הרעיון שב וירד לאורך זמן, אם אדייק משהו כמו שנה
כל פעם קיבל כיוון אחר, חשיבה שונה
ואז עזבתי את דירתי הצנועה בניו זילנד, עצירה קצרה בישראל וטסתי לחגיגות החלפת עשור בדרום אמריקה
נתתי לרעיון להמשיך להתבשל
מי שהיזמות בעורקיו יודע, אנחנו אנשים יצירתיים, לפעמים חולמים (יותר מידי?), אבל אנו חדורי מטרה
הספקות שמלוות כל יזם יכולות לגרום להאטה, במקרה הטוב, ולשינוי קיצוני, במקרה המאתגר
ישבתי מולה באחד מבתי הקפה בתל-אביב, אני בראשי "בונה עסק"
היתה התרגשות, היו גם עיניים בוהקות מדמעות (סיפור אחר, אל תשאלו..)
שיתפתי אותה, את מיקי, בכל הרעיונות, המהווים, החלומות, השאיפות
עוד משהו שיש ליזמים – שפע של עננים ומנורות (כך אני מכנה את הרעיונות), מישהו צריך לפעמים להוריד אותנו לקרקע
תפקידה של מיקי היה להכניס בי קצת סדר לראש
אני .. זו שמסודרת, מאורגנת, מנהלת בכל רמך איברי, זו שלימדה אחרים, ייעצה לארגונים, ייעלה תהליכים … לי צריך להכניס סדר בראש. לי!?!?! זהו שכן … חחח
סנדלר הולך יחף לפעמים … צחקתי כשאמרתי לה את זה
ואז משום מקום היא מסתכלת עלי בעיניים מתרגשות: "אחותי, את לא מקימה עסק. יש לך כאן סטארט אפ !"
מה לי ולזה ? לא ביטלתי, הסתכלתי בפליאה
אני לא אדם של הגדרות וסיסמאות, אבל הייתי חייבת להבין את המעבר, אז הלכתי למקורות. לתנ"ך גוגל. אחרי הכל, בשבילי זה שייך לעולם ההיי-טק. אין לי הרי תעודה מהתחום וזה שיש לי תחת לשבת וללמוד דברים לבד או אני קצת מתעניינת באקו-סיסטם לא אומר שאני חלק מזה… אמונה שקפצה .. ספק שעלה ..
נתקלתי בבלוג של ליאור פרנקל: "סטארטאפ הוא ארגון שזמנו קצוב. המטרה של סטארטאפ היא לא להיות סטארטאפ, אלא להפוך להיות חברה מצליחה. אז זה בעצם ארגון זמני שאו שיהפוך להיות חברה או שלא". הוא ביסס את הכתוב על-פי דבריו של סטיב בלנק "אבי הסטארטפים"
אז מבחינתי זו לא הגדרה. זו תפיסת העולם
עבורי, בעידן של היום, אני מכבדת את הערך, פחות את הטייטל.
אני אוהבת את האדם, פחות את הגדרת התפקיד שכתובה על השלט.
אני מתחברת למהות ולדרך ומאמינה שכל תוצאה היא לא סופית – כי יש אחריה התחלה חדשה.
אני מאמינה שבכולנו יש מן האופי היזמי, שהרי בגדול (ובקטן) סטראט אפ מנסה לפתור בעיה שעוד לא ניתן עליה מענה או שהוא מעניק פן חדשני למשהו שנפתר בצורה לא מלאה (אני עדינה במילותיי). אנחנו, כילדים, כולנו ניסינו לפתור בעיות בכל מיני דרכים גם יצירתיות, ללא גבולות או מעצורים, היינו יותר מעיזים… לעיתים היינו פונים לעזרה להורים.
היום, כיזמים, אנחנו מחפשים מלאכים … (ד"א – אני מחפשת את האנג'ל שלי ..)
