מרץ 2017,פייסבוק מזכיר לי דברים שכתבתי
העולם לא ידע שכתבתי את זה, גם לא אותו אדם
מדהים שאפשר לשלוט "מי יראה"
בגלל שחשפתי רגשות למישהו יקר, בחרתי להשאיר אותם לעצמי
גם כאן, ערכתי כמעה את הדברים
נזכרת ברגע שראיתי אותך בזוית העין
מחכה בסבלנות שאתפנה
מתבונן בי בצורה מסויימת
עד כדי שליבי, עוד אז, התרחב
לצד שימך הוספתי את המילה "חיוך"
חיוך שלרגע מחק כל דכדוך
למרות שאלו היו ימים של שגעון
אתה הצלחת כבר אז להשאיר חותם של זיכרון
בהשתהות של שנים, לא אחת קיוויתי שמתישו הגבולות יפרצו
בביישנות, או בחוסר הבטחון, האופיינייםלי מחשבותיי לעצמי נשמרו
רמזתי בדרך שכנראה לא היתה ברורה לך שיש משהו בגו
קיוויתי שנצליח להיפגש שם, או אפילו פה ..
פתאום מריצה בראשי את ניסיונות המפגשים ביננו
את הרצון שלנו עוד בביקורי הקודם לשבת בשקט רק שנינו
מי היה מאמין שבמשפט סתמי-קליל בין ידידים/חברים/מכרים
תפתח לה התיבה .. של דברים טובים 🙂
שדברים שאמרת יעודדו אותי לשתף אותך כאילו אנחנו מאוד קרובים
שאעז לומר, לעשות, להיות, לרצות ולשתף במה שקורה לי בפנים
חלקם דברים שמעולם לא תבתי, כמו שאני כותבת לך
מי אתה שהייתי רוצה לחוש אותך
כתבת לי שאני מפתיעה אותך
במחשבות, רצונות, תשוקות
השתתקתי בפנים, לא ידעתי מה נכון להגיב
לרגע אחד, אפילו שניים, הייתי נבוכה יותר מששמת לב
חוסר הבטחון והאמונה שוב חלחלו ושיתקו אותי
המרחק ומסך המחשב הגנו עלי מכדי שתראה את זה
בזהירות יתרה, האופיינית לי ולך
מנסים לצעוד באיזו דרך לא ברורה
שאולי מבלבלת
אולי מבדרת
מה שבטוח, נחמדת
חיים בשני עולמות שונים
לצד זאת, נדמה ששנינו חשים
בדיוק את אותם הדברים
מלבד הרצון לטיולים
ואפילו את אותם הבלבולים
שנינו כמהים
רוצים להרגיש אחד את השני
איזה אתגר זה הטיימינג הזה …
