אם לא טסים לחו"ל… אז ננצל לדברים אחרים. חזרתי לצפון, הפעם לא כזה רחוק … פשוט כי קיבלתי הזדמנות לסבלט באזור כרמיאל.
רגע לפני החגים, התחילו לדבר על סגר, אז יצא שבשבוע ניצלתי ימים שפויים של חום (אל תעופו יותר מידי, היה עדיין חם ברמות על) ויצאתי לטיולים קצרצרים, קצת לבד ובעיקר עם אנשים יקרים.
מה הדבר הראשון שתעשי כשתוכלי לנסוע, אפרת שאלה אותי לפני כמה שבועות, עניתי – לא יודעת, נזרום.
בפנים כנראה ידעתי… טריפל הנאה: מפגש עם דנית, חברתי הטובה, בחלק הצפוני של המדינה… וכמובן ים.
וזה בדיוק מה שקרה, הפעם לא בחוף הקבוע שלנו אלא לשבי ציון.
פעם ראשונה שבי ציון
פעם ראשונה, שבי ציון
הגעתי מוקדם למושב שקרוב לנהריה וידוע בחוף היפיפה, גרגרי החול גסים וכשעומדים על קו המים אפשר לראות את הרי הכרמל ומפרץ חיפה, דייגים, ספסל על סלעים – זהירות.. אפשר להחליק, לשכשך את הרגליים וילדה שמשחקת עם הגלים. קסם של בוקר.
בחוף אין הרבה צל, אבל יש מועדון צלילה. במושב יש טיילת, מקומות היסטוריים אותם לא הספקתי לבקר, כי מיהרתי למועדון ארוחת הבוקר" למלא את החיך בטעמים טרייים
לדלג בין הדגים בנחל כזיב
אביעד ואני זרקנו כמה מקומות לטיול יומי ואיכשהו מצאנו את עצמנו בוחרים בנחל כזיב.
נחל שנחשב הארוך בגליל העליון המערבי והיתרון שלו – זורמים בו מים לאורך כל השנה. יש בו מסלולים מגוונים, למיטיבי לכת ולמשפחות – הכל תלוי היכן מחנים ואיזה מסלול משלבים.
אנחנו חנינו בחניון זיתים, 40 דקות בערך של ירידה תלולה בין סלעים, אבנים, שבילים בשמש קופחת וקצת עצים (קחו הרבה מים!). דרך אגב – גם אלו שיגיעו ממצפה הילה, יער גורן או מכיוון מעלות – יתקל בירידה/עלייה תלולה.
הגענו לכאורה לעין תמיר (יש במקום ניקבה חשוכה. בעבר היה מותר להיכנס עם פנס, היום כבר אסור, רק להציץ פנימה עם פנס חזק לבטן ההר), אני אומרת לכאורה כי רק בחזור נשארנו שם – המוכשרים שזו היתה מטרתם לא שמו לב שהגיעו ליעד ומרוב שנהנו המשכנו ללכת, בדיעבד הסתבר שהלכנו עד לעין חרדלית – היה שווה !
מצטננים במים ודגים שנוגחים ברגליים. חחח
יש שעשו את כל המסלול בסנדלים, אישית חושבת שפחות מומלץ כי יש מצב שבהונות הרגליים יפצעו מסלעים, מה גם שבנעל סגורה הרגל יותר יציבה ו… אין סכנה חלילה למפגש עם נחשים, לכן רק לפני שהלכנו במים החלפנו לסנדלים.
מה שהלכנו, חזרנו ו.. עלינו (כבר אמרתי שצריך הרבה מים ?), בחום הלוהט ועם רגל שעדיין מתחזקת, היה מאתגר, אבל מהנה .
דרך אגב – היכנשהו קראתי שצריך להיזהר מנחשים שצדים דגים… מזל שקראתי על זה בדיעבד, כי מפגש עם נחש במים, היה לי כבר בנחל דן …
הנחל יצליח לגעת בכל מי שיגיע אליו ולכל מסלול שייבחר. מבטיחה.
