
מאצ'ו פיצ'ו או פיקצ'ו. אינקה טרייל +סרטון
בהמשך לפוסט הקודם, היום האחרון של המסע הגיע. למען האמת באסה שזה נגמר, אבל כל סוף הוא התחלה של משהו אחר.. לפחות כך נכתב בשיר
כאן תוכלו להנות מכל הפוסטים. להתבונן. להבין. לפתוח את הראש. פשוט להיות.

בהמשך לפוסט הקודם, היום האחרון של המסע הגיע. למען האמת באסה שזה נגמר, אבל כל סוף הוא התחלה של משהו אחר.. לפחות כך נכתב בשיר

הגיע הזמן להודות, זו ה-סיבה שלשמה חציתי לדרום אמריקה. עוד בהיותי ילדה הייתי צופה בתוכנית הטלויזיה ערי הזהב הנסתרות. לכו תדעו, אולי שם בתת-המודע פיתחתי

הימים היו ימים של הכלה ועוד לא הבנתי את זה בכלל פעלתי כמו באוטומט, ידעתי שיש יעד שבוע אחרי הנחיתה וכמו כל אדם נורמאלי –

אריקיפה-לימה-קוסקו "אם זה תלוי בי, את לא עולה על שום אוטובוס לקוסקו", ליאור חזר-אמר-הדגיש בכל דרך שהיא ובכל ניסוח אפשרי. הרבה זמן לא דאגו לי

אני לא אדם של הצהרות, כי לחיים יש תוכניות שונות, אבל – אם כבר לצאת בהצהרה אז: אני לא אישה של קניונים ! להיכנס לקניון

נסיעת לילה ראשונה הוכתרה בהצלחה. מפתיע, אבל הצלחתי לישון. חלילה לא ברציפות, אבל כמו שהראתי בסרטון המסכם בפוסט על לימה, כנראה שבחרתי כיסא נכון. לפני

יש דברים שמאתגר לשתף בהם כפי שכתבתי בפוסט על הסיפור שמאחורי, מאחורי כל סיפור – יש סיפור. כשאנשים מטיילים, הם מעלים חויות, תמונות ונראה שהם

"אז מה הסיפור שלך?" שאלו אותי "למה את מטיילת לבד ?" "מה?? את בת 40 ? אז למה עכשיו?" לא משנה מה היתה הסיבה לשאלות,

נחתתי סופר עייפה. לא פלא – 7 טיסות, חלקן טרנס אטלנטיות, בפחות מחודש .. מקצה אחד של העולם, דרך האמצע (לכאורה – ישראל) ומעבר חד