פ(נ)ינה בלב – מצפה נמרוד, ראש פינה

ממרום המצפה ובגובה של למעלה מ- 500 מטרים, בצידו המערבי של הר כנען, בימים יפים אפשר לראות את נופי הגליל, רמת הגולן עד החרמון. 
לצד המחזה היפה – חזי לא מסנן מילים, הוא מדבר על חשיבות תשומת הלב לסביבה, לחיילים הבודדים וגם משתף במחדלים…
זה לא סוד שהיו, דיברו עליהם בתקשורת. אני שמעתי עליהם ממקור ראשון. 

בסיום הדברים, אני מסתכלת סביב… מדמיינת לעצמי את נמרוד תופס זולה מול הנוף ומתמלא בשלווה…
להקשיב לחזי זו עוצמה, בין אם אתה חייל או אזרח. מאחורי כל איש יש שם, משפחה וסיפור… מצפה נמרוד הוא לא מקום תיירותי, הוא מקום משמעותי.

חזי לא עולה לקבר של בנו, הוא זוכר את מילותיו של נמרוד. לשם הוא מגיע רק ביום הזיכרון, כי לכאורה זה מה שמצופה, הרי משפחה שכולה לא צריכה יום זיכרון בכלל, הוא יותר בשבילנו ולא בשבילם.

המצפה נבנה מתרומות ומתוחזק בעזרת מתנדבים, יש גם על זה סיפור מיוחד שאני מציעה שתשמעו ישירות. רוצים פרטים?  מוזמנים לדבר עם חזי 050-5325732, תגידו לו שקיבלתם ממני 🙂 

עמדנו בצד, קבוצת החיילים הצטלמה.
חזי, שהעביר בי צמרמורת במהלך דבריו שאל אותי כמה שאלות והפעם תורי היה לענות בקול צרוד וחנוק:
הקשבתי לדברים שלך בכל מיני זויות. נמרוד ואני ילידי אותה שנה, הכרתי אנשים שנפגעו ונהרגו, מכירה מקרוב משפחה שכולה, על המחדלים שסיפרת שהיו במלחמת לבנון השנייה שמעתי מקרוב מחברים שהיו בשטח.
כשדיברת על נבואה שמגשימה את עצמה… ואז שיתפתי בקטנה במקרה אישי שקרה לי.
כמה חשוב שדיברת על החיילים הבודדים ביום שאחרי ועל הדאגה לאחר.
השיחה נקטעה. מזל חשבתי לעצמי, עוד שנייה והדמעה היתה מתחילה לזלוג.

רגע לפני שאנחנו עוזבים, פעמון הרוח משמיע קול. אני מיישירה מבט למעלה ואומרת… "תגיד חזי – זה בכוונה שהשם של נמרוד חרוט על משהו שמזכיר דיסקית?"  
הוא מסתכל… "מעניין… אף פעם לא חשבתי על זה"
תהייה חמימה חצתה לי את הלב, עשור שהמקום קיים וכנראה שאני הראשונה ששמה לבד לעניין.
שוב פעמון הרוח נע ונד,
שוב מעניק נופך עמוק לאוירה, רק שהפעם מרגיש כאילו "מישהו" אמר good bye  אבל רק עד הפעם הבאה… 😉