בין החגים מצאתי את עצמי בחויות, הופעות ותוכניות נוספות. בהם דברים שקשורים ליומן המסע. חשבתי בדרך מיוחדת איך להביא אותו לידיעת יותר אנשים וגם אם הם לא ירצו לשריין לעצמם עותק עכשיו, אז עשיתי את מה שאני יודעת ואוהבת לעשות: לטייל והפעם להוסיף לזה את המשהו האחר עוד לפני.
Take only memories, leave only footprints זהו משפט מוכר בעולם הטיולים ונעשה בו שימוש לעידוד איסוף פסולת כשיוצאים לטיולים.
רגע לפני שהיומן יוצא לאור, החלטתי להשאיר סימניות דרך, מתוך מטרה שגם מי שאין לו היומן יוכל להנות קצת מהעניין ולפתוח את הראש לחשיבה אחרת, אז חיפשתי את ה- איך.
מגוון דרכים עלו בראשי, שיתפתי כמה אנשים ומתוך רצון לשמור על הטבע חיפשתי דרכים יצירתיות לפזר את הסימניות.
כחלק מהשיטוטים גיליתי מיזם מיוחד להנצחה של רנה שנרב ז"ל. הדבר הדגיש את אותו ניצוץ פנימי שבוער בי, לשלב לצד הטיול בפועל, טיול עם ערך, משמעות ולעורר מודעות. נכון שהפעם היה קצת שונה, אבל היייי יצא סיפור דרך מיוחד.
הכירו: סימניות דרך
סימניות דרך" מהווים חלק מיומן המסע Wonder Li, הוא נוצר בהשראת מטיילים רבים ויומנים שכתבתי במסעות שלי, הוא מעודד זמן אישי ומעניק משמעות נוספת לחוויה החיצונית, כזו שגם תשאר איתנו לחיים. חשבתי איך להפיך בו חיים עוד לפני שהוא רואה אור, כשסגרנו את הכריכה, עלתה בי ההברקה של סימניות הדרך.
לאחר שיתוף והתייעצות עם קהל העוקבים באינסטגרם ובפייסבוק, דיוקים קלים. הדפסתי אותן והחלטתי היכן הן ישולבו: סיפריות רחוב, תיבות, ארגזים ו… אין לדעת היכן.
מה שבטוח אשלב ואשתף את הקהל. מה שבדיעבד מסתבר שנכתב בדבר חידה. נחמד 🙂
מוזמנים להצטרף למסע בסטורי באינסטגרם
יצאנו להטמין מצפנים
השעה 2 לפנות בוקר, אני אחרי הופעה עירנית לחלוטין. אנחנו רוצים למצות את היום למחרת עד הסוף. החלטנו מראש לצאת מוקדם וננמנם לנו בשטח כבר.
על המפה 2-3 נקודות שישרתו גם לצפייה בזריחה, מתוך ידיעה שהעייפות תכריע היכן תהיה העצירה וליום הטיול למעלה מ- 14 נקודות. נהיה בזרימה, שכן מאילוצים שונים יש לנו עד כניסת שבת לחזור למרכז.
איפה הזריחה, איפה?! הר ברקן
לפנות בוקר. אנחנו עדיין עירניים למדי, אבל הבנו שכדאי שננוח. אחרי הכל יש יום ארוך לפנינו.
שששש, יש כאן אנשים ואפילו הרבה. הלכנו לנקודת התצפית, העמק פרוס מתחתינו בעוד השמיים לאט התכסו בעננים התיישבנו והבטנו בכוכבים. טפטוף… ועוד אחד… מתחיל להיות קר. הגיע הזמן לראות כמה נוח לנמנם ברכב.
"גשם חזק, קשה לי לראות אפילו שעיניי פקוחות, נוסע הלילה לבד לצפון כי בא לי לברוח"… רק שבוע לפני הייתי בהופעה של מוניקה סקס וכארובות השמיים נפתחו, פיזמתי לעצמי בראש ו… נרדמתי.
בוקר. איזה זריחה ואיזה עניינים. חוץ מרוח ועננים, קרן קטנה של שמש אמרה שלום ונעלמה לה. אנחנו מחליטים את הקפה לעשות כבר למטה.
סיפתח של בוקר: מראה של כדורים פורחים הגיח לפתע ואח"כ קרני השמש אותן אני מכנה "יד אלוהים". איזה יפה, אה?
פרוייקט הנצחה מיוחד לזיכרה של רנה שנרב ז"ל
בקיץ 2019 בדרכה למעיין דני (עין בובין לשעבר) ליד דולב, נרצחה רנה ז"ל. המשפחה שחשבה איך להנציח את זיכרה באופן שיאפיין את שאהבה: טיולים. חשבה ומצאה דרך מיוחדת במינה. המשפחה הציבה במעיינות שונים ברחבי הגולן פ"קל מטיילים לשימוש המבקרים. בארגז המתכת צבוע בתכלת, מעוטר בשמש צבעונית מחייכת נמצא דברים שאנחנו יכולים לשלוח מאחור.
לא יודעת מה איתכם, לי יצא לא פעם אחת להגיע לשטח, שלפתי את הפק"ל ו… אופס. בארגז הפק"ל אפשר למצוא גזייה, קפה, תה, שקיות זבל ועוד. אפשר גם להוסיף משלכם. רק תוודאו שהארגז נותר סגור (לשמור על החיות).
