הקניון הזה גמר אותי

אני לא אדם של הצהרות, כי לחיים יש תוכניות שונות, אבל –
אם כבר לצאת בהצהרה אז: אני לא אישה של קניונים !
להיכנס לקניון עבורי לפעמים זה סיוט – כן, כן ..
מבחינתי זה להיות חשופה לשפע של דברים, חלקם ממש מיותרים (עבורי, עבורי.. אל תהרגו אותי)
אני נכנסת לקניון כשאני יודעת מראש מה צריכה ויש לי מטרה, אחרת אני הולכת לאיבוד ומבחינתי זה בזבוז זמן מיותר
(לגברים הרבה יותר קל, אני מודה)
יש לי סבלנות לזה אם אני הולכת עם חברה שיודעת בדיוק לאן לקחת אותי ואיפה למצוא את מה שאני מחפשת, רק אז אני מסתדרת
אז למה לעז…  חשבתי שהפעם זה יהיה אחרת ?

זה היה הטרק הכי מיותר שעשיתי בחיי
כן, לא יאמן שאני כותבת את זה – אבל הוא בהחלט היה מיותר והוא עד כה היחידי בחיי שמקבל את התואר הזה (ועשיתי כמה וכמה בחיי).

סיפור של יומיים, אספר בדקותיים

קניון קולקה נחשב העמוק בעולם, כששמעתי על זה היה ברור שאסע לעשות בו טרק, מה שנאמר – "אני כבר כאן.. "
הדעות באינטרנט ברובן היו טובות. ברובן… כבר משהו שהיה צריך להעלות ספק .. אבל לא. קיבלתי החלטה. לפעמים אני עקשנית. מיותר !
נסעתי לטרק במיוחד, כמו שכתבתי בפוסט על אריקיפה .

I'm waking up  השעון המעורר שלי מפזם לו באמצע הלילה, כולם עדיין ישנים. 3 בבוקר איסוף … או שמה היה זה 4.
כמו חיילת ממושמעת ישר קמה. מעולם לא היתה לי בעיה לקום בזמן כשצריך. כנראה שלגדול בילדותי עם אבא בקבע עשה את שלו.

עושים את פעמינו לכיוון הקניון, נסיעה ארוכה לפנינו (תכל'ס, כשעייפים הכל מרגיש "יותר").
ישנה באון-אוף עד שעוצרים על אם הדרך לארוחת בוקר. מסתכלת סביב: הרים. ירוק. נחמד.
ממשיכים בנסיעה, שוב נרדמת עד שחשה שקר לי והנשימה כבדה עלי.
פוקחת את עיניי ורואה שלג. נזכרת, אנחנו עוברים בפס של 5,700 מטר.  אבל מה שלג, עם כל מה שהבאתי לקור של שלג לא נערכתי…

נראה לי שהקניון, מלבד עומקו, מפורסם בזכות נקודת תצפית מעולה על קונדורים שעפים ממעל.
וואלה, מרשימים הציפורים האלה.

9 בבוקר מתחילים את ההליכה למורד הקניון.
די מהר מצאתי את עצמי עם גופיה. חם. לח. מייחלת למשב רוח רענן, שמגיע אחת ל…
כבד לי. לא מבינה איך יכול להיות שחצי מוצ'ילה השארתי מאחור ועדיין יש לה כזה משקל.

לא סוחב כלום..

יום שלישי, פעמיים כי טוב. משכנעת את עצמי שאני מכינה את גופי לטרק שיהיה בסופ"ש.
הקניון מרשים ונחשב לאטרקציה בפני עצמה, אומנם הסכמה לכך שהוא הכי עמוק בעולם יש, אבל כמה עמוק תלוי את מי תשאלו.. 3,400 מ' או 4160 מ' – אני "רגילה" לעלות את זה, לא לרדת את זה …

