עמית ואני הכרנו במקרה, או שלא, אי שם בפוקון בדרום אמריקה. הגעתי להוסטל והתחשק לי כל כך קפה, הוא מהראשונים שנתקלתי כשהגעתי. הצעתי לו להצטרף

אני כותבת את המילים האלה עדיין בימי קורונה. בעוד מנהיגי מדינות העולם מתמודדים ומשדרים לאזרחים התנהגות שונה-אחרת, נדמה שהמשבר הזה הבליט תכונות דומיננטיות אצל כל

Sometimes the things we can’t change end up changing us   השנה שנת 2016, אני בניו זילנד.לאט לאט אנשים נכנסים לאולם, אני חדורת מטרה, עדיין

אוהד ואני תכננו את השיחה הזו זמן מה, בין ביקור בארץ, מדינות שונות ובסוף זה צלח…  ממש רגע לפני שהוא הולך לכבוש עוד יבשת, השביעית

זה תפס (גם) אותי קצת בהפתעה, קצת מוכנה. טוב, תלוי במה… רק לפני שנייה נחתתי, קיבלתי החלטות בהן גם על הטיסות הבאות/המתוכננות ו… בזה אחר

יש חויות שאי אפשר באמת להעביר במילים, כשחזרתי שיתפתי בפייס "כמה עברתי בימים בודדים. מאיפה מתחילים?" אם הספקתם לקרוא בפוסט על בוקרשט, הבנתם שגם לשם,

נעים מאוד "קורונוירוס" …  מלבד ששיבשת למדינות ולמיליוני אנשים את שגרת החיים, לחלק מהאנשים שינית את שגרת הטיול או את ההגעה לטיולים 🙁 בעוד שאני

לבוקרשט תכל'ס הגעתי בטעותיומיים לפני זה הוחלט סופית, אחרי התלבטות ארוכה למדי. תכננתי להגיע למקום אחר, ומפה לשם, מכל מיני סיבות – שיניתי כיוון.שוב מקום

נחנקתי "אני צריכה אויר" ישבתי וכתבתי לעצמי עבר די זמן מאז שהייתי בשדה התעופה חמצן מטוסים, אני זקוקה לו עכשיו זו היתה התחושה שהגעתי אליה