17 בספטמבר, 2017, פייסבוק כהרגלו הזכיר רגעים
זה היה זכרון של עוד שנה שחלפה ועברה לה בוולינגטון הבירה (לא משנה שנחתתי בה באוגוסט בכלל)
זה מה שכתבתי: "זוכרת איך הגעתי (לפני יותר משנתיים כבר..) –
החיוך, ההתרגשות והשמחה היו מהולים ברגעים אחרים…"
הייתי שבורה, פצועה, כאובה ואפילו עדיין לא גרושה, סוג של מסורבת … יש להודות באמת
הגעתי עם הלוואה שנותרה בארץ לאור המצב
אוחזת במזוודה, מוצ'ילה ועוד תיק קטן
הרבה מחבריי כלל לא ידעו שחזרתי לצידו האחר של העולם
הייתי צריכה לשמור על עצמי מתחת לראדר
"מה קרה לטלפון שלך שאת לא זמינה"
"אה, אני זמינה רק בשיחות וואצ' אפ לעת עתה"
נאלצתי להתחמק, שנאתי את זה בכל רמך אבריי.
נחתתי עם הרבה תקווה ואמונה –
"הכל יסתדר לטובה", "יהיה בסדר" הייתי נוטה לומר…
היה לא קל. בלשון המעטה
עברתי בניו זילנד חויות – טובות יותר… וטובות פחות, לעיתים הרבה פחות
בצורה נחושה (שאין לי מושג מאיפה היא נולדה) לא ויתרתי
להפיק את המירב החלטתי
ללמוד להסתכל על דברים בזוית הנכונה
להרים את הראש, אחרי כל נפילה
(והיו לא מעטות.. ועוד להתמודד איתן לבד בצידו האחר שלהעולם… לעיתים היה ממש אתגר)
ביי ניו זילנד, שלום חלום ישן-חדש
ברבות הימים, כבר קיבלתי את מסמך הגירושין
הלב שדאב, למד להיפתח מחדש
לאו דווקא לבטוח.. זה לקח עוד קצת זמן, אם בכלל..
צעדתי קילומטרים רבים בשבילים
בהתרגשות גמעתי מיילים בחציית ימים ואוקיינוסים
גיבשתי חלומות
צברתי לסל עוד חויות
ולמרות שהחיים השאירו בי כמה צלקות
למדתי לאהוב כל אחת מהן
הן הפכו אותי למה שאני עכשיו
ו… אף פעם לא מאוחר להודות ולהוקיר על מה שיש וכן, גם על מה שהיה
לרצות. לבקש. להתפלל. להאמין. להוקיר. לאהוב
אלו היו קצת יותר משנתיים ב 60 שניות (בערך)
תודה לך וולינגטון, תודה לך ניו זילנד
תודה !
לחיי שנה טובה !!!
כשכתבתי את המילים, פירסמתי ש"רק" 'סיימתי לשלם את תשלומי ההלואה שלקחתי בעקבות גירושיי', אבל זו לא היתה האמת – אז כבר ידעתי את מה שמעטים מאוד ידעו –
ידעתי שאני צפויה לעזוב את ניו זילנד בדיוק חודש אחרי והתחלתי לחשוב על טיסה לצד אחר של העולם כדי להגשים חלום חדש-ישן