הקסם של יודפת
איזה מזל שאלון וטלי החליטו שנפגש שם ביודפת. בית קפה מקומי, המשקיף אל ההרים ותל יודפת קסום במיוחד, בריזה של רוח נעימה גם ביום קיץ חם.
אחרי שקישקשנו שעות על ניו זילנד, הצעתי שנלך לתל יודפת – הם לא שמעו עליו ושמחתי כי אמרתי שאמורה להיות שם גם פריחת חצבים יפייפיה. לא ידעתי עד כמה.
כשמגיעים לתל הוצבו כידונים ומגנים כדי לסמל את הקרבות שהתחוללו במקום, מסלול טיול קליל מעגלי מוביל בין מערות מסתור, בורות מים, שרידים מהתקופה, הרבה חצבים ונוף מרהיב במיוחד.
אפשר לשלב הליכה בתל עם הר עצמון, לא הגעתי מספיק מוכנה…
צפת, משהו בלתי רגיל בבירת הגליל
כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו
כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
אין מה למהר או לאחר…
מתנגן לי בראש בזמן שאני הולכת בסמטאות של צפת אליה הגעתי אחרי הבוקר העוצמתי שהיה לי בראש פינה.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהסתובבתי בסמטאות של צפת, אבל אני בטוחה שהיה שונה לגמרי מהחוויה הממש בלתי רגילה, על גבול ההזויה. כמו כל התקופה.
כשהחלטתי לעשות עצירה בצפת, גיליתי יקבים, לחוח מפורסם, בתי כנסת מפורסמים ורחוב גלריות מיוחד. היה לי ברור שאתחיל ברחוב האמנים.
בהמלצת מקומי החניתי את הרכב ברחוב האר"י. זה שבוע לפני ראש השנה והרחובות שוממים, אפשר לספור על שתי הידיים כמה אנשים ראיתי.
העיניים נמשכו לשלט "אומנות חיה" לצד הגלריות הסגורות, שמעידות על מציאות הזויה.
גיליתי אחת פתוחה, לאחר סיבוב בגלריה שאלתי את זו שישבה בצד "מה.. זה הכל בגלל הקורונה?" כן, נשמע צער בקולה.
בעודי משוטטת, הגעתי ברובע האומנים למרכז המבקרים "לבנות ולהיבנות", לאחר קבלת פנים מחוייכת המדרגות הובילו אותי למסע מנהרות בהליכה תת קרקעית למה שהיה בצפת הקדומה. האתר הוכרז כאתר מורשת לאומי וחושף חללים ובורות מים רבים. כיף ללכת לאיבוד בין מעברים.
יסוד עם הרבה מעלות - הדרך ללוס אנג'לס של נהר הירדן, עוברת ביסוד המעלה
יסוד המעלה, מושבה שצעירה בסה"כ בשנה מעיר הולדתי. לא זוכרת שאי פעם ביקרתי בה. מזל שיש חברה לבקר, אחרת עם יד על הלב – לא חושבת שהיא היתה עולה במחשבה לבקר.
הדרך המפותלת בחלקה מצפת ליסוד המעלה הזכירה לי את הדרכים הפתלתלות של ניו זילנד, רק הנהגים, הנוף, מזג האויר והצד השני איך לומר – שונים "במקצת".
העלאתי תמונה בסטורי, דנה מיד הגיבה: הגעת ל – LA ? תכל'ס, לא מבייש, במיוחד שהפנינה בסוף השדרה הוא נהר הירדן, אליו כבר הייתי עם עדי – מזל שיש מקומיים שמכירים היטב את הסביבה, כך כדי להתרחק מאלו שתפסו להם פינה קבועה המשכנו בשביל עפר צידי לעבר פנינה שקטה בנהר.
המים צוננים, סחף רציני. למרות שאני עומדת, אני מנסה לשחות. עדי מתגלגלת מצחוק: "את שוחה במקום"… אני מתעקשת "מה פתאום.. התקדמתי במילימטר".
בורה בורה בישראל - לא טעיתי, הגעתי לטהיטי
כשאנחנו לא יודעים לאן אנחנו צפויים להגיע, אנחנו (חלקנו) משאירים את הראש פתוח.
