גוונים מדבריים בערי פריפרייה דרומיים

לא שיערתי בעולם שאמצא את עצמי מגיעה לירוחם.
לכאורה חשבתי לבקר בדימונה חבר שלא ראיתי כמה שנים, בסוף החלטתי לקחת צעד נוסף ולהישאר.

כבר זמן מה שאני רק מחכה למצוא את ההזדמנות לחזור לדרום.
תיכנתתי להגיע עם חברה אחת, עוד אחת ועוד אחת, עד כה נשמע מעולה כל אחת זרמה על כיוון אחר, סגר פינה של שלושה ימים שונים ואני רק חיכיתי שאחזור לבקר.
הימים… אפילו שבועות עוברים והרגשתי שאני מגיעה כמעט לקצה. ואז זה היה כזה… ליאתתתתת תרימי את עצמך כבר.
תוך ימים בודדים סגרתי לעצמי לינה ונסעתי. לבד.
בסוף יצא שאפגוש בערב את רואי ועוד שני חבר'ה.
כיאה לאישיותי ושליחותי, שמתי כמה וכמה נקודות על המפה ש"בא לי", לצידן אלו שחיכו עוד מהפעם הקודמת התחשבות במצב כף הרגל ובסוף רק בבוקר החלטתי.
ככה זה אצלי בשנים האחרונות, נעה בין מסודרת, מאורגנת ומתוכננת לבין זורמת עם הרוח.

לקום לעבודה ב 6 בבוקר מבאס, אבל לטיול… אני אעיר את השעון מעורר 

איך את מחליטה לאן את נוסעת, קורה שאני נשאלת
תמיד יש אופציות, אבל הבטן בסופו של דבר היא זו שמובילה וכשמטיילים לבד, זה מרגיש הרבה יותר גמיש. מודה שכשטיילתי בחצי שנה האחרונה עם אנשים, היו פעמים שחשבתי איך יזרום.

ימין ושמאל, שיחים, עץ וחול בתחילת המסלול

מישור ימין, מקום מפתיע ומזמין

גב ימין היה המקום שאיתו התחלתי את הבוקר.
בהתחשב בזה שהגעתי באמצע שבוע, מחוץ לעונה ולא בחופשה של כולם, היו מעט רכבים בחניון מה שבהמשך אגלה שלא מעיד על מספר האנשים במסלול.

מחנה את הרכב מסתכלת ימין… שמאל… הרבה חול. איפה העמוד שמסמן על תחילת המסלול הירוק, לכיוון דרום.
זו הפעם הראשונה שאני מטיילת לבד במדבר. החשש שלרגע עלה, התחלף בהתרגשות. אני ליטרלי מחייכת.
תחילת המסלול בחולות מדבריים וערוצים שמובילים לכיוון הנחל.
תביטו סביב, שילוב מרהיב של מצוקים, חולות, סלעים ו… יעלים.
כשהגעתי לגב שמעתי אנשים, המשכתי ללכת, בערך קילומטר של עלייה בשביל הירוק לעבר נקודת התצפית "מעלה ימין".
צללתי עמוק לשלווה.

לרגע, כל המישור בשבילי

לכמה רגעים זכיתי, הרגשתי כאילו כל מישור ימין לעצמי עד ששמעתי ליחשושים והחלטתי להמשיך ללכת. לא הספיק לי.
כשהגעתי לצומת ההחלטה האם להמשיך דרך ההליכה לאורך חלק מנחל חתירה לכיון עין ירקעם או לחזור על עקבותיי. החלטות הרות גורל 😉
התיישבתי לי.
קניון נחל חתירה לרגליי. בזים חגים מעל, הכל מרגיש לעצמי. אחלה פינה לעצירה.

