אז מה את מתרגשת מהעניין ? צאי, טוסי, תהני מהמסע .. מה הסיפור.
זה לא שלא עשית את זה בעבר – ויותר מפעם אחת … מזכירה לעצמי מידי פעם..
כל מה שרציתי זה להניח ראש במושב המטוס.. זה לא באמת קרה.. שלפתי שוב את היומן והתחלתי לכתוב ..
המחשבה שתהיה בראש "יצאתי להיות גיבורת סרט משלי …" , המילים הכתובות יבטאו את זה באופן אחר
אני מתרגשת כשאני מגשימה חלומות, הפעם זה היה הרבה יותר עמוק … כמו שכתבתי בפוסט הקודם ואני פשוט מאותגרת לתאר עד כמה
שתי טיסות, כמעט 15 שעות אויר (בקטנה…) וסרט לא קשור שהשאיר משפט חרוט אחד 🙂
השיחה האחרונה עם ש' מהדהדת לאורך זמן בראשי.. רגע לפני הבורדינג הוא עוד מתכתב איתי ומזכיר לי את מה שאמר לי בניו זילנד, כשרק החלטתי לעזוב
"המסע הזה ישנה אותך ויקפיץ אותך עוד מדרגה"
מה.. אני עוד לא מוכנה לזה חשבתי לעצמי
והוא התעקש לומר לי את זה שוב והוסיף: "בטח שכן, לא סתם החלטת לעזוב את ניו זילנד"
תוהה ביני לבין עצמי, עוד מסע ?
אני במסע אחד מתמשך כבר כמה שנים טובות, עוד אפילו לפני הגירושין
עמוק בפנים אני יודעת – כן, זה עוד מסע
אני יכולה להתכחש לו, לסרב לו, אני יכולה להתעקש. האם אני רוצה ? אני יודעת שלא
אני יודעת שאם אאפשר לעצמי לחוש, לחוות, להבין, להכיל, לעבור בתוך ..
אוכל לעלות עוד שלב (בחיים .. בכלל … )
אני יודעת, כבר מניסיון, שאם אתנגד, המצב יכול להתהפך ולהתפוצץ לי בפנים
והרי כבר עברתי כברת דרך
וכמו הטרקים שאני עושה, גם אם אני לא יודעת מה יהיה בסוף הטרק, או מה אראה ואחווה
אני יודעת כמה חשוב זה גם להנות מהמסע, רק לזכור לקחת מספיק צידה לדרך
הנשמה עוברת תהליכים כל הזמן, לפעמים אנחנו מודעים בו בעת, לפעמים אנו רואים בדיעבד, לפעמים אנחנו לא קולטין בכלל
כך בכל מסע …
אה.. ומהסרט היחיד שראיתי בטיסה, נותר משפט אחד:
Everyone can be a hero, if you have the courage to try
מגה-טרון, הרובוטריקים
(לזה בטח לא ציפיתם … גם אני חחח) בטח בחרתי את הסרט, כי כך לא הייתי צריכה לשקוע מידי, לחשוב מידי.
אז, וואלה -התחבר לסיפור שלי, כך לגיל 40 – יצאתי להיות הגיבורה של המסע שלי..