כשעדי אמרה שאני חייבת להגיע לשם, לא ידעתי למה היא מתעקשת. מעולם לא עפתי יותר מידי על חופי הים של הכנרת, כמו גם על ים המלח. הרושם שנותר בי מהביקורים הקודמים:
צפיפות, רעש, לכלוך – בערך הסיבות שבזכותן נמנעתי מלטייל הרבה בישראל.
גלגלתי על המקום – נראה מקום יפה, מקווה שזה לא רק בתמונות.
כשירדתי במדרגות למקום הבנתי שאני הולכת לחוות פיסה קטנה שונה מהרגיל בארצנו הקטנה.
המוזיקה היתה בווליום הנכון ובוויב המדוייק.
בדיוק מה שהייתי צריכה רגע לפני הסגר השני. סוג של נתק ותחושה של חמצן מעבר לים.
חוף בוטיק, מוקף בעצי במבוק עם נוף לשמורת טבע בתולית ולכנרת.
הרבה זמן לא ראיתי את הכנרת מלאה.
בעוד שעדי מיהרה לטבול במי הכנרת, אני שקעתי באוירה ובזיכרון מתוק שצף מזיכרון בוגר של "שמח בצמח" נזרקתי לגיל 15-16.
אמצע הלילה, ישבנו ספי ואני על מזח הסלעים שהוביל לתוך המים. בוהים בירח הזורח, צללנו לשיחה – לכו תזכרו שנים אחורה על מה… רק את זכירון רסיסי הגלים שהתיזו אלינו והרוח הקרירה וזה שלא ישנתי דקה.
נסענו בספונטנניות חבורה של צעירים התחשק לנו על הלונה גל … מצויידים במצברוח טוב, שקי שינה, קצת כסף כיס ואנחנו במונית שירות גדולה.
כשהסתכלתי על המקום, חשבתי על דור האינסטגרם… אם בדרום יש את החוף של מוש, כאן בצפון יש את בורה בורה: הנדנדות בכניסה לחוף, מיטות על המים, סוכה מוצלת, מסעדה-בר באוירה אקזוטית.
כשיורדים למים, דגיגונים "מלטפים" את הרגליים – אלו שאוהבים לאכול את העור… אז אם לא מתחשק לכם.. תתחילו לשחות, גם ככה מהר מאוד נעשה עמוק … והמים.. וואי – להבדיל מהמים בנחל דן, בירדן ובכזיב, המים בכנרת היו חמימים למדי
מאוחר יותר דודי, בעל המקום יצטרף אלינו ואני כהרגלי מבקשת לפזר את ערפל הלחות ולגלות את הסיפור שמאחורי.
הוא יליד האזור, הוא ראה עולם עד שהשתקע באיי הפסיפיק, "יש רגע שאתה מבין" הוא יגיד לי "אם אתה לא חוזר עכשיו, אתה לא תחזור לעולם". אמר והעביר בי צמרמורת של הזדהות. רציתי ליצור ולהביא את התחושה של מה שהיה לי שם לכאן. בלעתי רוק…. כל כך הבנתי ושיתפתי שזה בדיוק מה שאני מנסה ליצור לי מאז שגם אני חזרתי.
משהו במקום העביר בי תחושה של רוגע ושלווה, ללא רעש והמולה ישראלית-אופיינית, מוזיקת צ'ילאווט, התחלפה לה ללטיני ובשלב מסויים למשהו אחר שפחות התחברתי אלי, אבל השקט, הניקיון והסדר שהיה שם פשוט עשו את שלהם, אני תהייה אם זה כך גם בסופי שבוע, חגים ויולי-אוגוסט. אני בספק, לכן חשוב המינון נכון…החסרון היחידי שמצאתי במקום שעדיין אין הנגשה למים לנכים.
בורה-בורה בישראל … אולי לטהיטי עדיין לא הגעתי, אבל לכאן אני מתישהו בטח עוד אחזור.
כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?
להצבעה
דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0
איזה כיף להיות הראשון להצביע
We are sorry that this post was not useful for you!
Let us improve this post!
Tell us how we can improve this post?