איך טיולים עזרו לי לצלוח את תקופת הקורונה

לפני שאתם ממשיכים לקרוא, גילוי נאות: אני בארץ כמעט שנה מאז שטסתי לאחרונה, יצא לי לטייל קצת ברחבי ישראל, זה לא אותו הדבר…
אז מה אני באה לספר לכם? הטיולים שעשיתי בעבר, קצרים וארוכים, הם אלו שעזרו לי לצלוח את התקופה העכשווית.
יצא לי לטייל לבד
יצאתי לטייל עם בן זוג
יצא לי לטייל עם אנשים זרים וגם עם אנשים שמכירה
כל הטיולים האלה, קרו בעבר.
הם עזרו לי להכיר את עצמי יותר ויותר, להתחבר למה שנכון עבורי, מי אני ומה אני רוצה.

כל הסיבות להרים ידיים

היו לי את כל הסיבות ליפול, כתבתי בתקופה אחרת בחיים, אבל גם השנה שחלפה יכלה לגרום לי ליפול ולא אחת.
הבטחון הכלכלי אבד, כבר אין לי הפרטיות כבעבר – הגג מעל ראשי חזר להיות הבית של אמא שלי, נפגעתי מאנשים קרובים ורחוקים ומי היה מאמין שאספיק גם להסיר מעלי חלק ממעטפת הלב ואף לסדוק אותה.

2020 – הכל נראה שהלך כמו שצריך, סוף סוף אני עומדת על שתי הרגליים (אחרי ששברתי את כף הרגל במהלך 2019). לצד היותי מנהלת פרוייקטים בתיירות, קיימתי הרצאות, ליוויים אישיים, טיסה לחו"ל וכתבה בליידי גלובס שקיוויתי שתהווה עוד קפיצה לשנה מופלאה ואז הכל התפוצץ בפנים. 

תהיות זה להיות?

כל אדם צריך רשת בטחון, סוג של עוגן. גם לנוודים יש בסיס מסויים.
הוא לא חייב להיות פיזי דרך אגב, הוא יכול להיות פנימי, ומי שמכיר אותי יודע מקרוב יודע, עברתי טלטלות רבות בשנים האחרונות גם בתחום הזה.

מנסה, ממשיכה, בועטת, חושבת, מנסה לפרוץ דרך, אבל גם בזה מוגבלת. 
הרוח הורידה את המפרשים ונאלצתי לא אחת לעצור ולחשב מסלול מחדש
החלטתי להתנתק ולהבין מה אני רוצה. לא בסיסמאות, בדברים מדוייקים
אולי להרשם ללימודים, אולי לעשות דברים אחרים
הקורונה סידרה תוכניות אחרות לגמרי. זו היתה ללא ספק שנה מאתגרת 
במקרה שלי, היו לא מעט קשיים, שהרבה מהם גם לא היו תלויים בי
יש שהצליחו לפרוח ולפרוץ, אבל יש גם כאלה שחוו אותה אחרת
יש שחולצו ממדינות רחוקות, ויש שבחרו להמשיך

ובסופו של דבר זו חוויה שהיא חלק מהמסע. ממש כמו בטיול כשמשהו הולך אחרת או במקרה הגרוע יותר קצת מסתבך

למה, מה ואיך

יש שישאלו למה זה קרה לי (גם אני הייתי כזו) ויש שיבחרו לשאול מה ואיך.
פעם הייתי שואלת "למה זה קרה לי", עד שהפסקתי. איך?  אווווו זה סיפור ארוך שגם בעזרתו אני עוזרת למטיילים לייצר טיול עם משמעות. 
ה- מה זה, מה אני רוצה ויכולה לעשות ובזה התמקדתי. כמובן שהזכרתי לעצמי איך הייתי מתמודדת עם זה לו הייתי בטיול, הרי לא הכל ורוד שכמטיילים ויש התמודדויות מגוונות שאני בוחרת לכתוב ולדבר עליהם ב- ר' גליי. 
ה- איך הנוסף אני לפעמים משאירה באויר, אחרי שיודעת שעשיתי כל שיכולה. פשוט כי דברים נוטים להסתדר לטובה. 

