יש !? זכיתי בתפקיד הראשי

כמה ימים לפני שטסתי, נסעתי לבקר אותה.

לא יכולתי ולא רציתי לומר לה את זה בטלפון, היא היתה לצידי (מרחוק אומנם), בימים המאתגרים שלפני העזיבה.
החמיאה, העניקה, הקשיבה, התעניינה, היתה – המינימום שיכולתי זה לבשר פנים אל פנים … לצד חיבוק ואמירה של תודה גדולה

כשסיפרתי לה היא פירגנה באהבה (מהבודדים שהגיבו כך ישר) ושלפה מהמותן "וואי, אני בדיוק קוראת את 'לאכול, להתפלל, לאהוב' , מכירה ?"

"בוודאי, רק שאני טסה לצד אחר של העולם"

"את כל-כך מזכירה לי אותה עכשיו". היא המשיכה להעמיק, להחמיא ולחמם את הלב בדרך האופיינית לה כל-כך (וגרמה לי להיות נבוכה).

למי שלא מכיר – ספר/סרט מבוסס סיפור אמיתי, של ליז גילברט סופרת שלכאורה יש לה כל מה שצריכה בחיים, יש כאלו שהיו מגדירים אותם כ"מושלמים" קריירה מוצלחת, זוגיות ומשפחה. פתאום היא הבינה שזה לא מספק אותה והיא החליטה להתגרש כדי להגשים את חלומותיה.

אומנם אני לא התגרשתי בגלל זה, אלא בגלל שהבנתי שהזוגיות שהייתי בה לא רק שלא תרמה לי, אלא פגעה בערכים ועקרונות, הורידה את הבטחון והאמונה שלי בעצמי וכפועל יוצא מזה היא היתה ההיפך הגמור מלהיות מקום המבטחים שחפצתי והתעקשתי שתהיה, כמובן שאין מה לדבר על התפתחות בריאה ויציבה.

במסע של ליז היא נהנתה מאוכל, התפללה, מצאה איזון נפשי ומצאה אהבה חדשה.

במסע שלי, כמו תמיד,
אני יודעת היכן הוא יתחיל (או מתחיל) ואין לי מושג איפה הוא יגמר.

דוגמא ?
ב- 2004, יום וחצי אחרי שנחתתי בניו זילנד הכרתי מישהו שאחרי חודש וחצי הפכנו לזוג וכמה שנים לאחר מכן הפך להיות לבעלי.
ב- 2012 סגרתי עסק, טסתי לניו זילנד (בפעם השנייה) עם מי שהיה בעלי ובדרך חזרה ארצה, הודעתי על כך שזה נגמר .. (כמובן שזו לא היתה החלטה של שנייה)
ב- 2015 התפטרתי מהעבודה ותפסתי הזדמנות לשוב לניו זילנד לעבוד בשגרירות שלנו. ב- 2017 .. הפעם … אני זו שהחליטה לעזוב מרצון מקום אהוב.

 

בקיצור,
אני יודעת מתי אני עולה על טיסה ולהיכן, אני יודעת מתי כרטיס החזרה (שבקנס כספי תמיד ניתן לשינוי) – דברים חומריים לחלוטין, אך לעולם איני יודעת מה יקרה לי בפנים – הכל תלוי בי, כמה אאפשר לעצמי להרגיש, לחוות, להיות, להיפתח לאנשים ולהזדמנויות.

אז הנה אני, לקראת כניסתי לעשור ה- 40 לחיי החלטתי להגשים חלום ישן והרגשתי שאני יוצאת למסע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בגרסא שלי…

ותכל'ס, כולנו בתפקיד ראשי, כמו ששייקספיר אמר "העולם במה, וכולנו שחקנים".

 

תזכורת עצמית: להצטלם הולכת על שטיח אדום, יותר מתאים כתמונת נושא 🙂

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?