אני כותבת את המילים האלה עדיין בימי קורונה.
בעוד מנהיגי מדינות העולם מתמודדים ומשדרים לאזרחים התנהגות שונה-אחרת, נדמה שהמשבר הזה הבליט תכונות דומיננטיות אצל כל אחד, בין אם אתה ראש ממשלה או נשיא ובין אם אתה אזרח כולם אמרו שהמצב מאלץ אותנו לחשב מסלול מחדש, כולנו הגדרנו את המצב כהזוי למדי ובחיים לא האמנו שנתמודד עם מצב שכזה.
אז תהיתי האם מצבים שמאלצים אותנו לחשב מסלול מחדש, מבליטים את התכונות שבנו גם כשאנו בטיולים ?
נשמעת מחשבה פילוסופית/רוחנית מעט, אבל קחו דקה.
למי שאין סבלנות, השורה התחתונה שאני הגעתי אליה היא: בהחלט כן, אבל … חחח
מה חשבתם שתהיה תשובה ברורה של כן או לא ? ממתי החיים הם שחור/לבן ?
תהיו איתי עוד רגע אחד ..
יש אנשים שמאמינים בכנות שהקורונה הגיעה אלינו בזכות זה שחיינו ב- OVER : צרכנות, תנועה וכדומה ובזמן שהעצירה איפשרה לטבע לשקם את עצמו מהר, אנו התבקשנו, נו טוב – נאלצנו, לחשב מסלול מחדש ולהסתגל.
כל מדינה התכנסה בעצמה והתמודדה בדרך שהיתה נראית נכונה למנהיגים שלה וכל אחד התנהג באחריות אישית שנראתה לו הגיונית.
יש מנהיגים ששינו דעתם תוך כדי תנועה – מה שלרוב קורה בתנאי אי ודאות, כמו שיש אזרחים שפעלו בצורה שונה. ומשום כך, אני חושבת שזה הבליט את התכונות האישיות השונות, דרכי ההתמודדות וכן גם העיד גם על ערכים.
בחיים לא האמנתי ש...
טיולים, כמו החיים, הם מגוונים בצבעים – בדיוק כמונו, האנשים
טיולים, כמו החיים מביאים אותנו להיות במצבים בפעם הראשונה ואף מביאים אותנו להתמודדויות שונות, בין אם כאלו שחשבנו שהכרנו, ובין אם דברים שמעולם לא חלמנו.
בחיים לא האמנתי ש …
אקפוץ ממטוס (נשמע יותר טוב מצניחה…), אעשה בנג'י, רפטינג – 5 רפיד, אשחה עם כרישים, אצוד כרישים, אלך על גחלים, אסע 5 ימים באוטובוס בשביל לחסוך 100 דולרים, שאעשה טרק של 18 ימים, קניונינג, 40 ק"מ ביום במקום ביומיים וחצי, נסיעה של 2,500 ק"מ ב- 4 ימים, להחליט לצאת לטיול במזרח במקום טיולי הפינוק שרגילים אליהם, לטייל עם אופנוע, טיול אופניים חוצה מדינה, לתפוס טרמפ הזוי במשאית קירור לבשר, להשתתף בסרט מקומי, לקפוץ ממפרשית לים בלי לדעת לשחות, לנהוג בצד השני של הכביש, להתמקח עם מקומי בלי לדעת יותר מידי את השפה, להתפצל משותפים ולהמשיך לבד, לשמור על קשר עם אנשים 15 שנים, לנהוג על ריקשה, לשבת עם נזיר בודהיסטי לשיחה על משמעות החיים,להחזיק טרנטולה, לפתח שיחה עם זרים, לישון אצל אנשים, לצאת לטרק ואפילו לטוס…
זו רשימה חלקית, לחלקנו הדברים נראים פשוטים לאחרים זה ישמע אמיץ למדי.
אבל רגע לפני שאמשיך – גילוי נאות, חלק מהדברים שכתבתי למעלה עשיתי, חלק היו שיתופים של מטיילים (עכשיו אתם תוהים מה זה מה ?!).
מה הולך ? מה מניע אותנו לעשות דווקא את זה ולא משהו אחר ?
האם זה משהו שכל הזמן טמון בנו ופתאום פורץ מאיתנו ?
איך זה שביום-יום אנחנו מתנהלים בצורה מסויימת ובטיולים חלקנו מתנהגים אחרת.
האומנם באמת אחרת ?
קרוב לוודאי שלא, אולי פשוט זה מתבטא בעוצמות שונות – כי אנחנו, בבסיסנו אותו דבר, אבל –
בטיולים אנחנו יותר משוחררים, יותר מאפשרים, יותר חופשיים, אולי אפילו מתנהלים פחות מהמוסכמות החברתיות של היום-יום ויותר מהמוסכמות של עולם הטיולים ?
מה זה הופך אותנו למושפעים ? אולי … שוב, זה תלוי בתכונות האישיות שלנו.
אני תמיד אומרת שכשאנחנו מטיילים, אנחנו הופכים להיות יותר ילדים. לא ילדותיים …
תחשבו על עצמכם כילדים, משוחררים, מאפשרים, מנסים, מעיזים. היו בכם פחות גבולות, שמתפתחים עם השנים לאור מוסכמות ואולי ציפיות של החברה.
כשאנו נתקלים באתגר ובעיקר במצב של אי ודאות, קרוב לוודאי שהתכונות הדומיננטיות שלנו יהפכו להיות יותר בולטות …
זאת לצד הערכים שקיימים בנו ומנהלים אותנו, התכונות שבנו יגרמו לנו לפעול בדרך מסויימת.
ומה איתכם ? אתם יודעים מה מנהל אתכם ?
רוצים לגלות ? מוזמנים לדבר איתי
