את הוייב של המקום קלטתי כשנחתתי, דה ז'ה וו לשיחה שקיימתי עם אחי לפני כמה שנים הדהדה בראשי: "את תתאהבי בקוסקו בשנייה". אכן זה מה שקרה.
קוסקו ממוקמת בגובה של 3,200 מ', הכינו אותי לכאבי ראש ובחילות, אבל אני הייתי כבר בגובה – יודעת שאהיה בסדר.
אויר הרים צלול כיין – אני אוהבת להיות בגבהים, אין צורך בעלי הקוקה המוצעים בחינם או בבלון החמצן המיועד לחירום בכל הוסטל.
אחרי שהכרתי קצת את המרכז וכשתחושת הרעב החלה לחלחל בי אני יודעת שאני יותר מבסדר. מתיישבת לי בכיף על איזה ספסל מתקשקשת עם אחי ובמקביל עם שני, שניהם שולחים אותי לאותו המקום – אין עוררין, הלכתי לאכול סטייק.
היומיים הראשונים של קוסקו היו הסתגלות עבורי, בעיקר עבור גופי. לא בגלל הגובה, אלא בגלל השרירים התפוסים וכדי לשחרר אותם, יצאתי לבחון מה יש לקוסקו להציע לי.
למזלי הגעתי לכאורה מחוץ לעונה אז היא לא היתה מפוצצת בישראלים. אני אומרת למזלי, פשוט הבנתי שבעונה היא מכונה 'פרו הישראלית', ואישית כשאני מטיילת אני מעדיפה להיות מוקפת באנשים מכל הסוגים.
שלטים בעברית מקבלים את פניך, מסעדות שמגישות תפריט בעברית, בסמטה קטנה שקיבלה הכינוי 'סמטת המציקים' יפנו למי שאיתי בעברית – עדיין חושבים שאני מקומית (מהיבשת). ליאור שהתעדכן בשריריי התפוסים הפנה אותי למעסה שתשחרר אותי, שני ישראלים יסבירו לי היכן המקום, אבל אני בוחרת לוותר – הגוף שלי ישתחרר לבדו. מה לעשות, ככה זה כשאני יודעת שעיסוי יכול להועיל, אבל גם להזיק והרי בעוד יומיים מצפה לי ה-טרק.
פלאזה דה ארמס והסביבה. לרגע חשבתי שהתבלבלתי ואני בתל אביב.
קוסקו, עיר של 24/7. תנועה ערה תהיה גם ב 4 בבוקר בין אם יוצאים לטייל או חוזרים מיציאה.
הגובה של מרכז קוסקו הוא רק הסיפתח להוסטלים הממוקמים במעלה הגבעה/ההר עד כדי תוספת של עוד 200 מטר – נשמע בקטנה, אבל דמיינו לעצמכם כמה במגבלת החמצן לעלות את זה אחרי מסיבה או בניסיון להסתתר מהגשם זה הופך לחוויה. נהגי המוניות מודעים לעניין ויודעים היכן לחכות.
קוסקו היא המרכז… תרתי משמע, הפירוש של שמה : מרכז של המדינות הלטיניות.. מקולומביה עד דרום צ'ילה.
קוסקו זו עיר לכייף וגם לעצור את המירוץ של הטיול, למרות שיש לאזור כל כך הרבה מה להציע.
ילדים שיוצרים לעצמם נדנדה בין ספסל ופח אשפה, איש מבוגר שמנמנם לו על ספסל.
קוסקו זה וייב של שימחה, בטחון וכיף. רק לשם כך מגיעים לקוסקו. נו טוב, לא באמת. היא אומנם מהווה נקודת יציאה מרכזית למאצו פיצו, אבל יש כל כך הרבה להציע מסביב.
כן – קוסקו היא טבע לצד תרבות, ריקודים מערביים מעורבבים במוזיקה לטינית, אוכל ערב לחיך – פשוט הכל מכל, בכל. לא בכדי מטיילים רבים נתקעים בה יותר משבוע. קל להישאב לאוירה שבה.
מזג האויר היה נפלא. חוץ מפה ושם איזה שצף של גשם שנרגע מהר למדי.
ידעתי שאין לי מה למהר, אחרי האינקה טרייל אני חוזרת.
קוסקו, אני מאוהבת.
יום אחרי האינקה טרייל, ההיי לא ירד, תשישות קלה, החום קצת עלה, אבל לא מוותרת על קפה של בוקר עם איילין ושולץ לפני שהם עוזבים, הרי אין לדעת מתי שוב נפגש. שוב פרידה..
שינויי מזג האויר, הגבהים ואולי האמוציות שהיו סביב השפיעו עלי. הרגשתי שאני לא במייטבי.
