יעל באר-שבעית במקור, בשנים האחרונות גרה בקניה שבדרום אפריקה והקורונה החזירה גם אותה.. את הראיון קיימנו כשהיא עוד היתה שם…
טיילה לרוב לבדה בהודו, מרכז אמריקה, איטליה ובקמינו דה סנטיאגו אותו עשתה פעמיים. ארז הוא זה שהפגיש ביננו און ליין. לא משנה שבסוף זה שהגעתי לדרום אמריקה.
מפה לשם, נוצר חיבור. עד לכתיבת מילים אלו, התראינו רק על המסך…
מי את ?
אני מחליטה להפציץ כבר בשאלה הראשונה. לכאורה זו שאלה קלה, אתם הייתם יודעים לענות על השאלה ?
"מוזרה ולא קונוונציונאלית". התפלאתי שאפילו לא היתה צריכה שבריר של שנייה, אז התעקשתי להבין את החיבור של מי היא לטיולים שעשתה ולחיים בכלל.
יש אנשים שלא ישקיעו בטיול, אין להם את את הדחף הזה. הם תמיד יחזרו לאותו היעד. אני לא אוהבת שגרה, אני מחפשת תמיד איך לטלטל את העניינים.
ואז היא חיברה את זה לחיים…
למשל זה שאני לא רוצה ילדים – מאפשר לי חופש, גם כלכלי, יכולה לקום ולנסוע מתי שבא לי.
מה זה טיולים בשבילך ?
אני מאוד אוהבת להכיר דברים חדשים, לראות ולחוות תרבויות. בשבילי טיול יכול להיות אתגר או פסק זמן מדברים שקורים בחיים שלא בא לי עליהם.
זה חיבר אותי לתפיסה שלי שכשאנו מטיילים אנחנו נחשפים וחווים דברים כאלו שעוזרים לנו לשנות או לגלות תפיסות בחיים.
החלטתי לאתגר אותה ולשאול –
איזה טיול היה הכי משמעותי עבורך ?
הפעם אילצתי אותה לחשוב… עד שבחרה בקמינו הראשון שעשתה.
למה קמינו ולמה דוקא אז ?
יצאתי לטיול בגיל בגיל 24. אבא של חבר היה אגרן והיו לו הרבה גיליונות של מסע אחר. כל פעם לקחתי חופן. באחד הפעמים נתקלתי בגיליון על מסעות רגליים ורוחניים, נשמע לי בול מה שאני צריכה. בראש היה לי מקורי, רצון לניקוי ראש ולהבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
לפעמים אנחנו יוצאים לטיולים בנקודות שונות. זה בדיוק מה שהיה. טסתי באותו יום של המבחן האחרון בתואר.. לכאורה לא היה זמן אידיאלי לטיול, אבל רציתי רק לעוף מכאן. כבר בסוף השנה הראשונה של לימודי הוטרינריה. ידעתי שזה לא מה שאני רוצה, אבל המשפחה שלי היתה מרוצה, הייתי צעירה אז פשוט המשכתי.
החששות וההתרגשות שלפני
לצאת אל הלא נודעמצחיק לומר, שחששתי והתרגשתי אבל בעיקר החלטתי ולא חשבתי על המשמעות של זה. שאצטרך ללכת עם תיק חודש. לא עיכלתי. וואלה, נשמע מגניב לצאת לטיול שפחות או יותר עשיתי גם לבד. הייתי תמימה.
כשלא האמנתי שזה אשכרה קורה, הכל התחלף ברגע אחד לחששות:
איך אני אסתדר. מה יהיה אחרי שהחבר שלי יעזוב, איך נגיע משם לשם, איך נמצא רכבת, איפה נישן ועוד כל מיני שאלות וכל זה לצד זה אשכרה קורה, זה אשכרה קורה.
אנחנו צוחקות. אני מכירה את התחושה של "זה קורה…"
כשמטיילים יש רגעי וואו, כאחת שאוהבת לטרק, אני יודעת שזה גם קיים, אבל כשזה 800 ק"מ הליכה … הייתי חייבת להבין אם יש משהו שנחרט בתוכה…
חויות טיולים שמשאירות חותם וגם... המלכודות שבפנים
יש הרבה נקודות וואו במסע. התהליך השלם זה האפקט המלא. המפגש האנושי הוא ה- וואו ויש הרבה רגעים כאלה: כשטיילתי עם חבורה של אנשים כמה ימים, כומר שטיפל בי שלושה ימים, אנשים שעשו לי טקס טבילה שהייתי מפחדת לעשות לבד, בחור שטעה בדרך , אנשים שחילקו אוכל ושתייה חינם.
היכולת להתחבר עם אנשים, נקודות מאוד נוגעות. הכל אירעי, אולי תפגשו ואולי לא. אז ממש נכנסים לעומק.
הסכמתי. יש רגעים במסע שמהווים טוויסט בעלילה. נקודה פוקחת עיניים, היא לאו דווקא גם הכי נעימה.. היא בהחלט משאירה משהו בנשמה.
יעל הזכירה את העומק וזרמתי עם העניין … איזו חוויה השאירה את החותם ?
