סנטיאגו בניחוח תל-אביבי
מנדוזה-סנטיאגו, הדרך יפייפיה. לא סתם אמרו לי אל תוותרי עליה בשעות אור יום – תכל'ס אי אפשר אחרת, מעברי הגבול בין המדינות סגורים בלילות. היציאה המוקדמת,
כאן תוכלו להנות מכל הפוסטים. להתבונן. להבין. לפתוח את הראש. פשוט להיות.
מנדוזה-סנטיאגו, הדרך יפייפיה. לא סתם אמרו לי אל תוותרי עליה בשעות אור יום – תכל'ס אי אפשר אחרת, מעברי הגבול בין המדינות סגורים בלילות. היציאה המוקדמת,
שעה וחצי טיסה הפרידו בין צפון המדינה למרכזה. "בעמק יפה, בין הרים ושדות" לאה גולדברג כותבת.. וזה רץ לי בראש, מנדוזה שוכנת למרגלות האנדים רק
סן פדרו, צ'ילה-סלטה וחוחוי, כן – אני בארגנטינה… סן פדרו דה אטקמה, צ'ילה – נסיעה קצרה באוטובוס, מבט קצר לאחור, צעד לפנים ואני בארגטינה.. זו
"צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח …. " Desert road, ניו זילנד 2016 – זו הפעם האחרונה שהייתי במדבר. לא מדבר מהסוג שאנחנו
פונו-טקנה-אריקה. מעבר הגבול היה פשוט וקל, הדרך קצת פחות. כדי לחסוך בזמנים (וכסף)… אוטובוס לילה מקוסקו לפונו, יום סיור בלכאורה האגם הגבוה בעולם, אוטובוס לילה לעיירת
פונו היתה תחנת מעבר לפני צ'ילה תכננתי להישאר בה לילה, אבל מאילוצי תקציב ותחושה שבא לי כבר להמשיך הלאה והיות והגעתי אליה בשעה 6 בבוקר
את הוייב של המקום קלטתי כשנחתתי, דה ז'ה וו לשיחה שקיימתי עם אחי לפני כמה שנים הדהדה בראשי: "את תתאהבי בקוסקו בשנייה". אכן זה מה
בהמשך לפוסט הקודם, היום האחרון של המסע הגיע. למען האמת באסה שזה נגמר, אבל כל סוף הוא התחלה של משהו אחר.. לפחות כך נכתב בשיר
הגיע הזמן להודות, זו ה-סיבה שלשמה חציתי לדרום אמריקה. עוד בהיותי ילדה הייתי צופה בתוכנית הטלויזיה ערי הזהב הנסתרות. לכו תדעו, אולי שם בתת-המודע פיתחתי
כל הזכויות שמורות לליאת לביא, Wonder Li. אין להעתיק, לצלם, לשכתב, להוסיף, לשנות, להציג בפומבי, להפיץ, לפרסם, להעביר לכל גורם – ישיר או צד שלישי, לעשות שימוש מסחרי/לא מסחרי בכל חלק מהאתר – תוכן ו/או תמונות, מבלי לקבל אישור מפורש בכתב ומראש של בעלי הזכויות בתכנים באתר או בקבצים הנלווים לו.
מוזמנים לשתף באהבה