לירון פוזנר: להבין שאתה עוזר, כשאתה יודע שלא יגידו לך אף פעם תודה

לירון שינה כיוון מניו זילנד חזרה לישראל במרץ 2020 … כשנפגשנו, פיזית, ההתרגשות היתה בשיאה זה קרה סמוך לתום גל הקורונה הראשון ורגע לפני שהתחיל השני…

רקע קצר: סוף ינואר 2020 החושים שלי מתחדדים, בפברואר 2020 משהו מרגיש לי בפנים ש"זה עכשיו, או שזה יקרה עוד שנה", פחות מ- 48 שעות ואני מוצאת את עצמי על טיסה. גיחה קצרצרה… פחות משבוע אחרי שאני חוזרת אני קולטת את הלך הרוחות העולמי בעקבות הקורונה ומשום שאני מכירה את ניו זילנד מקרוב, אני מצליחה לקרוא את המפה נכון ומתחילה לאותת למטיילים בניו זילנד להתחיל לבחון דברים ולקבל החלטות, מכאן הכל זז מהר …

קורונה מפגישה בין אנשים

לירון, שירת ביחידה מובחרת ויצא לטיול הגדול אחרי שעבד למען המטרה. 
ההיכרות שלנו היתה בזכות הקורונה. הראיון המצולם בסוף הכתבה, הרגיש יותר כמו שיחה.
בקצרה הוא משתף: "אני מטייל לי בניו זילנד ואז מתחילה הקורונה, החלטתי שאני חוזר לארץ ובחנתי איך אני עושה את זה בצורה הכי מהירה ונכונה שיש, צריך לדעת איך לעשות את זה ונברתי בפייסבוק וכך הגעתי לקבוצה "
ניו זילנד אחרת". מפה לשם. הכל היסטוריה. חזרתי לארץ כמעט בלי טעויות".

הוא ריגש אותי כשאמר "יש אנשים שעשו את זה אישית פר מטיילים גם לאנשים שלא מכירים, ללא כל תמורה, בכל עת ושעה, מצבי חירום, איך לחזור, מה לחזור, דיברו עם גורמים – רק בשביל שניכנס לארץ בביטחה וישר לבידוד". 
מלבד הערכה שקיבלתי ממנו, זו היתה הפעם הראשונה שהוא אמר לי שכל מה שייעצתי לו לעשות היה הדבר הכי נכון, שהוא יודע שאם הוא עצמו לא ישן 5-6 ימים, קרוב לוודאי שגם אני, צדק – גם כתבתי על החוויה שלי בעניין.  

יש כרטיס הביתה !

להפוך חלום לרצון

היום אני בן 23 מראשלצ, בגיל 11 כשאבא שלי נפטר מסרטן, אז גדלתי כנער מתבגר ללא אבא.
תמיד אמרו לי שהאזור של ניו זילנד ואוסטרליה זה משהו אחר, זה חלום.
עכשיו אני לא רואה משהו כחלום, אלא כרצון. בסופו של דבר חלום זה משהו דימיוני, אבל ברגע שאתה הופך את החלום שלך לרצון, אתה יכול להגשים אותו.
אחרי שעבדתי שנה, יצא שכמו שמזמינים משהו באי-ביי, החלטתי שאני מגיש בקשה לויזה לאוסטרליה וניו זילנד. שילמתי 50 דולר, אבל אם הייתי אם הייתי מכיר את ליאת לפני, היה יוצא לי יותר זול.
ברגע שהיו לי את הויזות ידעתי שאני טס.

תאילנד-אוסטרליה-ניו זילנד... קורונה

אחרי הצבא עשיתי טיולים קטנים, זה היה הטיול הגדול הראשון שלי. בסוף נובמבר הייתי על הטיסה לתאילנד.
טסתי לבד. יש משהו אמיץ בזה, אבל אני רוצה לומר שכשאתה טס לבד – רק בטיסות או במעברים אתה לבד, כל הזמן מכירים אנשים, ישראלים, תיירים, מקומיים… אף פעם לא תחשוב שתפגוש אותם ובסוף הם אלו שיעשו לך את הטיול.

