נובמבר 2017 "כל דבר בא בזמנו" פירסמתי בפייסבוק
אחרי שעשיתי "צ'ק אין" בנמל בן-גוריון, קיבלתי הודעות מכל עבר איפה אני .. או לאן הלכתי ..
אז שיתפתי מהלב
שוב 2003 התלבטות בעיצומה
לטוס ? להמשיך לדוקטורט ? מה תכריע הפעם כף המאזניים ?
לא יודעת מה. אז החלטתי שלא עושה דבר
חודשים בודדים של התלבטות עשו את שלהם..
אני רוצה חוויה אחרת. קצת שונה. אז נלך על אופציה של טיסה.
כבר התחלתי להשתעשע לכיוון מסויים
ופתאום מצאתי עצמי רוכשת כרטיס למקום אחר בכלל …
כן.. כך הגעתי לניו זילנד בפעם הראשונה
ובסוף היא הפכה להיות יעד מועדף חח (מאז 2004, הייתי בה עוד פעמיים..)
תכלס בכלל תכננתי להגיע לצד אחר…
מעניין איך היו החיים נראים אם הייתי הולכת לכאורה לפי התוכנית המקורית…
כל דבר בא בזמנו .. הפנמתי רבות את מה למדתי בשנים האחרונות
1998 …
תואר ראשון או טיסה, תואר ראשון או טיסה – יושבת ומתלבטת עם עצמי לאחר השחרור מהצבא.. כשהבנתי שאין ביכולתי הכלכלית לעשות את זה, אמרתי יללה – נרשמת ללימודים בזמן שעובדת משרה מלאה.
2000…
שוב יושבת עם עצמי ועם אותה הכף – תואר שני או טיסה, תואר שני או טיסה. יללה אני בשוונג, נמשיך לחסוך תוך כדי התואר השני.
כשסיימתי את התואר, כמה מפתיע – שוב עלתה השאלה.
היה פעם חלום לסיים דוקטורט עד גיל 25-26, היום אני יודעת שהוא היה רצון יותר מאשר חלום. ולא כל רצון חייב להתגשם. משהו השתנה בי.. על כך בהמשך.
חבריי כבר חזרו מקצוות שונים בעולם, אחרי טיולים של שנה ויותר, חויות אין סוף ותמונות עוצרות נשימה.
הפעם ההתלבטות היתה קצרה.
מהרגע שסיימתי את הלימודים, הכל קרה יחסית מהר.. קבלת התעודה (בהצטיינות יתרה. מיותר לגמרי .. ) ולא הרבה אחרי – טיסה.
בראשי ידעתי לאן אטוס.
זוכרת אותי יושבת עם ספ, שחזר בדיוק אחרי תקופה ארוכה. ישבנו כהרגלנו שעות.. בזמן ששיתף בסיפורים וחויות, הראה לי תמונות של מקומות קסומים ונפלאים בהם ביקר.
עיניי נחתו על תמונה אחת מיוחדת במינה ופתאום תחושת הבטן השתנתה – אני צריכה לשנות כיוון, לצד אחר של העולם.
כך במרץ 2004 עליתי על טיסה לניו זילנד, כשבכלל התוכנית המקורית היתה להגיע לדרום אמריקה..
נחתתי בדרום אמריקה כמה ימים לפני שפרסמתי את הפוסט בפייסבוק.
אנשים לא הבינו את פשר הפוסט האחרון בו ציינתי שאני בשדה התעופה, לא הבינו את הקשר לניו זילנד, שינוי כיוון ולמקום אחר.
ככה בעצם הודעתי להרבה אנשים שאני בדרכי לחוות משהו חדש נטו שלי, משלי ועם עצמי.
לא רציתי להעלות שאלות, לא רציתי להעלות תהיות – איפשרתי לעצמי, בדרך שאולי שונה מהרגיל לחוות, להרגיש עד הסוף ועם כמה שפחות רעשי רקע.
ככה התחלתי את המסע שלי עם ואל עצמי.
ככה איפשרתי לעצמי לחוות את הדברים בדרכי שלי.
(לכן תמיד גם אם כתבתי לעצמי דברים בהתפתחות בלייב, פירסמתי אותם בפועל תמיד כמה ימים אחרי .. )
