יום טיול במדבר, פשוט מושלם. מי שכבר עוקב, יכול להבין שאני יכולה לשוב שוב ושוב ושוב. נופים ייחודיים, שקט חודר שמכניס הרבה שלווה ללב הפועם.

אם הכותרת גרמה לכם להתחיל לשיר את איפה הילד, כן זו היתה הכוונה. אני זוכרת את עצמי בעבר קופצת ורוקדת עם החברים ברחבה כשרודנר פתח

במקום קטן, שמאופיין עם העשירון העליון של המדינה, נאות גולף ירוק עד וכל זאת כשהכל אל מול רצועת חוף מיוחדת וקסומה. בקיצור, אפשר לפחות חצי

לפני שאתם ממשיכים לקרוא, גילוי נאות: אני בארץ כמעט שנה מאז שטסתי לאחרונה, יצא לי לטייל קצת ברחבי ישראל, זה לא אותו הדבר… אז מה

הרגשתי שזהו, אני לא יכולה יותר. צריכה להתאוורר בין סגר ללהיות פגר (לא לדאוג, זה היה מיד אחרי…אני לא פורעת חוק) מפה לשם, היה לי

לא שיערתי בעולם שאמצא את עצמי מגיעה לירוחם.לכאורה חשבתי לבקר בדימונה חבר שלא ראיתי כמה שנים, בסוף החלטתי לקחת צעד נוסף ולהישאר. כבר זמן מה

איך לא הבאתי בסוף את המחברת שלי. ממהירות או מחוסר מחשבה, גם אותה שכחתי על השולחן.משהו חסר מנוחה התחולל בי בפנים, אחרי שחיכיתי קצת ועוד

מכירים את התחושה שצריך גלגל הצלה, שכל מה שמנסים לא הולך, שום פוקוס לא עוזר, אנרגיה ירודה, עייפות או עצלנות לא ברורה, משהו ליטרלי לא

כל הדברים היפים באמתמתגלים בזמנםהאישי, הבלתי מתחשבהאוהבהפועם בקצבו של הלב(דנה ספקטור) כשאני מביטה לעבר הים, אני יודעת שיש עולם נרחב, שלעולם לא יתגלה אלי מקרוב,