ברגע של קליטה, בחנתי באפליקציית עמוד ענן את תווי השטח ומשך המסלול. הנפש כל כך רצתה להמשיך, אבל הרגל אותתה עוד לפני שעצרתי למנוחה.
חזרתי על עקבותיי.
תמיד אני אומרת שאי אפשר להמליץ לאנשים מה לעשות מבלי לראות או לדעת את התמונה במלואה, הרי ההוכחה…

הולכת ולא מפסיקה להתפעם.
מודה לאלוהים שהייתי עם נעלי הרים, למרות שסיימתי עם כאבים מטורפים.

אומרים שבחודשי החורף והאביב צומחים פרחים ייחודיים כמו אירוס ירוחם (כן, יש פרח כזה) וחבצלת הנגב. עשה לי חשק לחזור לבקר.

שימו לב, בחלק מהמסלול לא היתה לי קליטה ואם החלטתם לשחות בגב, אין שירותי הצלה 

הייי I’M BACK עין ירקעם

עוד לפני שהתחלתי את גב ימין, ידעתי שאסיים מוקדם ותכננתי עוד הליכה.
הכאבים ברגל הזכירו היטב כמה שהליכה במדבר היא לא כמו הליכה בצפון הארץ, דרך אגב למי שחושב על שביל ישראל – זה למה תמיד מומלץ להתחיל מהצפון ולהדרים ובניו זילנד כשמתחילים מחלקה הצפוני ומדרימים, כולם מעידים שהחלק הצפוני יותר מאתגר (פשוט כי שם חולי יותר).
אז היות והלכתי יותר מידי והכאבים החמירו כל דקה, שנייה אחרי שהחלטתי שאסע לירוחם לנוח, שיניתי כיוון לעצירה קלה לעין ירקעם, זכרתי כמה נהניתי שם.

גיליתי עוד פנינה שפעם קודמת לא הייתי 🙂

לא היו הרבה אנשים, מה שרק העצים את החוויה, כמה חבל שכל פסיעה חיזקה את העובדה שעשיתי כמה צעדים יותר מידי.
את המשך היום אבלה במנוחה. נו באמת… למי בדיוק סיפרתי בדיחה 😉

הר אבנון בשביל הנשמה, הקפה ו... השקיעה (זורם גם בזריחה)

נתחיל במשהו חשוב, אין דבר כזה להגיע למדבר ולא לראות ללכת לראות שקיעה, זריחה או גם וגם.
כשפגשתי את החבר'ה שנתקעו, איכשהו השיחה התגלגלה גם לתצפית על השקיעה. שמחתי שהם זרמו עם הרעיון לנסוע להר אבנון.
המיקום המרכזי מעניק נוף מרהיב.
נקודת התצפית ממזרח לירוחם משקיפה על כל האזור: המכתש הגדול, מכתש חתירה והיות והיתה לנו ראות מטורפת, ראינו במרחק את אורות אורות מצפה רמון.

יש אנשים של זריחה ויש אנשים של שקיעה, כי לא צריך להתעורר מוקדם 😉
אני אשת הגם וגם. תמיד בודקת ושואלת על לוקיישנים, לפעמים מגלה לבד ולפעמים יוצאת עם רשימה חחח
מי שכבר הציץ בפוסט על הסיפור שמאחורי הטיול, כבר גילה שבזכות לילה קשוח של כאבים את הזריחה ראיתי מהמיטה, אבל אם מזדמן לכם – הזריחות במדבר, לדעתי הן מהיפות במדינה. להלן כמה רעיונות שגיליתי לסביבה:
הר אבנון, מצפה המכתב הקטן (מעלה עלי), הסנפיר הקטן, הגבעה הלבנה בירוחם ואגם ירוחם

לא משנה מה תבחרו – הכי חשוב!! אל תשכחו פק"ל קפה וגם תה הולך 🙂

הר אבנון. פק"ל קפה חובה, תה הולך גם 😉

חלמוניות, הכי להיות

אתחיל מהסוף, אמשיך לסוד ואסיים בצעד הראשון.