ואיך אתה מטייל ?  מתכנן מראש ?

לא תכננתי שום דבר, מלבד מסלול וזהו. בגישה שלי – אני מתכנן אותה שם, במיוחד מדינות כמו אוסטרליה וניו זילנד.
בתאילנד קצת תכננתי יותר איפה אני אשן וכדומה, אבל באוסטרליה שהייתי בה שלושה חודשים וניו זילנד, שמתי בעיקר נקודות על המפה וזרמתי.

על התפר שבין ללכת אחרי העדר לחישוב מסלול מחדש

במקור חשבתי לטייל בצורה מסויימת ושיניתי את הכיוון לאי הדרומי, פשוט הבנתי שכשאני נוחת במרץ – עדיף להתחיל שם, בגלל מזג האויר.

אני בגישה שכל אדם שמגיע למדינה, צריך את האדם שיתן לו את הנחיתה הרכה ואת החברים הטובים שלו בטיול, בניו זילנד אלו בעיקר ה- doc ומרכזי המידע השונים. 

לירון שיתף את המסלול, הקצר יש לומר – שבועיים וקצת, שעשה מכרייסצ'רץ דרך דנדין, לקייטלינז שהזכירה לו מעט את הגרייט אושן רואד באוסטרליה, מאונט קוק, אזור הפיורלנד וקווינסטאון – שם החלה נקודת התפנית של הטיול שלו, שם העז לטבול באגמים הקפואים של ניו זילנד.

כאחת שמכירה את המים מקרוב, קפאתי מהמחשבה 🙂

לירון התעכב בסיפור על המילפורד, הפעם הרגיש לו ללכת אחרי העדר, נלך אחרי העדר, אבל גם את זה הוא לא תכנן.

לא ידעתי שעושים את ההזמנה חצי שנה מראש, בקיצור – יצא שהזמנתי מקום ליום שישי ואז שמעתי קולות בעברית, החלטתי לצאת איתם ביום חמישי, באדיבותם הרבה של אנשי ה- doc  הצלחתי לצאת איתם.

כשסיימתי את הטרק והגעתי לקווינסטאון, הבנתי כמה כיף שאין לך טלפון, כמה תקשורת יש לך עם אנשים וכמה זה תורם להתחבר לעצמך.

כשהגענו לשם שמענו על הקורונה ואני החלטתי לחזור. הבנתי שאני לא נהנה. מצד אחד אני במקום יפה ואני בחלום, מממש את עצמי בטיול, מצד שני מחשבות על המשפחה שדואגים שאני בצד השני של העולם.

הדרך חזרה היתה מאתגרת, אומנם אני אוהב טיסות, אבל המסלול שעברתי היה משוגע.

מתי בפעם האחרונה נכנסתם לאגם קפוא ?

מדימיון למציאות, מהחלטה להשפעה על הסביבה ועד לגילויים אישיים

אני מכיר אנשים שטסים לדרום אמריקה, גיחה למזרח אבל הם יוצאים לטיול וחוזרים. נהנים, שמעתי שדרום אמריקה יפה, ליאת יכולה לספר עליה. אבל מהרגע שאני קיבלתי ההחלטה לטוס, חיפשתי לעשות טיול עם משמעות משהו מעבר. אני נתתי מעבר ואת הדבר הזה עשיתי באוסטרליה.

נחתתי בתחילת דצמבר, המדינה היתה מוכת שריפות. העשן הגיע עד לניו זילנד. ואחרי חודש וחצי בטיול "מתארגנת קבוצת ישראלים שיוצאת לתרום לבעלי החיים". אישרתי ההשתתפות, אבל החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה ומשיג תרומה של 400 ק"ג. פניתי לסופרים הגדולים באוסטרליה, מציג את עצמי והמטרה שלי. אחד מסניפי וולוורף נתן לי 300 ק"ג. הצלחתי להתנדב וגם לקחת את זה קדימה.

