נסיעת רכבת קצרה הפרידה ביני לברסטילבה.
ניכר שתשתית הרכבות המחברת בין ערים בארופה זה דבר מופלא, תמורת יורו בודדים תוך שעתיים אפשר להיות במדינה אחרת. נוח, נחמד, נגיש וידידותי למשתמש. כאחת שלא טיילה באירופה יותר מידי, הייתי אומרת שהתרשמתי למדיי.
הרכבת, שאיחרה מלהגיע העניקה עוד כמה דקות עם אגי (איחורים זה מוטיב חוזר בטיול הערים הזה?), שדאגה לתרגם לי כל מילה הונגרית שנאמרה, כדי שבטעות לא אמצא את עצמי בלוקיישן שונה מהיעד.
בקרון נחמד, עם מקומות ישיבה כמו בסרטים (חדרון פרטי עם דלת שמסננת רעשים), התיישב איתי ספרדי שעבר להתגורר בבודפשט והזכיר לרגע
את השחקן מהפסנתרן. הייתי עייפה מידי מכדי לפתח שיחה, אך הוא דאג להשאיר אותי ערה, שמה אפספס את התחנה ואגיע איתו לפראג.
וכך מבלי לשים לב אחרי שעה כבר חציתי מדינה.
כשאגי הציעה שאעשה יום טיול בדרך לוינה לפגוש את איילין, תכל'ס למה לא.. מה גם – זכרתי משהו שדור כתב ונחקק בזכרון.
ברטיסלבה מתאימה לביקור של יום אחד ו- וואלה, אפילו לילה זה היה חביב במיוחד ולמרות שאני לא אוספת V על המפה, אני אוהבת לראות בדרכון עוד חותמת 🙂 (לא, הפעם לא היתה :\ )
בחיפזון עזבתי את הרכבת, מוותרת על דרכי התחבורה הזולים (סנטים בודדים לנסיעה ברכבת הקלה, כמה יבקשו בתל אביב ?!) כדי להגיע להוסטל במהרה, התארגנות זריזה ואני כבר בדרכי לצילומים, הלוקיישן המרכזי של ההוסטל מקל על ההגעה.
בעבר השני של הדנובה נבנה לו מגדל בן 95 מ' המהווה נקודת תצפית יפייפיה לצילומי שקיעה, לילה וקצת יום, הוספה של יורו וחצי ואפשר לנצל שתי כניסות. ידעתי שאיילין תשמח להגיע לנקודה, אז מראש קניתי כרטיס משולב (לא טעיתי ולדעתי תמונות הלילה יפות יותר מהיום…)
יהיייההה, הספקתי להגיע לדמדומים המאוחרים. נהנית מהאויר והשקט שמסביב.
שוטטתי ברחובות, כך סתם בלי מטרה, כרטיס הסים האירופאי שקניתי בהחלט הקל על העניין. מלבד פעם אחת שחזרתי על עקבותיי, ולו בגלל שהבטן אמרה לי לא להיכנס לסימטה (נו.. ככה זה אישה לבד ;)).
מכל עבר, אנשים עם תלבושות, שרים שירים בפאבים ושלטים מוארים המבשרים שהוקי הגיע לעיר. בבוקר אגלה שצדקתי וברטיסלבה לאותו הסופ"ש הפכה למקור גאווה להוקי ולמסיבות רווקים בכל פינה. מישהו אמר ברטיסלבה לזקנים בלבד ? נראה היה שיש בה חיי לילה תוססים למדי.
בשלב מסויים שהבטן קרקרה וחיפשתי לאן, הלכתי על ההכי לא מובן מאליו – מקדונלד.. גלידה ביורו, אני זוכרת שדור כתב, מאז קצת יותר יקר – אבל עדיין זול במיוחד, לכן בהחלט ברטיסלבה יכולה להוות מקום טוב לקניות, במיוחד ביום ראשון – כשבוינה ובבודפשט הרבה סגור.
מפגש הבוקר עם איילין היה מרגש. שנה וחצי עברו מאז טרק המאצ'ו פיצ'ו, ולמרות ששאפנו לטייל במקום אחר, שמחנו שהתמזל מזלנו להיפגש ליומיים מלאים, רק שתינו, ללא הגברים (נשים !! חובה !)
הלכנו עם מפה, לוקיישנים ששתינו רצינו לחקור, מצאנו עצמנו בשיחה קולחת והולכות במעגלים לכל מיני נקודות. צחוק של ילדות, מרשות לעצמנו לגלות מקומות, לרקוד על ריבועים משמיעי צלילים, מצטלמות על פסלי חתולים.
לברטיסלבה יש היסטוריה עם משמעות, החל מקומיל הטמון בביוב, שער מיכאל, מוזיאונים, הרובע היהודי (לא הספקתי לבקר בקבר החת"ם סופר) והטירה-מצודה (שמצטלמת מרחוק יפה, אבל אחת הפחות מרשימות שראיתי בחיי).
גם כאן, כמו בבודפשט נתקלתי לא מעט בשיפוצים של מקומות, מזרקות ופינות שחלקן אמורות להיות מיוחדות. ברטיסלבה היא פנינה קטנטנה של אדריכלות להבדיל מבודפשט או ממה שצפוי לנו בנקודה הבאה.
בטיול הערים הזה מלבד לחוות את המקום, החלטתי לחוות את הטעמים המקומיים, אז אם בבודפשט אכלתי גולאש (יאם) וטעמתי קרמשניט (של אמא יותר טעים), בברטיסלבה אמרו שהקולינריה המקומית מתאפיינת במאכלים מגוונים, כשהמאסט זה ה- Potato dumplings ו- Creamy Garlic soup. השירות מעלה חיוך (לרוב), האוכל קצת פחות… אבל הייי – מי שמכיר אותי יודע, אני לא ממהרת לנסות, אבל החלטתי שזה חלק ממה שיאפיין את טיול הערים הזה (תמיד אמרתי, לייצר לעצמי טיול משלי)
אני לא ממליצה
רגע לפני שעזבנו, נזכרתי בכנסיה הכחולה, בהחלט היתה שווה תמונה. מהמעט שקראתי הרגשתי שצפויה לי חוויה מעניינת. אני בטוחה שאם היינו מצטרפות לסיורים החינמים החויה היתה גם מעשירה יותר, אבל העדפנו לבלות זמן איכות ולהעשיר עצמנו בדרכים אחרות.
יללה – הופכות לנקודה קטנה לעבר היעד הבא ..
