בדימיוני תמונת נושא אחרת .. אני עומדת מול דלת עץ ענקית ואני פותחת אותה, מביטה אליו, אל אותו אחד שכתבתי עליו לפני כמה ימים, זה שחובב טיולים וצילומים ורוצה להגשים חלומות משותפים, הוא תופס את הרגע .. את אותו החיוך המרוח בהתרגשות כמו ילדה קטנה שמגלה אוצר מאחורי אותה הדלת הגדולה.
Out of no-where החלטתי לפתוח ביוזמה אישית משלי בכתיבת פוסט לבלוג כל יום עד הפסח.
עוד בהתחלה, ע' אמרה לי "את יודעת שיש כל מיני פרוייקטים כאלה"… מודה לא ידעתי (איפה אני חיה ?!).
את האתגר-פרוייקט שלקחתי על עצמי, קיבלתי בהשראה של רגע, לקחתי פנקסון ושירבטטתי נושאים לכתיבה
ניו זילנד 2014, ברקע התנגן Bring Me To Life של Evanescence….
How can you see into my eyes like open doors?
אני עוד אחזור לשיר ..
13 ימים התחילו ונגמרו להם .. את הפוסט הזה כתבתי תוך כדי תנועה, סוג של מנהג שהתפתח אצלי בטיול בדרום אמריקה.
כל יום התפתח לעוד משהו מהעולם שלי, עולם של תוכן, ערכים, חלומות .. בקיצור – פתחתי במעט מסלון הלב שלי, העזתי..
לאחר שהאתר עבר שינוי החלטתי שאתגר "לקראת הפסח" יהיה מועד נפלא להשיקו מחדש ולחשוף, מלבד הנראות, סרטון שערכתי על-בסיס מילים שנכתבו בעבר,
כך שיתפתי באתגר העצום שבהסתגלות שלי להיות בארץ
מבעוד מועד החלטתי לכתוב על מיקוד בחיים, כשפתאום פייסבוק הזכיר לי גילוי של משהו אישי שנאלצתי להתמודד איתו בניו-זילנד .. הרגיש שהדברים מתחברים להם
זה החזיר אותי לפרופורציה – בין אם בהשראת קורס הצילום שבמהלך הימים הללו סיימתי אותו, ובין אם בזכות מקרה אישי שאיתגר אותי עם אדם יקר שבמהלך החודשים האחרונים.. כנראה בגלל זוית הראייה שכה מאפיינת את תחביב הצילום ששנינו אוהבים (וגם כנראה בגלל שהצלתי את התמונות מהטיול …)
כך העזתי לעמוד בהבטחתי ולנסות להיפגש (שוב), בניסיון לשים את הכאב של שנינו בצד, לפתור את העניין ולנסות לפתוח דף חדש, להסביר שנראה לי שהבנתי היכן טעיתי ואיך הם פני הדברים מבחינתי. נכשלתי.
יתוש טורדני שהיה 'במקרה' (אני לא באמת מאמינה במיקריות) באותו הלילה, מנע ממני להירדם, אז התיישבתי לשדרג את הפוסט שנכתב קודם לכן, שאפילו יתוש הפך להשראה חחח.
מפה לשם הדברים התגלגלו מעצמם, המוזה נחתה עלי ומצאתי את עצמי בזמן קצר יושבת וכותבת, משדרגת, משפצת, מדייקת ובעיקר להיות מכוונת להסתכל על הדברים בצורה הנכונה ומכל חוויה להוציא את הטוב (לא עולה כסף לנסות … ).
ההסתכלות והבחינה של הדברים מבוססים על חויות חיינו, ובעוד שהמשכתי להעז לשתף רעיונות והשראות – נתקלתי בכל מיני תגובות, מילים חמות ומחזקות, אך גם מילים חותכות ופחות מפרגנות.
האתגר שלקחתי על עצמי בהחלט היה בחינת גבול החשיפה שלי ורק חיזק את מה שחוויתי בשנים האחרונות, לכל אחד יש ראייה שונה המיוחדת לו, סוג של השראה.
כיאה להשראות, העזתי לשתף בכמה חלומות מהרשימה שלי, ותיארתי בצורה די מדוייקת את האהבה שלי, שנכתבה לאור השתקפויות שונות שחוויתי במציאות חיי.
והשיר (ליחצו, שיהיה ברקע)
בעודי יושבת מולו, עובדת על המחשב, הוא שמע אותי שרה .. How can you see into my eyes like open doors? … "את שרה יפה" אמר, שנים שאנחנו יחד ולמרות שזו לא היתה הפעם הראשונה ששרתי לידו, זו הפעם הראשונה שהעניק מחמאה…
השיר מדבר על התעוררות (סימביולי משהו חח..), על דברים שהוחמצו ועל הרצון שלנו לחוות את החיים.
באחד הראיונות איימי לי, היוצרת/הזמרת, אמרה שהבינה שהיא חיה את חייה ללא הנאה והקליפ מבטא את החיפוש אחר מישהו שיעיר ויציל אותה..
אני התעוררתי. והבנתי שהדלת אל החופש מתחילה בתוכי. סוג של מקבלת את החוסר מושלמות בשלמות.
אז יללה.. הגיע הזמן לפתוח דלתות, לחזור לכתוב על זויות שונות, הזדמנויות ובעיקר אלו שהגיעו מתוך טיולים וחויות 🙂
מוזמנים לשלוח רעיונות, שאלות ותהיות
תודה לאניה סטרבקוב על הצילומים (ועל כל עידוד לקפוץ גבוה)
