אוהד ואני תכננו את השיחה הזו זמן מה, בין ביקור בארץ, מדינות שונות ובסוף זה צלח…
ממש רגע לפני שהוא הולך לכבוש עוד יבשת, השביעית במספר – אנטרקטיקה.
נפגשנו בשיחה אישית לוחצת חוצה עולם, תרתי משמע, אני בתל אביב והוא באושוואיה.
בשיחה מלב אל לב, דיברנו על מסעות בעולם – קצת שלי, הרבה שלו, דיברנו על הגשמת חלומות ואפילו על שבירת מוסכמות (תתפלאו לגלות מאיזה סוג),
קצת על געגועים וקורטוב של התפתחות אישית.
לצד מסרים אישיים למטיילים, קיבלתי מחמאה מפתיעה ובמסר האחרון, עוד גרם לי לצמרמורת …
המפגש התקיים באוקטובר האחרון, מאז אוהד הספיק לגלות עוד מדינות, להיות מחולץ מבוליביה ואנחנו חיים בתקופת קורונה.
האינטרנט בעיר הכי דרומית בעולם לא הקל על המלאכה, ניסיתי לסדר את הסאונד כמה שרק אפשר.
"תעשי ראיון חדש" אמרו לי, אבל החלטתי שלא. יש שיחות שאי אפשר לשחזר והיא יצאה אותנטית.
אם בכל זאת בחרתם להקשיב לו, ממליצה לשים אוזניות. הסרטון בסוף הפוסט.
טיול אחרי צבא, לימודים ו..
ב- 2016 היה הטיול הראשון אחרי חמש שנים בצבא. חמישה ימים אחרי השחרור, מצא את עצמו על טיסה לכיוון אוסטרליה וניו זילנד.
" זה התאים לי אחרי הצבא… השקט, השלווה, להיות ברכב שלי מול האגם. זה היה החופש המוחלט".
בהחלט נשמע מדוייק, מה גם שהיתה לו תוכנית ברורה "היה לי נוח. כל הטיול ולאורך הצבא ידעתי שאני הולך ללמוד הנדסה כימית, בכלל לא היתה אופציה למשהו אחר".
טיול ראשון חצי שנה, חזרה לארץ, לימודים בטכניון ואז תוכניות לחוד, מציאות לחוד.
בשיחה אחרת שלנו אוהד שיתף אותי שכעבור זמן מה החיוך שהיה מאפיין אותו נעלם ובתמיכת הסביבה הוא הבין שעדיף להיות מאושר בלי תואר אקדמי.
בהמשך כבר קיבל את תואר "המטייל שביקר ב- 7 יבשות" יצא למסעותיו.
לימים, אוהד נבון כבר מקבל את הכינוי הראוי ללו "אוהד הנווד". הוא טס, הולך, רוכב על אופניים ושט לו בין מדינות ויבשות.
צובר ים של חויות, אתגרים ואני בטוחה גם תובנות ותהיות עם עצמו.
כששאלתי מה הטיול המשמעותי ביותר, קיבלתי תשובה מידית
"פפואה ניו גינאה החדשה. מדינה שלגמרי שינתה לי את החיים. נכנסתי עמוק לתוך הגונג'ל", מסתבר שהוא התגלגל לו לשבט שאוהב את ישראל והתייחס אליו כאל המשיח "הייתי המנהיג הרוחני שלהם, שטפו לי את הרגליים", השבט סמך עליו עד עד כדי שהוא יישב סכסוכים בן שבטים.
פפואה שינתה אותי, אבל הכי אהבתי את אפריקה: האנשים, התרבות, היא מיוחדת. נכון שהנופים הם לא מהמטורפים והאוכל שם לא משהו, אבל משהו באוירה, בצבעים, בריח, במוזיקה פשוט עושה את זה,.
אני מתחילה לשים לב לדפוס מסויים כשהוא מדגיש ש"גם ההתנדבות באוגנדה בבית היתומים של ילדים חולי איידס השאירה בו חותם "בלי חשמל, בלי מים.
מתוך האושר שלהם למדתי הרבה" הוא אמר ונזכרתי בפרואנית שפגשתי בדרום אמריקה,אמרה לי "אין לי מים או חשמל, אבל אני מאושרת".
אז כן, הבנתם נכון – אוהד מתחבר למדינות העולם השלישי "התרבות נכנסת לי ללב, אני חווה דברים שלא חוויתי.
בניו זילנד נפתחו לי הצ'קרות, בחיים לוקח זמן ללמוד מה אוהבים".
הוא מחדד את הדברים כשהוא משתף איך בזכות החויות בעולם השלישי, לקח להמשך נדודיו "גם כשהגעתי למדינות מערביות, כמו אלסקה ויפן, בחרתתי לישון באוהל .
הם מסתפקים במועט, המרדף המערבי אחרי כסף לא מתאים לכולם, אפשר להיות מאושרים גם בלעדיו".
