דמיינו אתכם הולכים ברחוב וקולטים השתקפות של בניין על שלולית גדולה, השתקפות של הר, עץ, ענן אולי אדם על אגם.. איזה יפה זה, אה ? (עד כדי שהחלטתי להפוך את תמונת הנושא..)
כשאני מטיילת ונתקלת בהשתקפויות, ליבי מחסיר פעימה לנוכח המראה. אני יכולה לעמוד דקות ארוכות או להשתהות על ספסל. לרוב זה קורה כשיש בריזה קלה או אין רוח בכלל.
כנראה ש"תחושת המראה" הטיבעית-האמיתית והטהורה שהטבע יוצר, העוצמה של הפלא הזה שגורם לי לעצור, להתבונן, להפנים, להכיל ולהוקיר…
סיפור אחר נולד כשזה מגיע לחיים האמיתיים…
"את לא מפחדת ?" נשאלתי כשנפגשנו בדרום אמריקה
עניתי "לא ממש, ממה יש לפחד ? אני מבררת מתי מומלץ לי לחזור והיכן לא להסתובב לבד"
אני יודעת שהוא התכוון לטיול, אחרת כנראה התשובה היתה שונה ..
ארבעה עשורים מאחורי, ברור שפחדתי לא אחת בחיי (ובטח שזה עולה מידי פעם..)
יתרה מזאת, היו רגעים, גם בטיולים, של התמודדויות שונות
והרי שאני לא עשויה מאיזו מתכת חסרת רגשות
התמודדויות, התבוננות, ספקות – חלק מהמציאות ..
"אנחנו הממוצע של חמשת האנשים שבסביבתם אנחנו מבלים את רוב זמננו" (ג'ים רוהן), "מה שאנחנו רואים אצל אדם אחר, הוא מה שקיים בתוכנו" ועוד מיני פנינים, כשתכל'ס אף אחד לא המציא את הגלגל, אחרי הכל – חז"ל היו מהראשונים לומר: "הפוסל במומו פוסל".
כן – אני עושה טעויות, נפגעת, כואבת, בוחנת, לעיתים גם 'בוחקת' – הגדרה שאימצתי אחרי ש- ב' ראה אותי בוכה וצוחקת ..
בשנים האחרונות למדתי על אחריות הדדית והתמודדות, לא בגללי או בגלל האחר, אלא בגלל דברים כמו פער ציפיות, החלטות ופרשנות.
ההסתגלות שלי בארץ רצופה בחוויות מגוונות, ובאחד הימים ד' הזכירה לי שאנחנו יכולים לומר אותו הדבר, בצורה שונה, אך להתכוון לאותו הדבר.
זה הזכיר לי את מודל התקשורת, שנחקק אצלי בזכרון עוד משנת … וחייתי לפיו עד לפני כמה שנים. המודל מציג את מעביר ומקבל המסר, באמצע רעשי הרקע.. כשהאחריות המלאה היא של המוסר היא שהמסר יתקבל ויובן נכון.
בעבר כאמור הסכמתי As Is, היום התפיסה שלי השתדרגה: דברים יכולים להיאמר בצורה רהוטה, להיות כתובים בצורה ברורה, צילומים יכולים להיות מרהיבים- אבל מה יגידו, מה יעשו, איך יעשו, איך יפרשו – אני יכולה לנסות להראות את נקודת השקפתי או פרשנותי, תו לא.
וממש כמו קוראת את מחשבתי, בזמן שאני יושבת וכותבת את הפוסט הזה שירן פרסמה:
Remember: Despite how open, peaceful and loving you attempt to be,
people can only meet you, as deeply as they’ve met themselves
Matt Kahn
אז כן, לזה בהחלט התחברתי. גם כי הבנתי שהאהבה שלי (זו מאתמול) משקפת לי את מה שחשוב לי ולצד זאת – ההבנה שכל אחד ואחת פועל ומפרש מהמקום שלו, לא משנה כמה אנסה, ארצה ואתאמץ – תכל'ס אין לנו שליטה על מה שקורה אצל הצד השני וכשאין שליטה, אנחנו נותנים לרגשות כמו כעס, לחץ, תוקפנות ואף פחד מקום על במת הכבוד.
לאורך כל הרגעים, החויות והשיחות, אני מנסה, לעיתים אף מתאמצת, להשתיק את הראש (שמושפע מדברים), ולהקשיב ללב שלי – מה הוא מנסה לומר לי ..
זה מאתגר. בוודאי, אך לצד זאת – זה מאפשר לצאת מהפחד ומאזור הנוחות, לחצות עוד גשר ולפנות מקום למשהו אחר
כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?
להצבעה
דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0
איזה כיף להיות הראשון להצביע
We are sorry that this post was not useful for you!
Let us improve this post!
Tell us how we can improve this post?