ההגשמה והסיפוק מהדבר הזה הוא אדיר.

פיזרתי את זה בשטח ולמחרת קיבלתי הודעה ממישהי שגרה במקום, שכל מה שפזרנו בשטח נאכל. לדעת שעזרת למישהו, לחיה, שאף פעם לא יוכל להגיד לך תודה.

לירון שיתף שהנושא עבר סיקור תקשורתי-ישראלי, תוכלו לראות את הכתבה ששודרה ב"כאן".

זה בהחלט היה מהדברים שהיו מעבר לדימיון, הארכתי את השהות שלי בסידני שבועיים.

בניו זילנד, הנקודה שהכי עשתה לי את זה היתה מאונט קוק ולאו דווקא רק בגלל הנוף.
היתה לי שיחה עם מטיילים וסיפרתי שאני מישראל שישר שאלו אותי: "אה, ישראל, מה – זה לא מקום מסוכן?", הזדעזעתי ואז קיבלתי את ההחלטה – אני הולך לשנות את זה, אני רוצה לתת עדות כמטייל ולא במסגרת ממלכתית

כשלירון הזכיר את הר קוק, הייתי חייבת לשתף אותו שבחירת הלוקיישן לטיול הראשון שלי הוכרע בזכות התמונה של אותו הר.
כשהוא דיבר על הרצון להשפיע, זה הזכיר לי את התקופה של צוק איתן שחוויתי את המלחמה בצד השני של העולם, חוויה לא קלה – אני יכולה לשתף, קודם כל לשוחח עם המשפחה והאזעקה קוטעת את השיחות כל הזמן ושנית הרצון לשנות דיעה שהובילה אותי להבנה שמטיילים ישראלים תמיד יסחבו על גבם גם את דגל המדינה ולכן גם יצרתי כתבת הסברה שמרכזת קישורים שונים ששירתו אז את המטיילים. 

לשנות פאזה, מהטבע לעיר

ארוכה הדרך הביתה, מה לקחת לעצמך מהדרך שעברת ?

באופן אישי – גיליתי שאני יודע להתאים את עצמי לסיטואציה, מלבד שהבנתי שאני נאלץ להיות יותר עצמאי וגיליתי בי חוש הומור.
ברמת הקורונה – קלטתי שמשהו חזק קורה בעולם, טוב שחזרתי לארץ ואני במקום שלי – מתוך חשיבה שלא פרקטי להיות בניו זילנד מבלי יכולת לטייל ובמקביל להוציא הרבה כסף.

מה הלאה?
בניתי הרצאה שמדברת מהסיפור האישי שלי עד השלב של שיא החיים שלי, שאני טס לטיול לניו זילנד ואוסטרליה ואני מגשים את עצמי.

זהירות, שפוכים בדרך ...

המסר לדור המטיילים הבא

קודם כל, לאלו שטסים לניו זילנד, ניו זילנד היא יותר מהמילפורד טרק.
לטייל ולעשות מה שאנחנו רוצים ומה שנכון לנו, גם אם להיפרד מאנשים אחרים.
לייצר משמעות מהרגע שיוצאים מהארץ
וכל הנ"ל לא פוסל משמירה על לטייל בצורה בטוחה


לירון ציין מספר פעמים את נושא יצירת טיול המשמעות וכידוע זה משהו שאני מקדמת, מכוונת ועוזרת למטיילים ליצור, הוספתי לדבריו שהטיול עם משמעות מתחיל עוד לפני הטיסה, לגלות מה נכון ומה רוצים וגם להחזרה יש תהליך הכלה עם משמעות.

 

תודה לירון על הזמן. יש לך סיפורים, חויות ותובנות – אשמח לתת במה, בלחיצת כפתור קטנה, אפשר ליצור קשר 

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר דירוגים 1

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

סגירת תפריט

כאן (גם) מטיילים בפיג'מה

הרצאה און ליין חינמית

כשעולם הטיול והניהול נפגשים

פספסת את הלייב ?
ההקלטה זמינה ל- 48 שעות בלבד