אני עייפה. אין טיפת צל בדרך למטה, כך שאין מה לדבר על להסתתר מהשמש הקופחת (לרגע מייחלת לשלג שהיה בדרך ??) וסוג של מדריך שרק רוצה שנמשיך ללכת, רק שהוא כבר מזמן לא באופק, או שהלך עם אחרון הצועדים, כמה מהחבר'ה לא יודעים…
8 שעות של אותו נוף, 8 שעות הליכה כמעט 6 של שביל זיג זג למטה לתוך הקניון, ואז עלייה ושוב ירידה … 19 ק"מ  ביום אחד ..
מזל ששיפצרתי הברכיים ובכלל הרגליים ..
אוף, אני לא רגילה למזג האויר הזה ..  איפה ניו זילנד שלי חולפת מחשבה מהירה. 4 וחצי שנים לא חוויתי חום כזה וזה, מסתבר, משפיע.
אין מה לצלם. מכניסה את המצלמה. המחשבות מרצדות. אני מנסה להנות.

ירידה, עליה ולאואזיס למטה …

מגיעים לאואזיס, סוף סוף נוף אחר. מפל, קצת שינוי צבע ואוירה. אין לי כוח להוציא את המצלמה. מיותר.
אני מתלוננת על טרק ?
גם כשהיה לי מאתגר, אפילו קשה – תמיד היה מה שדחף למעלה, הפעם .. כל מה שרציתי – שהיום הזה יסתיים. כנראה כי ירדנו למטה חחח

לא הצלחתי להסתיר. הייתי תשושה.
יש שאמרו שאני משוגעת שהחלטתי לעשות אותו כשרק נחתתי לפני 4 ימים ובעוד 4 ימים אני מתחילה טרק אחר שטענו שיותר קשה…
בתפיסתי ובראשי אמרתי, מה אתם חופרים לי על זה. זה הרי לא ישנה את העובדה שאני כבר כאן, תנו לי לנסות להפיק את המירב.

והמירב הזה היו האנשים שמסביבי… תמיד האנשים הם אלו שיעשו את ההבדל.
מתיישבים עם בירה לסוף היום. מקשקשים, אני כותבת טיפה ביומן ובזוית האוזן שומעת מישהי פונה אלי. 'את מניו זילנד ?'  'עניתי – 'הייתי. למה' – בגלל השרשרת שלך ענתה. שכחתי שהשרשרת שהעניקו לי לזכרון עלי. מפה לשם, הסתבר שהיא מוולינגטון, שני רחובות מהיכן שגרתי.

מחר, בוקר חדש. 4 שעות של עלייה תלולה צפויה. הנוף ברור שלא השתנה. חשוב להגיע למעלה לא יאוחר מ- 8-9 בבוקר, אחרת זה סבל של העולם.
יצאנו מוקדם, הזריחה לא היתה משהו .. אכזבה.
בדרך למעלה מישהי אחרת, שקלטה את השרשרת שאלה אותי אותו הדבר וציינה שהיא מרוטורואה.

ניו זילנד רודפת אחרי ..

בשלב מסויים הבנתי, או שאני מסיימת את הטרק הזה גמורה ולא יהיה לי כוח לטרק המיוחל או שאני פשוט לוקחת סוס ומסיימת אותו כמו גדולה. לקחתי סוס, אני גדולה חח.

גמורה או גדולה ?

כאחת שמשתדלת להסתכל על חצי הכוס המלאה – אומנם הטרק קצת פחות מעניין, האזור של הקניון מרשים ויפה.
ההמלצה: לשכור רכב, לחקור לבד, לצלם, לוותר על הטרק של היומיים – אם כל-כך רוצים להגיע לאואזיס שלמטה, אפשר לקחת סוסים ולרדת/לעלות בשעתיים..

האזור יפה. הטרק פחות

אז אני נכנסת לקניונים רק כשצריך …
אין לי ערימות של תיקים, נעליים או בגדים
אני מעדיפה להשקיע את זמני וכספי בדברים אחרים
להכניס חמצן לנשמה של נופים, מקומות ואנשים

טיול כמו בחיים, מורכב מהרבה רגעים ..

אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אז .. לגרנד קניון יש לי עוד חלום.
לשם אגיע מוכנה…

 

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?