כהרגלו הזכיר רגעים
זה היה זכרון של עוד שנה שחלפה ועברה לה בוולינגטון הבירה (לא משנה שנחתתי בה באוגוסט בכלל)
זה מה שכתבתי: "זוכרת איך הגעתי (לפני יותר משנתיים כבר..) –
החיוך, ההתרגשות והשמחה היו מהולים ברגעים אחרים…" המשך…

בדימיוני תמונת נושא אחרת ..  אני עומדת מול דלת עץ ענקית ואני פותחת אותה, מביטה אליו, אל אותו אחד שכתבתי עליו לפני כמה ימים, זה שחובב טיולים וצילומים ורוצה להגשים חלומות משותפים, הוא תופס את הרגע .. את אותו החיוך המרוח בהתרגשות כמו ילדה קטנה שמגלה אוצר מאחורי אותה הדלת הגדולה. המשך…

דמיינו אתכם הולכים ברחוב וקולטים השתקפות של בניין על שלולית גדולה, השתקפות של הר, עץ, ענן אולי אדם על אגם..  איזה יפה זה, אה ?  (עד כדי שהחלטתי להפוך את תמונת הנושא..)

כשאני מטיילת ונתקלת בהשתקפויות, ליבי מחסיר פעימה לנוכח המראה. אני יכולה לעמוד דקות ארוכות או להשתהות על ספסל. לרוב זה קורה כשיש בריזה קלה או אין רוח בכלל.

כנראה ש"תחושת המראה" הטיבעית-האמיתית והטהורה שהטבע יוצר, העוצמה של הפלא הזה שגורם לי לעצור, להתבונן, להפנים, להכיל ולהוקיר…

סיפור אחר נולד כשזה מגיע לחיים האמיתיים…  המשך…