"אף פעם זה לא הזמן המתאים", אמרתי לה רק לפני כמה ימים
מורן שיתפה אותי בחלום/רצון שלה
הקשבתי לריחשי ליבה, כל-כך הבנתי את התחושה
שבתי וחזרתי עלדבריי עם הדגשה ב- ה' הידיעה
אף פעם זה לא הזמן הנכון ל …
להביא ילד
להתפטר מעבודה
לא לעבור דירה
לא להגיד למישהו מה אני מרגישה
לא הזמן לשלוח הודעה
לא להכיר מישהו
לא להתחתן
לא לחשוף
אולי אפילו לא להתרגש
שלא לומר זמן לא טוב להתגרש
זה לא הזמן המתאים לצאת
גם לא להזיל דמעות
או לא לשתף
לא לשנות
לא לפחד להיות לבד
או להיות ביחד
לא להעז
אפילו לא הזמן לעשות סקס, שאמשיך ?"
היא הסכימה איתי … וכך נאלצנו לסיים את השיחה חח (תיכף תבינו למה)
לא.. לא…. לא …
אני חושבת שהפעם הראשונה שממש שמעתי "כן" היתה כשעמדתי מתחת לחופה. אההה רגע, גם זה לא באמת – כי ביהדות אנחנו לא אומרים
"I DO" (מחייכת לעצמי חח)
# אני לא מכלילה מצבים אחרים שדורשים מאיתנו לעבור תהליכים עד שאנחנו שומעים את ה"כן" המיוחל – כמו למשל להתקבל לעבודה …
היתוש הזה לא עשה לי טוב !
לא ישנתי כל הלילה מהזמזום המציק, שלא לדבר על שכשהצלחתי סוף סוף להרדם (אחרי 4 בבוקר), המטרידן(ית ?) העז עוד להשאיר זיכרון של עקיצה.
ברור שכשלא ישנים, מחשבות עולות ובשקט הרועש של הלילה אתם כבר יודעים מה קורה… אנו מתחילים ליצור תוכניות, לבנות בניינים ועוד עניינים …
היתוש הזה בשבילי הוא דימוי לפעולה שצריכים לעשות ואנחנו דוחים, לפחדים שמנהלים אותנו, ללחצים שמשתקים אותנו, לאמונות מגבילות, למחשבות טורדניות, לדברים ששמענו בעבר והוטמעו בתוכינו.
א-ף פעם זה לא הזמן המתאים …
מזכיר לי שיחה שהתקיימה לא מזמן עם חברה אחרת: "אין לי זמן לבזבז אנרגיה על שטויות" היא שיתפה , אמרתי לה "אה.. את פשוט בוחרת לנתב את האנרגיה שלך נכון. זה לא שאין לך זמן. את מתמקדת בעיקר".
אומרים if you can’t bit them, join them ?
משום שאין לי שום כוונה באופן סימביולי (או אחר חח) להפוך ליתוש(ה), אני בוחרת במתעופף אחר – פרפר (עכשיו אתם מבינים את תמונת הנושא..).
כשמסתכלים על פרפרים תמיד זה מעלה חיוך – מרגיש שיש בו משהו מאושר, צומח, מתפתח, יש בו קסם שקט, חופשי אבל יודע גם לעצור.
כך בלילה קייצי בחודש מרץ בו יתוש טורדני הפריע למנוחתי החלטתי להפוך את הזמזום לסתם רעש רקע שממנו אתעלם (שמתי מוזיקה ועשיתי מדיטציה)..
מה שנקרא – לקחת את הלימון, לחתוך לשים בבקבוק הקורונה, או לצד צייסר של טקילה .. אפילו יותר פשוט – לגשת לבר שיכינו לי את זה.. כי אני באופן אישי לפעמים מעדיפה קורטוב של אלכוהול ולא לעמוד להכין את מה שהרבה מתעקשים .. להכין לימונדה.
אני חוזרת לשיחה עם מורן, אחרי הכל – היתה פואנטה שנאמרה באיחור קל ..
השיחות שלנו בחודשים האחרונים מתנהלות לפי "קריאה" – לא שלי או שלה (זה גם לפעמים), אלא בעיקר של ביתה הקטנה.
אלו שיחות קצרות, המנוהלות בהמשכים .. שתינו מתוסכלות מהעניין, אבל זו המציאות לפעמים.
וגם הפעם הקטנטונת החליטה שהיא קוראת לה לפני שהספקתי לומר:
"מה את אומרת בעצם – שאף פעם לא מתאים או אין לנו זמן לחיות את החיים ?!"