זה היה אחרי שליש דרך. סוג של נקודת מפנה של "יהיה בסדר". בחור ספרדי שעשה לי טיפול רפלקסולוגיה/רייקי. אני אדם ציני ופתאום שם הייתי פתוחה להכל. היה לי לא טוב ויצאתי ממנו כאילו הלכתי על עננים. הוא מדבר ספרדית, בקושי אנגלית ואני להיפך. הרגשתי שעוברת שם אנרגיה בקטע הכי טוב. נקודת מפנה – יהיה בסדר.
המכלול של הטיול עלה על כל דימיון, כי לא ידעתי מה יהיה. אף פעם לא עשיתי מסלול ארוך, אף פעם לא טיילתי לבד, אף פעם לא הייתי בספרד, ממש ככה. . באתי עם רעיון מופשט, לטובה ולרעה. לא התכוננתי. זה נתן לי כאפה, אבל זה היה מעל ומעבר. עובדה שחזרתי לשם בפעם השנייה.
יצאתי לטיול בגיל בגיל 24. אבא של חבר היה אגרן והיו לו הרבה גיליונות של מסע אחר. כל פעם לקחתי חופן. באחד הפעמים נתקלתי בגיליון על מסעות רגליים ורוחניים, נשמע לי בול מה שאני צריכה. בראש היה לי מקורי, רצון לניקוי ראש ולהבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
לפעמים אנחנו יוצאים לטיולים בנקודות שונות. זה בדיוק מה שהיה. טסתי באותו יום של המבחן האחרון בתואר.. לכאורה לא היה זמן אידיאלי לטיול, אבל רציתי רק לעוף מכאן. כבר בסוף השנה הראשונה של לימודי הוטרינריה. ידעתי שזה לא מה שאני רוצה, אבל המשפחה שלי היתה מרוצה, הייתי צעירה אז פשוט המשכתי.
יצאתי לטיול בגיל בגיל 24. אבא של חבר היה אגרן והיו לו הרבה גיליונות של מסע אחר. כל פעם לקחתי חופן. באחד הפעמים נתקלתי בגיליון על מסעות רגליים ורוחניים, נשמע לי בול מה שאני צריכה. בראש היה לי מקורי, רצון לניקוי ראש ולהבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
לפעמים אנחנו יוצאים לטיולים בנקודות שונות. זה בדיוק מה שהיה. טסתי באותו יום של המבחן האחרון בתואר.. לכאורה לא היה זמן אידיאלי לטיול, אבל רציתי רק לעוף מכאן. כבר בסוף השנה הראשונה של לימודי הוטרינריה. ידעתי שזה לא מה שאני רוצה, אבל המשפחה שלי היתה מרוצה, הייתי צעירה אז פשוט המשכתי.
דברים שעושים אחרת
עשית את אותו הטיול גם בפעם השנייה, מה היה אחרת ?
הרבה דברים טכניים שלא הייתי מוכנה אליהם. הרבה מלכודות שידעתי שאפול אליהם, למרות שנפלתי. הייתי מודעת, התאפסתי מהר וחזרתי לעצמי.
מלכודות ריגשיות ?
לגמרי ריגשיות. זה חלק מהסיבות למה חזרתי לעשות שוב. למשל מצאתי את עצמי עם חבורה שנאלצתי להיפרד מהם, כי לא אצליח לעמוד בקצב ההליכה. נפרדנו, מצאתי את עצמי לבד באיזה מקום מחורבן והרגשתי ממש רע. בדיעבד הבנתי שחוויתי התקף חרדה.
בזמנו לא קישרתי. הפעם ידעתי לזהות שזה מגיע ולא ליפול לשם, פשוט ניסיתי שלא להיקשר לאנשים יותר מידי. לא תמיד עבד …
לקמינו השני יצאתי 14 שנה אחרי.
הייתי פירלס (חסרת פחד – ל.ל.). אומנם למדתי הרבה על עצמי אבל בהחלט הפעם הזו יצאתי בוגרת יותר ומפוקחת ודווקא ממקום הפוך. הייתי עם חרדה ודואגת יותר, אז הפעם זה היה ב- בואי תחזרי קצת לחוויה ההיא, אבל עם הידע שיש לך מאז ועם הידע שצברת על עצמך בשנים האלה…
חייכתי.
בהרצאות וביעוצים אני מזכירה לאנשים שאנחנו לוקחים איתנו אל כל המכלול שבנו ומה שחווינו עד לאותו הרגע.
האם זה אומר שלא היו התמודדויות או אתגרים. בוודאי שכן.
בחלק הבא יעל משתפת בהם וגם מה היתה עושה אחרת, חושפת חששות וגם חלום גדול.
רוצה לטייל לבד ולא יודעת איך?
רוצה ליצור לעצמך את הבטחון בדרך שנכונה לך?
ליצור בסיס להגשמת החלום לצד יצירת טיול שיוסיף ערך וגם יהיה מדוייק עבורך?
יש לך מסר שחשוב שיגיע לאנשים?
אני כאן לתת לך במה להשראה
כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?
להצבעה
דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0
איזה כיף להיות הראשון להצביע
We are sorry that this post was not useful for you!
Let us improve this post!
Tell us how we can improve this post?