לנקות את הראש ממחשבות
לנקות את הראש ממחשבות

לצאת מהקופסא?! - ילללההה

אנשים חוזרים ואומרים לצאת מאזור נוחות, לחשוב מחוץ לקופסא – ילללההה.
תראו לי אדם שנמצא בסערת רגשות אומר לעצמו "רגע. פאוזה. נחשוב מחוץ לקופסא". 
רגע… את אומרת שזו רק סיסמא?
כן ולא, כי בהחלט יש בה מן האמת, עממה – אני מאמינה שאנחנו צריכים קודם כל לתת ביטוי לרגשות ולמחשבות, רק צריך לנהל אותם כדי לא לשקוע.
לצד זה – צריך לזכור שיש אזורי נוחות שכן שומרים עלינו ומשרתים אותנו, שאותם לא תמיד צריך לפרוץ ו… דבר אחרון שצריך להבין זה שלא תמיד אפשר לעשות את זה לבד. 
למה? כי אנחנו לא משתמשים בכל אחוזי המוח שלנו, כי אנחנו מוגבלים עדיין באמונות ובחויות שטמונות בתאים שלנו, כי אם תשאלו כל אדם שהצליח לחשוב אחרת, היתה לו הארה שהגיעה לפעמים דרך משהו שקרה. 
כדי לפרוץ אנחנו צריכים לקלף שכבות. 
כדי להיות אמיצים, אנחנו צריכים להרשות לעצמנו להיות פגיעים. כמה נגעת רנה בראון. 
כי מה שמתמקדים בו גדל.

אז מה עכשיו?

שורה תחתונה, איך צלחתי אותה? בתהפוכות – קטנים וגדולים. לפעמים עקב לצד בוהן. 

בסגר הראשון, הייתי עסוקה מעל הראש בנתינה חסרת גבולות – תרתי משמע, מישראל לניו זילנד עסקתי לילות כימים סביב השעון לעזור למטיילים ולעמוד לרשות ההורים – קצת 
על החוויה שאני עברתי, אפשר לקרוא כאן
בסגר השני, הייתי בצפון, הייתי בהתבוננות חדשה על דברים ויצירה: ראיונות, כתיבה ותכנון פרוייקט מימון המונים עליו אני עומלת.
הסגר השלישי, מצאתי את עצמי כנראה חווה את מה שכולם חווה בסגרים הקודמים, אז לצד עשייה, התמקדתי בחיבור לעצמי, שמירת אנרגיה 
גילמתי את דמות המטיילת במקומות שונים בעולם, טיילתי בתמונות, ניזכרתי בחויות המאתגרות ואספתי את עצמי להתמודד עם האתגרים שכאן. 

בין הסגרים, כדי לשמור על שפיות יצאתי לטיולים יומיים פה ושם 
בארץ (כבר אמרתי שזה לא אותו הדבר?) וגם בהם ייצרתי משמעות, אבל ברגעים של סגר או כשהתנועה היתה מוגבלת – במיוחד שכל פעם חוויתי את הסגר במקום אחר, עצרתי לנשום. 
הזכרתי לעצמי כל פעם מחדש, איך הייתי מתמודדת עם חויות בטיולים. כי בסופו של דבר, ככה גם עכשיו: מתבאסים, נושמים, אוספים את עצמנו, קמים וממשיכים.

בטיולים, אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות בתנועה, להיות חברותיים ופתוחים לעולם ולסביבה, לצד זה יש רגעים גם שאנחנו יודעים מתי להתכנס, מה ומתי לחשוף, מתי לשמוח וגם מתי לבכות, מתי להתעקש ומתי לעצור.
היו פעמים של 1..2…3… קומי לעשות והיו פעמים שזה לא עבד, אז למדתי להיות יצירתית ואם צריך גם הזכרתי לי שזה בסדר להיות בחמלה כלפי עצמי.

בכל מקרה, תמיד ובכל הזדמנות אני אומרת תודה. הרבה תודה. 

תזכורת אישית על גופי - קעקוע ליום ההולדת, רגע לפני עוד סגר

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?