המסלול המעגלי יפה, לא רק בשביל החלמוניות, אלא בזכות האזור.
השמורה נמצאת במזרח רכס ירוחם והמדרונות הסלעיים יפייפיים ונקודת התצפית על אזור המכתש, אגם ירוחם ואנחנו זכינו לראות את דימונה ובאר שבע – שווה כל שנייה.
מהחנייה (חניון החלמוניות, חלק הדרומי של השמורה) הלכנו לאורך סימון שבילים כחול.
אם באתם לראות רק את החלמוניות ולא בא לכם ללכת הרבה, אפשר ללכת ולחזור, מבלי לעשות מסלול טבעתי.
למה? עכשיו לסוד
את החלמוניות ראינו יחסית בתחילת המסלול ולמען האמת, על השביל עצמו לא היו הרבה.
רוצים לראות יותר? תסטו קצת מהמסלול. כשנתקלנו בחלמונית הראשונה, בזכות איתמר הבטנו ימינה לגבעה הצמודה והחלטנו לטפס בעקבותיו. אחרי כמה צילומים והתלהבות ממקבץ החלמוניות, חזרנו על עקבותינו מטה למסלול.

היות ואנחנו החלטנו לעשות מסלול מעגלי, אחרי שטיפסנו על הגבעה, המשכנו עם השביל הכחול, בצומת המשולטת של רט"ג (רשות הטבע והגנים), פנינו לעבר השביל השחור שמחזיר לחניון. ניתן להמשיך בשביל עד לאגם ירוחם, אבל לשם כך תצטרכו שני רכבים. 
השביל המעגלי שאורכו כ- 6 ק"מ קליל יחסית, מלבד העלייה התלולה, שהיתה שווה כל זיץ' של כאב, פשוט כי יפה בראש הגבעה.

נווה מדבר מקומי - אגם ירוחם

בלב העיירה הוקם פארק ירוחם, שמהווה סוג של נווה מדבר. אומנם מלאכותי – אבל אל תהיו סקפטים או קטנוניים, זה נחמד שיש משהו שצובע את המדבר קצת בירוק.
בין גבעות מדבר, חורשת אלונים מדשאות ואגם, אז ברור שהוא מוקד עלייה ומושך אליו אוכלוסייה מגוונת, כך שבספק אם תמצאו פינה שקטה לגמרי או לבד מול האגם. אולי בשעת לילה מאוחרת…

ולמרות שחשבתי להגיע לזריחה, איכשהו מצאתי את עצמי בשקיעה 😉

אגם ירוחם, בספק אם תהיו לבד לגמרי

כשתוכנית משתנה, עוד תצפית שווה – שדה בוקר, נוסטלגיה בעיצומה

כשנכנסתי לשדה בוקר היה לי דה זה וו… ישנתי בבית ספר שדה. וואי, איזה זכרונות…
כשתוכניות, כמובן, נועדו להשתנות. ישבנו איתמר ואני לרגע קצר לשבת מול הנוף העוצמתי של רמת נחל צין.

שדה בוקר מהווה חלק מהגן הלאומי עין עבדת. בכניסה למדרשת בן-גוריון קרוב לפינה בה ישבנו איתמר ואני, גן לאומי קבר בן-גוריון. חלקת הקבר ממוקמת על מצוק המשקיף לעבר רמת עבדת ונחל צין. 

בכל האזור, אפשר לצפות ביעלים שמשוטטים בחופשיות והאזור מונגש, אז בכלל 🙂

כבר אמרתי שהנוף עוצר נשימה ? 😉

מחזה מרהיב. נחל צין

שבוע חלף ולא היה לי די, ניצלתי את העובדה שאוהד וחברים נמצאים שם, תיכננתי לטייל בסוף קמתי ונסעתי רק לבקר אותם. 