"אני מתרגש מהכל ולצד השינויים, נותרה בי המוזרות שלי"
כשאנחנו מטיילים, רשימת היעדים שלנו גדלה ואיתה גם אנחנו, אחרי הגשמת חלום אנטרקטיקה וביקור ב- 7 יבשות, כשטיפוס על הקלימנג'רו מאחוריו, יש לו חלומות לטפס ולעבור את ה- 6,000.. 7.. 8.. עד האוורסט. חלומות נועדו להגשמה, אני דבקה בתפיסה.
"אני מתפתח וגדל עם הרשימה שלי, בהישגים האישיים. אני לא מטייל בשביל V, אלא בשביל לראות ולחוות.
אני תמיד מתרגש מהכל, גם בסיטואציה של אנשים ברחוב. לצד השינויים, יש משהו שנותר בי וזו המוזרות שבי".
לא הבנתי, אז הוא הסביר "הדרך שאני מדבר עם אנשים, אין מצב שלא אפתח בשיחה עם אנשים, אפילו באוטובוס". לי זה נשמע דרך חיים בריאה בעיקר בטיולים, פותח הזדמנויות רבות. סורי אוהד, לא חושבת שזה מוזר, אלא ברכה.
"בניתי את עצמי עד שגיליתי מה נכון לי"- חיים של נדודים, לצד געגועים
"לכל יעד החשש וההתרגשות שלו. בפפואה קבעתי עם מישהו שיאסוף אותי משדה התעופה והוא אפילו לא לקח ממני את מספר הטיסה.
אז כן, ההתרגשות מלווה בחששות בעיקר בגלל שאני עושה את הטיולים טריקים. נוחת במקום אחד ואחרי זה הכל בטרמפים.
מה יודע מה יהיה, לא יודע את מי אני אפגוש, לא מצאתי אף אחד שעשה את זה לפני כן".
טיול מוביל למקום לא נודע, גם אם נכין את עצמנו אי אפשר לדעת מה באמת הולך לקרות לנו.
אוהד הסכים איתי, אז שאלתי איך הוא מביא את זה איתו מחדש לכל מקום ?
"היום, אני לא אוהב לתכנן כלום, גם עכשיו לאושוואיה היו לי כמה שמות של הוסטלים והתגלגלתי.
אבל אני כבר רגיל, אני אפילו מכור לזה". הוא יודע שזה לא מתאים לכולם "מי שלא מתאים לו או לא מכיר את התחושה, אני ממליץ לו כן לתכנן קצת יותר.
דברים קורים, אבל פחות. גם אני בטיול הראשון באוסטרליה, סגרתי לי שני לילות ראשונים. אני בניתי את עצמי מבחינת מדרגות של סגנונות טיול, עד שגיליתי מה נכון לי".
והגעגועים? אני מתעקשת, כי אני יודעת איך זה להיות פיזית רחוק.
אני מתגעגע למלא דברים, גם לפלאפל .. אני משתדל לדבר לפחות פעם בשבוע עם החברים והמשפחה, לפעמים זה מאתגר בגלל קליטה, אבל יש דרכים להתמודד עם הבדידות: עושה מדיטציה, קפה מול נוף, להתנתק קצת וכן, תמיד קשה לעזוב את הארץ. אני מאוד אוהב את הארץ, את המשפחה והחברים שלי.
כן, קשה לשמר קשרים קרובים עם חברים, חברים בשיא הלימודים ולא תמיד יש לי קליטה.
יש לי כל מיני סוגי רבדים של חברים ושיחות. לא הייתי יכול לטייל ללא הבסיס שלהם.
לכל אחד יש את העוגן שלו. לא משנה מה קורה, יש לי את החברים והמשפחה שלי.
צמרמורת
"הרבה פעמים אנחנו לא יוצאים לטיול כדי לשבור מוסכמות, אלא הטיול אחרי צבא הזה הפך להיות עוד איזשהו שלב.
אתה משתחרר, אתה טס אם לא, אתה מוזר. אני רוצה לומר – בין אם זה לטייל או בכלל, אל תקשיבו לקולות חיצוניים. אם כיף לכם אז טוב לכם. יש אנשים שיוצאים לטיולים מיינסטרים ואם לא, הם מוזרים. אל תקשיבו לדברים האלה. תלמדו מה אתם אוהבים ולפי זה תלכו".
עם המסר הזה אוהד סיים. צמרמורת עטפה אותי, שהרי לשם כך בדיוק המיזם שלי, לעזור לגלות מה אוהבים, אחרי מה ללכת ואיזה טיול מתאים למי ואולי גם מתי
נחתך בעריכה, מחמאה שקיבלתי מאוהד שאני מראיינת כמו גלית גוטמן ואם תהיתם מהיכן אנחנו מכירים, מניו זילנד 🙂
אהבתם ? סמנו למטה ומוזמנים לשתף 🙂
רוצה ליצור לעצמך את הבטחון בדרך שנכונה לך?
האם צריך לשבור כל אזור נוחות ולהגיע לנקודות קיצון?
איך ליצור לעצמך טיול שיוסיף ערך וגם יהיה מדוייק עבורך?
יש לך מסר שחשוב שיגיע לאנשים?
אני כאן לתת לך במה להשראה
