את מעיין הכרתי כמו הרבה אחרים שנכנסו לחיי בשנים האחרונות, און-ליין. דברים לא קורים במקרה, כך אומרים ולא סתם. את המילים האלה אני כותבת בתקופת

אז.. למי שפספס מהחלק הראשון, את יעל הכרתי און ליין, בזכות טרק שחשבתי לעשות. בחלק ההוא יעל שיתפה על הרגעים שלפני, על הטיול המשמעותי שלה,

יעל באר-שבעית במקור, בשנים האחרונות גרה בקניה שבדרום אפריקה והקורונה החזירה גם אותה.. את הראיון קיימנו כשהיא עוד היתה שם…טיילה לרוב לבדה בהודו, מרכז אמריקה,

לירון שינה כיוון מניו זילנד חזרה לישראל במרץ 2020 … כשנפגשנו, פיזית, ההתרגשות היתה בשיאה זה קרה סמוך לתום גל הקורונה הראשון ורגע לפני שהתחיל

עמית ואני הכרנו במקרה, או שלא, אי שם בפוקון בדרום אמריקה. הגעתי להוסטל והתחשק לי כל כך קפה, הוא מהראשונים שנתקלתי כשהגעתי. הצעתי לו להצטרף

אוהד ואני תכננו את השיחה הזו זמן מה, בין ביקור בארץ, מדינות שונות ובסוף זה צלח…  ממש רגע לפני שהוא הולך לכבוש עוד יבשת, השביעית

בכתבה הקודמת, עומר שיתף בהחלטה שלו לצאת מהארון בזמן טרק בטיול בניו זילנד, איך החוויה השפיעה עליו, במה היה מתנהל אחרת, ממה חשש לקראת החזרה

עומר היה בין המטיילים הראשונים שנחשפו ליוזמה שלי. קשר שהחל בניו זילנד נמשך עד היום, שנים אחרי ואנחנו מסרבים לספור, משתדלים לשמור על קשר ולהתעדכן.

את שיקו אני מכירה, גם בעת הראיון, עדיין וירטואלית. זה היה אי שם ב- 2013 כשהוא הגיע לטייל בניו זילנד ונחשף ליוזמה באהבה שלי. מאז

את ארז הכרתי במקרה (או שלא), במפגש מיט אפ של נוודים דיגיטליים. זה היה כמעט שנה לפני שהוא יצא לטיול הגדול שלו, כשזה רק היה

המפגש הראשון ביני לבין אביעד היה חוצה יבשות ואקיינוסים, בעוד שאני חייתי בניו זילנד והוא היה בישראל – עדיין חייל כמעט שנה לפני הטיול המיוחל.

"הייתי צריכה שינוי, להיות במקום רחוק מהבית, להתנתק מכולם ומהכל. המטרה העיקרית היתה: למצוא את עצמי", כך שיתפה אותי עדן, בת 22 מחולון, כששאלתי אותה