החלטתי להוריד הילוך. בערב, בעודי יושבת בהוסטל הכרתי מישהי מ… ניו זילנד (ברוררררר חח). החיבור היה מידי, סוזנה, כמוני, יצאה לטיול לכבוד יום ההולדת שלה. הענקתי את כל ההמלצות שיכולתי וניסינו למצות את השעות, מחרתיים היא יוצאת לטרק. אז .. חגגנו יום-הולדת, הסתובבנו בשווקים – שם היו דברים שאפילו עיניי לא יכלו להכיל…, בין הלוך ושוב בחלקי מרכז העיר שיתפנו בחויות הטיולים, שקענו לשיחות נפש ובלילה, לאור מדורה הפרידה מצד שתינו לוותה בדמעה קטנה.
אני שונאת פרידות… הן החלק המאתגר בטיול, כמעט כמו בחיים…
יום וחצי אחרי הורדת ההילוך, החלטתי לצעוד במעלה ההר לאזור סקסי וואמן sexy woman אתר ארכיאולוגי של בני האינקה שלא באמת נקרא ככה, סתם שינו הגייה, בעוד שהמשמעות היא אישה שמנה.. (לפחות כך שמעתי בזוית האוזן). די בטוחה שאף אחת לא היתה רוצה לקבל כזו מחמאה…
הליכה באזור תוביל אותי לנקודות תצפית מגוונות, לקחתי לי את הזמן. מידי פעם הרשתי לעצמי לשבת על ספסל, לספוג את האוירה ולשלוח תמונת לייב לאחי בצירוף "הלוואי והיית כאן".
בדרך למטה נתקלתי בילדה, בשקט ובשלווה שלה יצרה לעצמה משחק יש-מאין – ללפף חוט צמר סביב תיל. כמה תמימות וענווה. נשבתי ודקות ארוכות פשוט התבוננתי בה.
לא משנה כמה פעמים אעבור בפלאזה דה ארמס והסביבה אותם האנשים ינסו שוב ושוב להציע לי מסג', אטרקציה, טיול וגם סמים – אפילו יעברו עם רכב וידחפו דף עם מספר טלפון לקבלת סחורה לכל החפץ בכך.
סנדוויץ' ושייק טעים בבוקר עם גיא ועברתי להוסטל אחר. יוני (שבדי-ישראלי), סוזנה ועוד כמה חבר'ה שהכרתי עזבו. הרגיש שהולך להיות לי שקט מידי, אז בא לי שינוי… כך הכרתי את שניר, מישראל ואדם, מאוסטרליה, שיצא שיצאנו להר הצבעים גם ביחד.
לקח לי בדיוק יומיים מאז האינקה טרייל עד שיצאתי לטרק נוסף – הר הצבעים. אם מישהו ממשפחתי היה לידי, קרוב לוודאי היה אומר לי: "יש לך קוצים בתחת".
הנסיעה יפה, עולים בגובה…. האזור יפייפה. אפשר לשכור סוס למעוניינים. התעקשתי ללכת, בשלב מסויים שניר אמר לי שהוא לוקח סוס ותוך כדי הסתובב לאחור ו"ליאת.. את חייבת, זה ממש כיף". אני אוהבת סוסים, עליתי לקטנה (בקושי 5 דקות) רק לשם החוויה המתקנת מהקולקה קניון טרק.
בטרק מגיעים לגובה של 5,200מ' (לא עם הסוס לתוהים) ולא שברתי את השיא האישי שלי.
בסוף הטרק בעודנו מחכים ליתר, ילד פרואני מנוזל וחמוד החליט שאני חביבה ונצמד אלי, אימו היתה צריכה לגעור בו שיעזוב אותי לנפשי. נהניתי מהנוף ומהאנשים שלצידי.
יום למחרת, עוד קצת יום של ביחד.
שיחות על החיים, קניות, צחוקים ועניינים אחרים, קצת ריקודים (אין לי אויר בגבהים), ושוב פרידות – אדם יוצא לטרק, יושבים על הבר מול יואב .. שניר נשאר עוד טיפה ואני … אני ממשיכה הלאה לעבר היעד הבא.
קוסקו, אמרתי כבר שהתאהבתי ?!
נשארתי קצת יותר משתכננתי ועדיין לא עשיתי כל שחפצתי. בדיעבד, לאן מיהרתי, באמת לא ברור לי למה הרגשתי שאני צריכה להמשיך…
קוסקו והסביבה היתה ייצוג מושלם למסע כולל של לאכול, להתפלל, לאהוב.
תוהה לעצמי מתי יבוא היום ואמן שעוד אחזור.
