יין בסטייל-המוזה של מנדוזה

שעה וחצי טיסה הפרידו בין צפון המדינה למרכזה.

"בעמק יפה, בין הרים ושדות" לאה גולדברג כותבת.. וזה רץ לי בראש, מנדוזה שוכנת למרגלות האנדים רק שבה יש בתים פרטיים ורבי קומות ולא בניינים בני 5 קומות …

הבחירה להגיע למנדוזה היתה יין וטיול יומי לסן רפאל, לאור המלצתם של מקומיים שהכרתי בדרך.
כיאה למשפט תוכניות לחוד ומציאות לחוד.. הטיול לסן רפאל יוצא בימים מסויימים.  למה לעז…. אין על זה פרטים בשום מקום ברשת … אז קחו בחשבון שהימים משתנים, וכדאי לאפשר להישאר שם יותר או פשוט לנסוע לסן רפאל ….
וסיור היין שרציתי יוצא בשעות מסויימות ש..לא הסתדר עם הבוקינג לאוטובוס שעשיתי מראש – פעלתי לפי מה שכל מקומי ומטייל המליץ, העונה חמה – תזמיני לך אוטובוס יומיים לפניי אם חשוב לך לשבת במקום מסויים.. קצת אוף, אבל אני מהמוצאות פתרונות.

רגע לפני שמקבלת החלטה על מה-מי-מו, יצאתי לסיבוב קצר.  השתייה מהברז עדיין לא מומלצת והייתי רעבה.

או.קיי. חטפתי שוק.
מזל טוב. אחרי יותר מחודש ביבשת קיבלתי הלם תרבות.
בפעם הראשונה נתקלתי בפקיד בהוסטל שלא ידע כלל אנגלית וכל קשר בינו לבין כיוונים היה מיקרי בהחלט – הלכתי איבוד (לא באמת.. פשוט הגעתי למקום אחר לגמרי ממה שרציתי) – איזה מזל שאבא לימד אותי בצעירותי להנות מהדרך…

הלכתי לקנות מים ונתנו לי שירות מאחורי סורג ובריח. מאוריסיו, חברי היקר מוולינגטון אמר לי שבטוח כאן… האומנם ?
מחליטה להפיק את המירב מהביקור ומתכננת את היום שלמחרת. יושבת ובוחנת את המפה.
בערב יוצאים לשתות, מקומיים שרוקדים משתפים פעולה לצילומים. בסך הכל נחמד לנו כאן.

בבוקר מנסה לתפוס לי קצת שלווה ולוקחת את עצמי לצעידה בפארקים שבעיר, לתת מנוחה מרעשי העיר, להקשיב לציוץ הציפורים. כן.. כבר ניתן להבין שהתגעגעתי למרחבים …
מה יהיה על כל הגעגועים ? חח
אפשר היה כבר לחשוב שאני אתרגל לזה אחרי כל החויות והשנים
מטוס סילון בשחקים מציף שיר של ברי שילווה אותי דקות ארוכות

מטוס סילון חוצה את האוקיינוס … עמוק בקצפת רחוק מהעולם

ההליכה היתה נעימה למרות שציוץ הציפורים והשקט שמסביב הופר לא אחת מרעשי בנייה.
מרגיש שהעיר כולה בשיפוץ… באסה במקצת..
אחד הפארקים הזכיר לי את פארק הירקון, כשמישהו חתר לו להנהתו.

עיר בשיפוצים

 

פארק הירקון של מנדוזה
בקצה רחוב AV.COLON-VILLANUEVA

 

ברחובות מנדוזה עיניי נתקלות בשלט המפרסם את השוקלד האהוב של ניו זילנד (ממש רודפת אותי), מוצאת לי פינה מוצלת להסתתר מהשמש, להתבונן, לכתוב, לצלם… יש משהו מיוחד בלעצור ולהסתכל על המקומיים עוברים ושבים, אפשר ללמוד הרבה על החיים של המקום.
צפצוף הוואטצ אפ הסיט את מחשבתי. חברתי מניו זילנד מתעניינת מה איתי. שיתפתי שמאוחר יותר אני יוצאת לסיור יין "איך לא" היא כתבה והוסיפה "יין משמח לבב אנוש" חייכתי לעצמי והגבתי "כשם שיכול לפתוח סכר של דמעות חח". הסכימה.

