איך טיולים עזרו לי לצלוח את תקופת הקורונה

שורה תחתונה, איך צלחתי אותה? בתהפוכות – קטנים וגדולים. לפעמים עקב לצד בוהן. 

בסגר הראשון, הייתי עסוקה מעל הראש בנתינה חסרת גבולות – תרתי משמע, מישראל לניו זילנד עסקתי לילות כימים סביב השעון לעזור למטיילים ולעמוד לרשות ההורים – קצת על החוויה שאני עברתי, אפשר לקרוא כאן
בסגר השני, הייתי בצפון, הייתי בהתבוננות חדשה על דברים ויצירה: ראיונות, כתיבה ותכנון פרוייקט מימון המונים עליו אני עומלת.
הסגר השלישי, מצאתי את עצמי כנראה חווה את מה שכולם חווה בסגרים הקודמים, אז לצד עשייה, התמקדתי בחיבור לעצמי, שמירת אנרגיה גילמתי את דמות המטיילת במקומות שונים בעולם, טיילתי בתמונות, ניזכרתי בחויות המאתגרות ואספתי את עצמי להתמודד עם האתגרים שכאן. 

בין הסגרים, כדי לשמור על שפיות יצאתי לטיולים יומיים פה ושם בארץ (כבר אמרתי שזה לא אותו הדבר?) וגם בהם ייצרתי משמעות, אבל ברגעים של סגר או כשהתנועה היתה מוגבלת – במיוחד שכל פעם חוויתי את הסגר במקום אחר, עצרתי לנשום. 
הזכרתי לעצמי כל פעם מחדש, איך הייתי מתמודדת עם חויות בטיולים. כי בסופו של דבר, ככה גם עכשיו: מתבאסים, נושמים, אוספים את עצמנו, קמים וממשיכים.

בטיולים, אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות בתנועה, להיות חברותיים ופתוחים לעולם ולסביבה, לצד זה יש רגעים גם שאנחנו יודעים מתי להתכנס, מה ומתי לחשוף, מתי לשמוח וגם מתי לבכות, מתי להתעקש ומתי לעצור.
היו פעמים של 1..2…3… קומי לעשות והיו פעמים שזה לא עבד, אז למדתי להיות יצירתית ואם צריך גם הזכרתי לי שזה בסדר להיות בחמלה כלפי עצמי.

בכל מקרה, תמיד ובכל הזדמנות אני אומרת תודה. הרבה תודה.