White Hill Guesthouse טעימה חו"לית בישראל

זו הפעם הראשונה שאני ישנה באכסנייה בישראל.
הלוווו לא לקפוץ, הכוונה שלי מחוץ למסגרת כותלי בית ספר ונראה לי שעברו איזה יומיים שלושה מאז.
הלינה בגסטהאוס בירוחם הרגישה קצת כמו בחו"ל.
מתחם ומטבח משותף, סוגים שונים של חדרים, כולל חדר פרטי עם שירוקלחת צמודה (התפנקתי לי).
מול נוף פתוח לגבעות לבנות, ספגתי את האוירה והכנסת האורחים המחוייכת והנעימה – של אבישי (בעל המקום) וכל מי שנמצא, שיחות חולין עם זרים והיכרות עם אנשים, רק הבדל קטן מרכזי … נוכח הקורונה כולם מרחבי ישראל ולא מהעולם (גם דוברי האנגלית שנכחו בסביבה).   
חוויה שונה ומודה כמה שמוזר, יש בה הייחודיות שלה.
ירוחם נחשבת עיירה מתפתחת, לצד כרם ומיני לוקיישנים אחרים תמצאו גם סדנאות, אירועים קולינריים ומערך היסעים מסודר למגוון מסלולים.

בין מסלול הליכה, ישיבה עם אנשים, כמו חלק מהאורחים קיוויתי גם אני להצליח לעבוד לפעמים.

להיות בטיול בישראל, לחוש קצת חו"ל, בין מסלול וישיבה עם אנשים, להצליח לעבוד קצת לפעמים.
אולי פחות ממה שקיוויתי, אבל אני בשיעור של "לא להחמיר עם עצמי" ולהבין שהטיולים שלי הם גם חלק מהעבודה שלי 😉

כמו בית חם בלב מדבר, while hill guesthouse
כמו בית חם בלב מדבר, while hill guesthouse

חמישה דברים שכדאי לדעת

כקוראת הרבה על טיולים, חשוב לי לשתף בכמה דברים שלעולם לא עוברים במילים או בתמונות:
1. גב ימין – בתקופה שהייתי (נובמבר) המים לא הכי נקיים.
2. עין ירקעם – המים לא גבוהים, מי שקפץ כשהייתי בנובמבר אמר שנגע בקרקע… שווה להגיע אחרי החורף. גם כאן המים כבר פחות נקיים מאחרי הגשמים.
3. תצפית אבנון – רוחות וקרררר תתלבשו טוב
4. שמורת החלמוניות הוכיחה שלפעמים כדאי לסטות מהשביל כדי לראות דברים. שימו לב שאם בחרתם בטיול להתרחק לרגע מהמסלול שאתם יודעים וזוכרים איך לחזור, אז אל תתרחקו יותר מידי אם בחרתם באופציה הזו.
5. אגם ירוחם היתה הוכחה למה שלא רואים בתמונות – עמוס ורועש גם באמצע שבוע. יש מקומות רבים בטיולים שתמונה לא תסביר שאין פינה של שקט…

לא משנה מתי תגיעו למדבר, תתלבשו חם. גם באוגוסט קר, כתבתי על זה גם, ההבדל היחידי זה שבאוגוסט יש מצב שיהיה לכם קר רק בשעות הלילה ובחורף כבר בשעות בין-ערביים.

באופן מפתיע ירוחם, העיירה הקטנה בלב מדבר, כבשה את ליבי בייחודיות שלה. יצא שביקרתי בימים האלה מספר פעמים בדימונה. בלילה האחרון שוחחתי דקות ארוכות איך במרחק קצר יש פער בין ירוחם לדימונה.
כל הזמן אני מזכירה לעצמי ולאחרים, כמה חשוב זה להקפיד להצית את האש הפנימית מחדש, להתחבר לטבע, לשקט העוטף וללכת בעקבות הלב המתגעגע…
ובינתיים, עד שאחזור משם (ברגעים אלה אני כבר יודעת מתי אני שוב שם), תוכלו לקרוא על החוויה מאחורי הסיפור שכאן

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר דירוגים 1

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?