אז יצרתי קשר עם מי שצריך, לקבל את אישורם ורשימת לוקיישנים ויצאנו לדרך בעקבות פק"ל רנה.
סימניות במעיינות לצד עוד כמה נקודות
אחרי קפה לדרך ב- מול כנרת, עצרנו בעין גב מכירים את – "אם כבר אנחנו כאן" נעשה סיבוב קצר? אז כזה ובין לבין התלבטנו האם להצפין ואז להדרים או לעלות ואז לחזור. החלטנו להתחיל מהנקודה הכי צפונית. בדיעבד בחירה נכונה.
מעיינות עדן
תקשיבו. באמת זה גן עדן. אפשר לספור על יד אחת את מספר האנשים שנכחו במקום. לא יודעת אם זה הלוקיישן או השעה המוקדמת.
שכשוכיות קטנות לאורך נחל יפייפה שיוצרים מפלונים קטנים. שביל מסודר (לטעמי לגלגל עגלה יהיה מאתגר בין אבני החצץ),
מודה שכמעט ולא רציתי לכתוב עליו חחח
עין מוקש
קיבל את שמו בזכות… המוקשים שמסביב, נו, לפחות תעשו כאילו אתם מופתעים מכל עבר יש גדרות מסומנים. איזה כיף שגם כאן לא היו אנשים
מאגר בנטל
בסמוך לקיבוץ מרום גולן, למרגלות הר בנטל, לעיתים מוזרמים על ידי צינור מים חמים. מכירים את "אם אנחנו כבר כאן וקריר למדי, בואי נבדוק", אז כזה. במקום לטבול (כי הזרמת המים החמים אינה קבועה) נהננו מהנוף וממפגש עם שביליסטים שעושים את שביל הגולן.
עין טורבינה (הרי היא בריכת הצ'רקסים)
אל מול חוות הטורבינות בהם ביקרתי בחורף, ממוקמת לה הבריכה. אחחח על המרחבים הפתוחים של הרמה.
אולי זה מזג האויר האפרורי והגשום שהרחיק את האנשים, אולי זו השעה, אבל מרבית הזמן היינו שם לבד.
בריכת ג'וחדר (המכונה גם בריכת הקצינים)
הבריכה המוקפת בחורשת אקליפטוסים לדעתי תהיה מוצלת ברוב שעות היום. יש גם שולחנות פיקניקים במקום. טוב, כאן כבר לא היינו לבד. אנשים כנראה התעוררו. פתחתי פה לשטן? (אימוג'י חושב).
עין פיק
"זה לא היה ככה כשהייתי כאן פעם קודמת", בעודי מפלסת את הדרך בין סבך הענפים והאנשים… אגב, אם לא ציינתי בפוסט שכלל את עין פיק, כאן אני מדגישה – ליד המעיין אין הרבה מקום לשבת, בניגוד למקומות האחרים ושווה להיכנס קצת פנימה לראות את הנביעה, רק תדאגו שלא ישימו לב לזה אחרת תמשכו אחריכם נחיל של אנשים ובמקום פינה שקטה, תקבלו מסיבה או לפחות יפריעו לכם לתפוס תמונה. כאן אני כותבת קבל עם ועדה: אל תצאו ליאת 😉
מצפה לשלום
אחרי העומס שהיה לנו בעין פיק הגענו קרוב לעין איה ומצפה לשלום, ויתרנו. עם כל המטרה החשובה, משהו בתוכנו ביקש שקט. רגע לפני החזרה סיימנו במקום של נוף עם אוירה פסטורלית מיוחדת.
עוד נקודות פק"ל
אחרי העומס שהיה לנו בעין פיק הגענו קרוב לעין איה ומצפה לשלום, ויתרנו. עם כל המטרה החשובה, משהו בתוכנו ביקש שקט. רגע לפני החזרה סיימנו במקום של נוף עם אוירה פסטורלית מיוחדת.
ברחבי רמת הגולן פזורים נכון לכתבה 14 פק"לים, מקומות נוספים בהם יש פק"ל:
עין ידידיה
עין תות
סלוקיה
הגשר הסורי
ג'וויזה
עין אמפי
עין ש"ג (צנובר)
שנייה, רגע לפני שאתם מתניעים
כל המקומות שהיינו בהם, מופיעים בוויז בדיוק כמו שכתבתי.
מרחקי הליכה דקה עד 10 דקות.
עומק המים שונה ממקום למקום. למשל: מעיינות עדן חלק מהמקומות בקושי יחצי מטר לעומת עין מוקש כשהוא מלא כמעט לחלוטין יכול להגיע גם לשלושה מטרים. תמיד ממליצה לבדוק באתר תיירות מקומי.
כדאי להביא איתכם מחצלת, בגד ים, מגבת ומשהו לנשנש, אבל יותר חשוב… אם יש פח במקום והוא עלה על גדותיו קחו את הזבל איתכם, אל תשאירו בצד. שתהיה טבילה מרעננת.
תשלחו תמונה אם מצאתם סימניה בדרך ואם יש לכם רעיון למקומות נוספים, עדכנו אותי. אני מחכה, אולי אפילו נפגש שם
