בת אל מכירה אותי תקופה קצרה…
קצרה אך עמוקה …
קצרה אך עמוקה …
כמה שבועות שלא היתה לי שום מוזה לכתיבה ופתאום איזה סכר של מילים נפתח ..
ומצאתי את עצמי שולחת לה מיילים עם כותרות מדוייקות, מחשבות ורגשות
לרוב היא כלל לא עונה, אבל אני יודעת שזה קורה
לרוב היא כלל לא עונה, אבל אני יודעת שזה קורה
לכן הופתעתי שיום אחד היא כתבה לי:
"האמת שזה מעורר השראה – כל הכתיבה שלך…. ההתמדה והשאלות שאת מעלה.
"האמת שזה מעורר השראה – כל הכתיבה שלך…. ההתמדה והשאלות שאת מעלה.
המיילים שלך הם כמו סיפורים מרגשים שאין להם קשר למציאות… אלא הם רק סיפורים"
יממה אחרי, נכתב סיפור שבאמת אין לו קשר למציאות
הכל התערבב לו בין זכרונות, חלומות, מקומות בעולם ודמויות שונות:
הכל התערבב לו בין זכרונות, חלומות, מקומות בעולם ודמויות שונות:
שנים… כל פעם שהתראינו כאילו מעולם לא נפרדו דרכינו
היו שאומרים אתם חיים אחד את השנייה ..
יש לכם אותם תחומי עניין, כיף לכם שאתם ככה שומרים על ידידות קרובה
הסכמתי. לא נותרו הרבה כאלה בחיי…
התגעגעתי למבט החודר שלך
עזוב אותך משטויות .. אם היית מתגעגע אליהם כל כך, היית מתאמץ קצת יותר לראות אותן…
הוא צחק
והגבתי
אני התגעגעתי אליך .. איפה נעלמת ??
צללתי לתוך עיניו מחליפות הגוונים עם תנועת העננים
עיניים שכבשו אותי לפני שנים
הוא היה מדבר על עיני השקד שלי ואני על עיניו .. צחקנו על החולשה של שנינו
הוא דיבר ועדכן במה שקרה לו בשבועות האחרונים.
לא זכרתי מתי בפעם האחרונה הוא ככה שיתף בדברים
ירד לפרטי פרטים
נראה שעבר מיליוני דברים
הרשתי לעצמי להרגיש, כשהקשבתי למילים
הוא ישב מולי, ופתאום.. אחרי שתיקה קלה החל לזוז באי נוחות משוועת
ישבתי, שתקתי. חיכיתי … לא הבנתי מה קרה ..
את יודעת…
אמר לפתע, קטע את השיר שפיזמתי לי עם הרקע
החיים זה לא פיקניק
חייכתי ואמרתי בציניות, וואלה – לא יודעת.. הרבה זמן לא הייתי בפיקניק …
הוא חייך, אבל התעקש – תהיי רצינית לרגע
הוא מכיר אותי .. יודע שאני נעה בין צחוק, לציניות, לרצינות ועומק בשנייה
שום דבר לא בא לי בקלות הוא הדגיש בכוונה
כמעט נחנקתי כשלגמתי מהיין
מהההה
על מה אתה מדבר
נראה שהכל זרם לך במסלול שרצית
סיימת בקלות את הבגרויות
התגייסת, הצטיינת, קורס קצינים זרם לך
פרנסה, עבודה, אתה מוקף חברים, משפחה מפרגנת ואוהבת
שאמשיך ?
הוא היה רציני
המבט הנוגה שלו נגע בכל נים בגופי
ליבי יצא אליו
לא הבנתי מה עובר עליו
מה קרה שיצר את המצב …
תסכל אותי שאין לי מושג איך לחזק אדם שמעטה חומותיו לא מאפשר להגיע אליו
שתקתי.
כל מי שרציתי, לא רצתה בי. הדגיש ..
כל מה שייחלתי לעצמי, מרגיש שנמצא רחוק ממני
לא האמנתי למשמע אוזניי
זה שהיווה עבורי השראה
היה מושא להערכה
זה שאמרתי לו שמדהים אותי איך הוא מג'נגל בין חלום למציאות
זה שרק לפני כמה ימים אמרתי לו. אתה חי את החלום.
זה שהדגשתי בפניו אתה איש העולם הגדול
הוא…. הוא יושב מולי ומשתף ככה
מעניין מה היה … חשבתי לעצמי, יודעת שלשאול אותו דווקא ירחיק …
אז שוב שתקתי
הוא נע בחוסר נוחות על כסא הבר
שנלך ?
חלפה בי המחשבה … מה.. עוד לא סיימתי את היין
הרגשתי שהוא צריך אוויר "מממ" הינהנתי בחוסר רצון אמיתי, אבל מה לא עושים בשביל חברים…
לגימה מהירה ויצאנו לתוך ההמולה
שקט… כל אחד בעולמו
הרגיש כאילו כל הרעש מסביבנו משתתק לשמע גלגלי המחשבות והרגשות
שילב את ידו בידי, חייך לעברי כאילו מבין שגרם לי להרהר בדבריו והוסיף..
אז … מרשה לי לקחת אותך לפיקניק ?
אה ? מאיפה זה בא לך התגלגלתי …
תני לי להיות רומנטי
אם החיים זה לא פיקניק, אז תני לי לפחות לקחת אותך לאחד כזה …
(איפה היין… חייכתי לעצמי)
וכך נוצר לו סיפורון .. מערבולת של רגשות, געגועים, מחשבות ומדינות שונות
ככה המילים של בת אל יצרו סיפור, מעורבב בזכרונות עם קורטוב של דימיון… רק שברובו אין לו קשר למציאות
(חוץ מהתמונה, קו טאו – 2014)
