וידוי: התלבטתי על הכותרת. יותר מצבע אדום, עיר עם מגוון צבעים ואז זה הכה בי. סימן הקריאה. הגיע הזמן שידעו, היא מזהה עם יותר מצבע אחד.
מישהו זוכר שדווקא הצבע האדום היה מזוהה רק לפסטיבל דרום אדום לפני שזכתה לקבל גם את ההתרעה שמריצה תוך כמה שניות את האנשים להסתתר?
טוב, זו היתה התחלה קצת…
נכנסנו לאוירה, אה?
אז עכשיו… לנשום עמוק ובאמת נתחיל.
לפעמים אני מודה שאני קובעת לי פגישות במקומות שונים, פחות מוכרים או בכאלו שמאופיינים בצבעים אחרים.
הפעם עשיתי פעמיי לאזור עוטף עזה. אני זוכרת שבזמן המערכה האחרונה, שובר חומות, התכתבתי עם אחד היועצים בכנסת ושיתפתי שצריכים לשנות את שם האזור למשהו שמשוייך יותר לדרום שלנו ופחות למשהו שכבר לא חלק מריבוניותה של מדינת ישראל.
בשדרות ביקרתי לראשונה במהלך התואר הראשון, אחת מחברותיי לספסל הלימודים התגוררה שם, כחלק מביקור בשדות האדומים וביד מרדכי קפצנו לקפה קצר.
לא עבר הרבה זמן עד שהיא סיפרה שהטיל הראשון, נחת ברחוב המקביל לביתה. מאז, גם אם זה לא בחדשות, האזור לא יודע שקט.
עברו שנים רבות מאז אותו ביקור. לנסוע ולראות איך למרות המצב המורכב מעיירה, היא התפתחה וקיבלה מעמד של עיר.
התרגשתי. מודה. היה משהו ערכי באויר.
מה תעשי?
בדרכי לנקודה הראשונה לפני הפגישה, הטרידה אותי תהייה "להמשיך לנסוע עם מוזיקה?" – מחלישה את המוזיקה, אחרי מטרים ספורים קפצו הן המחשבות כמו אפטר אפקט: "אולי אני צריכה לנסוע גם עם חלון פתוח? פותחת חלון, ואז.. "רגע… כמה שניות יש לי?, "וואי, אני לא רואה כאן מיגונית" ו"וואיי – איזה חמודים" – התכוונתי לדמויות על המגוניות, נראה שמישהו חשב להעניק קצת צבעוניות בתוך מגוון של אדמומיות.
אבסודר והזייה. שוב ושוב אמרתי לעצמי.
גבעת קובי, אנדרטת הארבעה או מצפה שדרות
שלוש הכינויים הוענקו לגבעה אחת, בה החלטתי להתחיל את הביקור בעיר, נקודת התצפית המשקיפה לצפון העיר הסמוכה, אני מדברת על עזה. כן?!
ב- 2014 עת שרר מצבע צוק איתן בארץ אני בכלל בצד אחר של העולם, מוצאת את עצמי דואגת למשפחה ולחברים שנכנסו ללחימה. הם בלחימה בשטח, אני מנסה להילחם מול קולות רבים אנטי-ישראליים ותמימות של אנשים בניו זילנד שמעולם לא יכולים להבין את המורכבות שבסיטואציה.
הגבעה ממוקמת מול מקום ההתקלות של צה"ל עם שני צוותים של חמאס שהתחפשו לחיילי צה"ל והצליחו לחדור לשטח ישראל מהמנהרות. בהתרחשות נהרגו ארבעה מכוחותינו.
למה קובי? קובי הרוש קב"ט היישוב טרם תקופת "צבע אדום" היה צופה על הגבול ומדווח בקשר על יציאות טילים לכיוון שדרות.
בתופים ובמכולות
מכללת ספיר הסמוכה גדלה בהיקפה בקצב מהיר מהמצופה, מה שדרש מחשבה על פתרון נגיש ומהיר לסטודנטים שמגיעים לסביבה, כך נבנה לו במרכז העיר כפר ייחודי הבנוי ממכולות שהוסבו למגורים.
