נובמבר 2017 "כל דבר בא בזמנו" פירסמתי בפייסבוק

אחרי שעשיתי "צ'ק אין" בנמל בן-גוריון, קיבלתי הודעות מכל עבר איפה אני .. או לאן הלכתי ..

אז שיתפתי מהלב

המשך…

כמה ימים לפני שטסתי, נסעתי לבקר אותה.

לא יכולתי ולא רציתי לומר לה את זה בטלפון, היא היתה לצידי (מרחוק אומנם), בימים המאתגרים שלפני העזיבה.
החמיאה, העניקה, הקשיבה, התעניינה, היתה – המינימום שיכולתי זה לבשר פנים אל פנים … לצד חיבוק ואמירה של תודה גדולה

כשסיפרתי לה היא פירגנה באהבה (מהבודדים שהגיבו כך ישר) ושלפה מהמותן "וואי, אני בדיוק קוראת את 'לאכול, להתפלל, לאהוב' , מכירה ?" המשך…

17 בספטמבר, 2017, פייסבוק כהרגלו הזכיר רגעים
זה היה זכרון של עוד שנה שחלפה ועברה לה בוולינגטון הבירה (לא משנה שנחתתי בה באוגוסט בכלל)
זה מה שכתבתי: "זוכרת איך הגעתי (לפני יותר משנתיים כבר..) –
החיוך, ההתרגשות והשמחה היו מהולים ברגעים אחרים…" המשך…

בדימיוני תמונת נושא אחרת ..  אני עומדת מול דלת עץ ענקית ואני פותחת אותה, מביטה אליו, אל אותו אחד שכתבתי עליו לפני כמה ימים, זה שחובב טיולים וצילומים ורוצה להגשים חלומות משותפים, הוא תופס את הרגע .. את אותו החיוך המרוח בהתרגשות כמו ילדה קטנה שמגלה אוצר מאחורי אותה הדלת הגדולה. המשך…

דמיינו אתכם הולכים ברחוב וקולטים השתקפות של בניין על שלולית גדולה, השתקפות של הר, עץ, ענן אולי אדם על אגם..  איזה יפה זה, אה ?  (עד כדי שהחלטתי להפוך את תמונת הנושא..)

כשאני מטיילת ונתקלת בהשתקפויות, ליבי מחסיר פעימה לנוכח המראה. אני יכולה לעמוד דקות ארוכות או להשתהות על ספסל. לרוב זה קורה כשיש בריזה קלה או אין רוח בכלל.

כנראה ש"תחושת המראה" הטיבעית-האמיתית והטהורה שהטבע יוצר, העוצמה של הפלא הזה שגורם לי לעצור, להתבונן, להפנים, להכיל ולהוקיר…

סיפור אחר נולד כשזה מגיע לחיים האמיתיים…  המשך…

"עם מי תזרמו ל…"

"כשמטיילים פוגשים הרבה אנשים, אבל יש אחד מיוחד.. תייגו אותו"

"את מי הייתם לוקחים איתכם ל…"

"עם מי הייתם רוצים לשבת כאן…"

"רוצים לזכות בכרטיס ל..  תייגו את מי שהייתם רוצים ללכת איתו"

יש לי הרבה אהבות בחיים.. יקרים לליבי, תחביבים שונים, טיולים…  – עולם ומלואו..

ומלבד אני-עצמי-ומה שמסביבי – טבע/יקום או כל מה שמקביל לי..חח

יש אהבה מרכזית שמחממת את הלב

זה לא דביק, או סתם רומנטי, זה הדבר האמיתי

זו האהבה שלי המשך…

הסרט Bucket list בכיכובם של של מורגן פרידמן וג" ניקולסון, מספר על שני אנשים שחולים במחלה סופנית שנותרה להם שנה לחיות והם החליטו לצאת למסע חובק חלומות. חלומות קטנים כגדולים: "לראות מראה נשגב", "לצחוק עד שאבכה", "לעשות משהו טוב למען הטוב שבזה", "לעשות קעקוע" ועוד.

כשבועיים אחרי שנחתתי בארץ, א' נפגש איתי ולא היסס להציב בפני את השאלה: "אז תגידי.. למה את לא צועקת את החלומות שלך?"

לא מזמן א' אחר כתב לי "נו, אז ספרי לנו מה החלומות שלך, שנעזור לך להגשים אותם"

א', ק', ד', ש' ועוד אותיות שמסביבי נותנים משבי רוח מרעננים של סיעורי מוחות המשך…

סוקרטס אמר:

אני יודע שאני יודע,

אני לא יודע שאני יודע,

אני יודע שאני לא יודע,

כשמזכירים לי את זה, אני תמיד מוסיפה – ויש דברים שאני לא יודעת שאני לא יודעת !

תהייה ?  השראה ? השקפה ?

המשך…

חשפנית, חשפנית שעל הקיר

האם בא לך להיחשף היום בעיר ?

ואם כן, עד כמה תחשפי ?

ובפני מי ?

המשך…

כשאני חושבת על הדמות שאני, אני לא חושבת (רק) על הצורה החיצונית שלי, אלא מתנגן לי שיר ילדות: "אבל אני תמיד נשאר אני"

למקרה שאתם לא מכירים את השיר – שמתי קישור בסוף הפוסט ..

השיר כל-כך משקף את הגיוון שקיים בנו, את מי שאנחנו המשך…

חודשיים בארץ, חמישה חודשים מאז שעזבתי את ניו זילנד …
הקילומטרים נגמרו .. אבל לא המסע
באופן סימביולי לחלוטין התגלה שיר ישן שכתבתי
בזמן שהגשתי מועמדות למשרה שביקשה סרטון יצירתי
בעודי יודעת מה הרעיון הכללי
להשתמש במה שמצאתי החלטתי
תרגמתי לאנגלית .. קישור בסוף האמור
אלו מילות השיר המקורי המשך…

"אף פעם זה לא הזמן המתאים", אמרתי לה רק לפני כמה ימים

מורן שיתפה אותי בחלום/רצון שלה

הקשבתי לריחשי ליבה, כל-כך הבנתי את התחושה

שבתי וחזרתי עלדבריי עם הדגשה ב- ה' הידיעה

אף פעם זה לא הזמן הנכון ל …  המשך…