ה- שוקולד של ניו זילנד

 

בסה"כ נחמד כאן
ויתרתי על צילומי השיפוצים ברחוב סן מרטין

 

בניו זילנד הפכתי להיות אנינת טעם ביינות, כשביקרתי בארץ אחת החברות הסתכלה עלי בתמיהה איך הפכתי להיות כזו סלקטיבית.
אני יצאתי לטיול מאורגן, מאמינה שיכל להיות הרבה יותר נחמד לו הייתי שוכרת אופניים ורוכבת בין היקבים לבחירתי והנאתי, למרות שאני לא יודעת אם הייתי שורדת, בכל מקרה – אני לא יודעת לרכב על אופניים (אווו), כן..עדיין לא הספקתי להגשים אותו מהוויש ליסט שלי.

1,200 יקבים פזורים מסביב לעיר, הראשון שבהם הוקם לפני 150 שנים. סחתיין על ההתמדה… (ויותר מזה שזכרתי את זה חח)
בתום כל סיור והסבר קצר בכל יקר היינות מוצעים לממכר לכל דורש, החבורה מבואנוס איירס יצאה עם שלל שלא משאיר מקום לדימיון.

טעמתי הרבה ביקבים השונים, כל אחד מהם אופיין בסוגים וטעמים שונים: יינות מתוקים, חמצמצים, עדינים, חזקים, כאלה שמשנים את הטעם עם הלגימה, אלו שיורדים חלק, אלו שכמעט נחנקתי תוך כדי הלגימה וכאלו ש.. איך לומר – מזל שהביאו דלי ליריקה.
חידשו בטעמים, אבל לא חידשו בדברים אחרים, כמו איך "לפתוח" את היין, איך להבחין בארומה וכמה חשוב להחזיק את הכוס בצורה הנכונה. אחרי הכל, אני מגיעה מעיר היין…

אפשר עוד ?
Caminos del vino

 

בבקשה, שמישהו יפתח את הברז

 

התפלאתי שאהבתי מכולם ביקב פלוריו את היין הלבן מתוק – דולצ'ה… היה באמת טעים במיוחד. שם גם היה משהו מפתיע למדי – יין אדום מתוק שהבעבוע לא נראה לעין, אך הורגש עם הלגימה. מדליק.
לא התחברתי למתיקות היתר של היין עם אגוז המוסקט ואת היינות ביקב האחרון לא אהבתי בכלל, לא פלא שאני אפילו לא זוכרת את השם, כמה כבד-חזק היין כך גם הרגיש לי באוירה.
לא אחת המדריכה תיזכרה שאנחנו עתידים לשתות עוד .. ואני רק אמרתי לעצמי 'יללה אחותי, רק תביאי' … אין לה מושג כמה יין נצרך בוולינגטון, כל כך זול שם…
העיקר שיעשע אותי זה שתהיתי לעצמי כמה נחמד יהיה לפתוח את הברז שהיה מעלי כשסיפרו שאנו מוקפים ביותר מ 70 ליטר של יין..

לקינוח לקחו אותנו למפעל לייצור שמן ורוטב וינגרט. מסתבר שהמקום השתתף (וזכה) בתחרות בינלאומית שמתקיימת ב… ירושלים… היה טעים !

לסיכום, למרות שהמלבק,  ששני אמרה לי שאני חייבת לטעום ומאוריסיו הסכים עם ההחלטה שהוא נחשב מהטובים בעולם, אני שומרת אמונים לפינו גרי או פינו נואר של ניו זילנד.

המוזה של מנדוזה

 

מנדוזה, לצד מקום ללא הרבה מוזה. העניקה בעיקר היכרות וחגיגת נר ראשון של חנוכה עם אנשים נפלאים.

נר ראשון של חנוכה

 

הכל התחבר כמו מתווה של חוטים וגם אם ההתחלה היתה מאס או מנוס (ככה ככה)
מנדוזה אמורה להיות יפה לכשעצמה, עם כיכרות, תעלות מים ועוד, מרבית הרחובות והאזורים משום מה היו בשיפוציצם והרבה מהיופי הרגיש שנלקח ממנה..  טרנקילו רגוע, chill out  תרגום יותר מדוייק, משורבב כמעט בכל משפט, אימצתי אבל .. אני מצפה לנסיעה שנחשבת מהיפות ביבשת, בין מעברי ההרים בדרך לבירת צ'ילה.

משתדלת שלא לעצום עין. הדרך יפה

 

בדרך לגבול ארגנטינה-צ'ילה

 

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?