טיול ערים, לשם שינוי ולא טיול הרים (כמו שפירסמתי לפני כמה ימים)
חמישה ימים, שלוש מדינות, לוקיישנים רבים של צילומים שלא לדבר על מצבור של רגשות, מחשבות וכמובן חיוכים וחויות
זו אולי הפעם הראשונה שבשום דרך לא פירסמתי היכן אני
אני מבחינתי, רק רציתי להיות יותר מחוברת לעצמי
ולפרסם בדיוק מה,איך ומתי שבא לי
בלי צורך לציון לוקיישנים או פרסום תמונות מיוחדות (וואלה, וכצלמת חובבת – צילמתי בשפע)
ביליתי, התארחתי ונהניתי עם חברה מקומית בבודפשט
בברטיסלבה פגשתי וצחקתי עם חברה מאסמטרדם, איתה המשכתי גם לחקור את וינה
ראינו מסביבנו פוזות שונות, תיקונים, העמדות
(בכל המקומות, יצא שחיכינו לפעמים דקות ארוכות כדי לצלם ולו שוט אחד קטן)
עד שיכולנו לזהות מתי זה הרבה מעבר לצילום תמונה
זה לשם עוד לייק, עוקב או תגובה
ואני מצידי שמרתי על סוג של דממה
גם בסטורי שפירסמתי, לא חשפתי יותר מידי
יש מהחברים והחברות שטענו שהפכתי למיסתורית
ובאמת שזו לא היתה כוונתי
חיבור עמוק לעצמי, כך שכבר בתום היום הראשון של הטיול כתבתי:
חלק מהמראה שנגלה לעיניי. עברו מספר דקות עד שצילמתי…
שם,
בנקודה גבוהה על ראש גבעה
מקור קפואה עומדת
מיופיה של העיר שלפני מתפעמת
רגע אחרי הטקס
רגעים אחרים שנתקלתי בשימך
נזכרתי בך
והזלתי דמעה אחת ועוד אחת
נשמתי עמוק
אבל עוד כמה זלגו אחריהן
דמעות שקטות אני קוראת להן
בין שיחה עמוקה
לצחוק, לחויה
אי שם בחושך קפוא, בגבעה
לאו דווקא רק בגללך
נצבעה העיר בדמעה שקטה
ובעודי כותבת מילים אלה,
נזכרת באותה אחת שהסירה שכבות, כדי להישאר לבושה במינימליזם
טיפסה על מעקה כדי שהבחור שאיתה יצלם אותה עושה "גשר"
מה לעשות..
כנראה שבעידן של היום – כולנו נופלים ברצון להיות מוצלחים, בסטורי ובצילומים …
מוזמנים לאינסטגרם שלי 😉 (אל תגידו שלא היה נדרש חח)
