כמעט והרמתי ידיים
כמעט ולא פעלתי לשינוי, כי יותר קל לבצע מהלכים רגילים של החיים
כמה פעמים מצאתי את עצמי תוהה ומסתכלת לשמיים בתקווה לקבל איזה סימן או תשובה שאני בדרך הנכונה
היו לי את כל הסיבות האפשריות להפסיק ולנסות
היו פעמים שלא ידעתי לאן לפנות
או מה לעשות
מצאתי עצמי הולכת קילומטרים רבים, רק בשביל לקבל שקט ממירוץ המחשבות
פיזרתי חיוכים לכל עבר, בזמן שבפנים התחוללה סערה
לא ידעתי לאן מועדות פניי
שהרי להיות מבולבלת ולא מאופסת זה לא אני
אני זוכרת את הרגעים שבהם ישבתי על ספסל בעיר ופשוט בהיתי בעוברים ושבים
רציתי, גם אני, כמוהם – לדעת לאן הם הולכים ..
העסקתי את עצמי בכל דבר אפשרי
העיקר לא להתמודד כנראה עם עצמי
ניסיתי לברוח, לא רציתי לומר שאיבדתי את דרכי
לו הייתי מכירה אותך לפני, הייתי אומרת לך תודה שעודדת אותי לעלות על אותה טיסה
הטיסה שהיתה הירייה למצוא את עצמי
תודה לך מדינה יקירה על שעזרת לי לגלות מי אני …
מיליון סיבות להרים ידיים
סיבה אחת להמשיך: החיים … 🙂
