בין השורות – הסיפור מאחורי קולקה קניון
הימים היו ימים של הכלה ועוד לא הבנתי את זה בכלל פעלתי כמו באוטומט, ידעתי שיש יעד שבוע אחרי הנחיתה וכמו כל אדם נורמאלי –
כאן תוכלו להנות מכל הפוסטים. להתבונן. להבין. לפתוח את הראש. פשוט להיות.
הימים היו ימים של הכלה ועוד לא הבנתי את זה בכלל פעלתי כמו באוטומט, ידעתי שיש יעד שבוע אחרי הנחיתה וכמו כל אדם נורמאלי –
אריקיפה-לימה-קוסקו "אם זה תלוי בי, את לא עולה על שום אוטובוס לקוסקו", ליאור חזר-אמר-הדגיש בכל דרך שהיא ובכל ניסוח אפשרי. הרבה זמן לא דאגו לי
אני לא אדם של הצהרות, כי לחיים יש תוכניות שונות, אבל – אם כבר לצאת בהצהרה אז: אני לא אישה של קניונים ! להיכנס לקניון
נסיעת לילה ראשונה הוכתרה בהצלחה. מפתיע, אבל הצלחתי לישון. חלילה לא ברציפות, אבל כמו שהראתי בסרטון המסכם בפוסט על לימה, כנראה שבחרתי כיסא נכון. לפני
יש דברים שמאתגר לשתף בהם כפי שכתבתי בפוסט על הסיפור שמאחורי, מאחורי כל סיפור – יש סיפור. כשאנשים מטיילים, הם מעלים חויות, תמונות ונראה שהם
"אז מה הסיפור שלך?" שאלו אותי "למה את מטיילת לבד ?" "מה?? את בת 40 ? אז למה עכשיו?" לא משנה מה היתה הסיבה לשאלות,
נחתתי סופר עייפה. לא פלא – 7 טיסות, חלקן טרנס אטלנטיות, בפחות מחודש .. מקצה אחד של העולם, דרך האמצע (לכאורה – ישראל) ומעבר חד
אז מה את מתרגשת מהעניין ? צאי, טוסי, תהני מהמסע .. מה הסיפור. זה לא שלא עשית את זה בעבר – ויותר מפעם אחת
זו השנה הראשונה מזה שנים שאעמוד בצפירה ולא בדקת דומייה 1994 עומדת ליד קיר הזיכרון בטרבלינקה דמעות חונקות את הגרון זו לא היתה הפעם
כל הזכויות שמורות לליאת לביא, Wonder Li. אין להעתיק, לצלם, לשכתב, להוסיף, לשנות, להציג בפומבי, להפיץ, לפרסם, להעביר לכל גורם – ישיר או צד שלישי, לעשות שימוש מסחרי/לא מסחרי בכל חלק מהאתר – תוכן ו/או תמונות, מבלי לקבל אישור מפורש בכתב ומראש של בעלי הזכויות בתכנים באתר או בקבצים הנלווים לו.
מוזמנים לשתף באהבה