סנטיאגו בניחוח תל-אביבי

מנדוזה-סנטיאגו, הדרך יפייפיה. לא סתם אמרו לי אל תוותרי עליה בשעות אור יום – תכל'ס אי אפשר אחרת, מעברי הגבול בין המדינות סגורים בלילות.
היציאה המוקדמת, העייפות והאוטובוס סופר-נוח הכריעו ולצערי הייתי ערה באון אוף בראשית הדרך.
מידי פעם שפקחתי עיניי ראיתי נחל שוצף, ירוק שהזכיר את ניו זילנד ואת הרי האנדים המרהיבים בעוצמתם…
מעבר הגבול היה מעניין…
יורדים – מחתימים דרכון, חוזרים לאוטובוס, שוב יורדים – בדיקה ראשונית, חוזרים חזרה… נוסעים עוד כמעה ושוב יורדים..
שומרת על קור רוח, אפילו משועשעת למדי כשאדם עם משקפי שמש ואוזנייה מצלם את כולם בנייד. ואני.. רציתי להוציא את שלי ולצלם בחזרה 😉
בדיקת סמים, ירקות ומיני עניינים על-ידי כמה כלבים חמודים. קיוויתי שלא שכחתי משהו בתיק..
להיות ישראלית עוזר שלא להתרגש יותר מידי מכאלה דברים, או אולי זה בכלל ממקום העבודה האחרון.. רק לא הבנתי למה אי אפשר לעשות את כל הבדיקות בבת אחת, כמו במעברים האחרים שעשיתי…

יהייייהיה, ברוכים השבים לצ'ילה.

ברוכה השבה לצ'ילה

אחד וחצי בצהריים. פקקים. כן… באמצע היום, בכביש ראשי שמזכיר את איילון.
לרגע חשתי שאני בבית, המראות של סנטיאגו מזכירים את תל אביב: שדרה שמזכירה את רוטשילד, בניין שהזכיר את הקריה, בנייני מגורים (גם) נמוכים, אפילו יש כאן am-pm … , אופניים להשכרה, לא נראה שיש בעיות חנייה, תחבורה ציבורית מסועפת ומטרו – טוב נו… זה הדבר המרכזי שעדיין אין בתל אביב …

התל אופן של סנטיאגו דה צ'ילה

 

מזכיר את הקרייה

 

השדרות של סנטיאגו מזכירות לי את תל אביב

 

מצאתי את עצמי למחרת גומעת עשרות קילומטרים של שעות רבות, עוברת בין השכונות השונות: פלאזה דה ארמס, קתדרות, פארקים, גרפיטי ואומנות רחוב, נהניתי להרשות לעצמי "ללכת לאיבוד" ברחובות. פתאום נתקלת בחנות למימכר זרעי מריחואנה – מאוחר יותר אגלה שזה חוקי אבל אסור לעשן, רק בפסטיבל הוויד שמתקיים אחת לשנה.
שפע של מוזיאונים ואתרים, ארכיטקטורה, היסטוריה לצד מודרניזציה, שווקים, קניונים, פעילויות כאן לא חסרות, מגוון של הכל-מכל-בכל, עיר מתועשת ומערבית לכל עניין ודבר. אמרתי תל אביב כבר ?

 

כשעליתי לנקודת התצפית ב- Cerro San Cristóbal התוודתי למה שאומרים לגבי העננות שמכסה את העיר ברוב ימות השנה קצת מקשה על ראות טובה בחלק מנקודות התצפית

ענן מכסה את העיר

 

טוב נו, כאן יותר טוב

 

בערב, בהוסטל, הדלקת הנרות (המקורית, יש לציין) לחנוכה מושכת את תשומת ליבם של כמה חבר'ה ממקומות שונים שמתעניינים. נחמד.

חנוכיה מאולתרת

 

לא אכלתי

 

אהבתי את סנטיאגו.
שטחים גדולים של מרחבים ופארקים, אנשים אדיבים, סבלניים, עוזרים. להבדיל מהחויות של המקומות הקודמים, כאן מצאתי שאפילו זכות קדימה להולכי רגל נותנים. לפחות היא לא היתה אפורה, כמו שבכל מקום כינו אותה.

 

 

 

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?