חיוך גדול נפרס על פניי. סוג של לא מאמינה. נזכרת באחי שמספר על המקום ובליבי אומרת תודה לחבר שהמליץ על ההוסטל הממוקם על גדות האגם. לרגע

היום החל מוקדם מאוד , רציתי להימנע מהעומס ולהספיק לבקר בשני מקומות. שעתיים נסיעה בלבד הפרידו בין סנטיאגו לולאפראיסו. ההשכמה המוקדמת מאותתת – אני רוצה קפה,

מנדוזה-סנטיאגו, הדרך יפייפיה. לא סתם אמרו לי אל תוותרי עליה בשעות אור יום – תכל'ס אי אפשר אחרת, מעברי הגבול בין המדינות סגורים בלילות. היציאה המוקדמת,

שעה וחצי טיסה הפרידו בין צפון המדינה למרכזה. "בעמק יפה, בין הרים ושדות" לאה גולדברג כותבת.. וזה רץ לי בראש, מנדוזה שוכנת למרגלות האנדים רק

סן פדרו, צ'ילה-סלטה וחוחוי, כן – אני בארגנטינה… סן פדרו דה אטקמה, צ'ילה – נסיעה קצרה באוטובוס, מבט קצר לאחור, צעד לפנים ואני בארגטינה.. זו

"צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח …. " Desert road, ניו זילנד 2016  – זו הפעם האחרונה שהייתי במדבר.  לא מדבר מהסוג שאנחנו

פונו היתה תחנת מעבר לפני צ'ילה תכננתי להישאר בה לילה, אבל מאילוצי תקציב ותחושה שבא לי כבר להמשיך הלאה והיות והגעתי אליה בשעה 6 בבוקר

את הוייב של המקום קלטתי כשנחתתי, דה ז'ה וו לשיחה שקיימתי עם אחי לפני כמה שנים הדהדה בראשי: "את תתאהבי בקוסקו בשנייה". אכן זה מה