בהמשך לפוסט הקודם, היום האחרון של המסע הגיע.
למען האמת באסה שזה נגמר, אבל כל סוף הוא התחלה של משהו אחר.. לפחות כך נכתב בשיר .. מעניין אם יהיה טוב יותר – זאת עוד אגלה.
היום סיפור המעשה, תמונות משגעות, הרבה מדרגות (איך אפשר בלי) וסרטון מסכם של כל הטרק. המשך…
הגיע הזמן להודות, זו ה-סיבה שלשמה חציתי לדרום אמריקה.
עוד בהיותי ילדה הייתי צופה בתוכנית הטלויזיה ערי הזהב הנסתרות.
לכו תדעו, אולי שם בתת-המודע פיתחתי את הכמיהה להגיע ולכבוש את הצד ההוא של העולם חח המשך…
הימים היו ימים של הכלה ועוד לא הבנתי את זה בכלל
פעלתי כמו באוטומט, ידעתי שיש יעד שבוע אחרי הנחיתה
וכמו כל אדם נורמאלי – כשאני פועלת באוטומט, אני לא באמת עוצרת להרגיש
בין אם אני מוקפת באנשים או לבד, בטרק זה תמיד תופס אותי המשך…
אריקיפה-לימה-קוסקו
"אם זה תלוי בי, את לא עולה על שום אוטובוס לקוסקו", ליאור חזר-אמר-הדגיש בכל דרך שהיא ובכל ניסוח אפשרי.
הרבה זמן לא דאגו לי ככה. מחמם את הלב החברות הקרובה שנוצרה ביננו בזמן הקצר שהכרנו.
יש אנשים שכדאי להקשיב להם, הבטן שלי לימדה אותי בשנים האחרונות…. המשך…
אני לא אדם של הצהרות, כי לחיים יש תוכניות שונות, אבל –
אם כבר לצאת בהצהרה אז: אני לא אישה של קניונים !
להיכנס לקניון עבורי לפעמים זה סיוט – כן, כן .. המשך…
נסיעת לילה ראשונה הוכתרה בהצלחה.
מפתיע, אבל הצלחתי לישון. חלילה לא ברציפות, אבל כמו שהראתי בסרטון המסכם בפוסט על לימה, כנראה שבחרתי כיסא נכון.
לפני שהגעתי לאריקיפה ליאור הזכיר שהיא בגובה 2,300 מ' שאולי יהיו קצת כאבי ראש, אומנם לא חשבתי שאסבול ולו לרגע אחד, פשוט כי הגוף שלי כבר חווה גבהים של יותר מפי 2 …, אבל אמרתי תודה על הדאגה. הוא ביקש שאעדכן מה איתי כשאגיע לשם.
תמיד כיף שיש מישהו שמתעניין באמת. המשך…
יש דברים שמאתגר לשתף בהם
כפי שכתבתי בפוסט על הסיפור שמאחורי, מאחורי כל סיפור – יש סיפור.
כשאנשים מטיילים, הם מעלים חויות, תמונות ונראה שהם כל הזמן שמחים ונהנים.
אני מכירה מעט שמשתפים ברגעים המאתגרים, בזכרונות שצפים, באנשים שמכירים ו/או נפרדים, בכאבים או בדמעות, אולי במעט בחדרי קבוצות סגורות .. המשך…
"אז מה הסיפור שלך?" שאלו אותי
"למה את מטיילת לבד ?"
"מה?? את בת 40 ? אז למה עכשיו?"
לא משנה מה היתה הסיבה לשאלות, הן תמיד הזכירו לי משפט שהפך להיות חלק מתובנה שקיבלתי: "מה הסיפור שמאחורי".
באחד הייעוצים הזוגיים שהיינו בהם כמה שנים לפני הגירושין, נאמר, בצורה משכנעת יש לומר, שמאחורי כל משהו שנאמר יש סיפור שמסתתר. המשך…
נחתתי סופר עייפה.
לא פלא – 7 טיסות, חלקן טרנס אטלנטיות, בפחות מחודש .. מקצה אחד של העולם, דרך האמצע (לכאורה – ישראל) ומעבר חד לצד אחר.
מחפשת קפה, יהיייההה מאושרת – סטרבקס לפני.
מחכה בסבלנות לשאטל שהוזמן מראש, אחרי הכל- ד.אמריקה.. לבד.. הצליחו להכניס בי קצת חשש, אז אמרתי יללה – מדינה זרה, בלי שפה.. (בהמשך זה יתמוגג כלא היה..)
באופן סימיובלי עד כדי גיחוך גיליתי בשדה שבערב יהיה משחק רוגבי: ניו זילנד נגד פרו ב.. וולינגטון :0
עוד לא עיכלתי היכן אני וכבר הרגשה חצויה ? המשך…
אז מה את מתרגשת מהעניין ? צאי, טוסי, תהני מהמסע .. מה הסיפור.
זה לא שלא עשית את זה בעבר – ויותר מפעם אחת … מזכירה לעצמי מידי פעם..
כל מה שרציתי זה להניח ראש במושב המטוס.. זה לא באמת קרה.. שלפתי שוב את היומן והתחלתי לכתוב ..
המחשבה שתהיה בראש "יצאתי להיות גיבורת סרט משלי …" , המילים הכתובות יבטאו את זה באופן אחר
אני מתרגשת כשאני מגשימה חלומות, הפעם זה היה הרבה יותר עמוק … כמו שכתבתי בפוסט הקודם ואני פשוט מאותגרת לתאר עד כמה
שתי טיסות, כמעט 15 שעות אויר (בקטנה…) וסרט לא קשור שהשאיר משפט חרוט אחד 🙂 המשך…
זו השנה הראשונה מזה שנים שאעמוד בצפירה ולא בדקת דומייה
1994 עומדת ליד קיר הזיכרון בטרבלינקה
דמעות חונקות את הגרון
זו לא היתה הפעם הראשונה
בוודאי יודעת שזו גם לא תהיה האחרונה המשך…
פעם ראשונה דרום אמריקה בבקשה
דמיינו אתכם יושבים בבית קפה או פאב בעיר חדשה שהגעתם אליה.
מקום שחלמתם להגיע אליו.
תסתכלו באדיבות למי שנגש אליכם ושואל אתכם: מה עבורכם בבקשה ?
ואתם מסתלים בעיניים בוהקות ומבקשים את שחפץ רצונכם בחיוך מרוח מאוזן לאוזן.
זו הטונציה של הכותרת: פעם ראשונה דרום אמריקה, בבקשה 🙂 המשך…