אומנם מבחינת ישראל המחשבה הגיעה מברלין, אבל עבורי… לא זוכרת היכן נתקלתי בידיעה, אבל המענה לפתרון מהיר והשימוש במכולות הזכיר לי את כרייסצ'רץ, ניו זילנד לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה ונדרש להעניק פתרון מיידי ומהיר, אך מה לומר… זה יותר מזכיר במחשבה, הנוף והלוקיישן קצת פחות.
מרכז טיפולי מציאות כפויה או הזייה?
בסמוך לכפר הסטודנטים הוקם מרכז טיפולי בעזרת בעלי חיים. בזמן חשיפה לטראומה המערכות שלנו מוצפות, מה שמחקרים הוכיחו אלו נשארים בתוכנו, מה שלפעמים מפעיל אותנו גם באופן לא מודע. אם אני כמבקרת מצאתי את עצמי בשיח תמידי וסוג של דריכות, מה יגידו אלו שחיים כך ביום יום?
להעניק הדרכה ותמיכה לאורך כל הזמן ולכל נדרש. ברכה.
בעודי מבינה מה מולי, הבחנתי בקבוצת ילדים שעמדה מחוץ למתחם, רובם הגיע עם חיית המחמד שלהם מהבית: אוגר, חתול, ציפור, ארנב ועוד. ראיתי בהם אומץ וחיוכים. הלב שלי התמלא בשמחה והודייה.
מצד שני… עלה בי גם כעס, על מציאות שנכפתה. הזייה!
איזה רעיון מוזר, גן משחקים ממוגן
מיד אחרי הפגישה ורגע לפני שחזרתי למרכז שמתי פעמיי לכיוון פארק הגבורה, שמעתי יש שם אגם.
התקופה היא ימי קורונה, האגם מרוקן ממים, בימים כתיקונם אמורים לקיים כאן הופעות. מדמיינת בראשי, יכול להיות ממש נחמד ואז מסתכלת מסביב… במרחק של 2-3 מטרים אחת מהשנייה מיגונית פתוחה.
הרגשתי בטוחה, אבל המשבה כמה המציאות הזו הזוייה, לא הרפתה.
WAR ZONE עם ערך
יש אנשים שיאמרו ששדרות מזוהה עם עמיר פרץ. יש שיעשו חיבור מיידי למתקפות טילים, אומרים שאפשר אפילו לבקר בתערוכת קאסמים ליד תחנת המשטרה. אני זוכרת שאובמה, טרם היותו נשיא, הגיע לשדרות וראה את המקבץ. אני ויתרתי. ביקשתי לעצמי להרגיש את המקום על-ידי האנשים והחיים ולא על ידי תפאורה מתכתית.
לצד הבנת ערכים כמו: מחוייבות, חלוציות, ציוניות וגם ענווה שבתחושה שלי מאפיינים את האנשים שבחרו להיות ולהישאר חלק ממנה, "לא לעולם חוסן" עבר לי בראש יותר מפעם אחת ובאותה נשימה השאלה "עד מתי…"
צריך להגיע לשדרות כדי להרגיש את האוירה של האמונה הקיימת בעיר הזו, את הערכיות והגאווה, שהרי אם תעצרו לרגע אפשר להבין שהאזרחים נמצאים באופן תמידי בקו החזית וזה כי החליטו עבורם ואם לרגע עלתה המחשבה "זו הבחירה שלהם להישאר", תחזרו לקרוא כמה משפטים לפני…
אז כן, בשדרות יש הרבה צבעים אחרים, מלבד גוונים אדומים ותכל'ס היא בהחלט יכולה להיות אטרקציה לתיירים, שהרי יש בה סיפור מיוחד שהוא הרבה מעבר רק למי שגר בה, פשוט כי מי שמבקר, גם חווה משהו ממש שונה.
הגעתם למקום בזכותי? קיבלתם רעיון לטיול? השראה ממשהו שקראתם? דרכים לפירגון: תייגו אותי באינסטגרם, שתפו בפייסבוק, תשלחו הודעה 🙂
