שבוע אחד: 6 ערים שונות, 5 ימים, 4 מדינות, 3 שדות תעופה, 2 פארקים ונגלה לעיני פלא עולם אחד עוצמתי במיוחד.
כששאלו אותי האם אני מתכננת להגיע לשם, עניתי בוודאי – מה השאלה, שהרי לא בכל יום מגיעים לכאן, לכן הביקור היה מתוכנן מהארץ. בשום פנים ואופן לא הייתי מוותרת על המראה והחוויה.
לא הבנתי עד כמה ההחלטה היתה נכונה, עד שהגעתי.
המפלים הם שילוב של עוצמות, מראות וקולות. כמויות המים שלא ניתנות לכימות או תיאור במילים הן בלתי נתפסות, לא בכדי הם נחשבים לאחד מהאתרים המרשימים שיש לטבע להציע.
תפאורה מושלמת של עצים טרופיים, לטאות, פרפרים מתעופפים ובמזג אוויר טוב, יהיו קשתות, לא בענן. סוג של גן עדן ממש, רק שבגן העדן הזה אין דובוני אכפת לי, כאן יש דביבונים שאכפת להם .. אכפת להם לקחת לנו את האוכל או השתייה (לא הצליחו), במקרה הפחות טוב לאכול אותי … לפחות חומר נגד יתושים ומיני חרקים עוקצים זכרתי לשים..
חוק 20-80 עובד גם כאן, 80% מהמפלים בארגנטינה, 20% לברזיל ולמרות ה- 100% אין אפשרות לבקר בשניהם באותו היום.
טרם ההגעה, התלבטתי בין לינה בפוז דו איגואסו (Foz do Iguaçu) הברזילאית, לפוארטו איגואסו (Puerto Iguazú) הארגנטינאית, ש
נחשבת נעימה ובטוחה יותר .. כמטיילת לבד, ברור מה נבחר ..
שעה אחרי נחיתתי בפורטו עליתי על אוטובוס לכיוון פוז דו איגואסו – הפארק הברזילאי, אליו אמרו שאפשר להקדיש חצי יום, רק להתחשב בזה שהאוטובוס האחרון הוא ב- 5… וצריך לעבור מעבר גבול. מזג האוויר היה קריר, אז שכחתי להחליף מכנס.. נותרתי עם הג'ינס – איזו טעות !
ההגעה לפארקים קלה. מהתחנה המרכזית עולים על אוטובוס ישירות לפארק, רק צריך לשים לב שעולים על הנכון, ברור שזה כמעט קרה לי (?!)
התיישבתי לידה באוטובוס, "את מטיילת לבד?", כבר לא.. סיסיליה ואני בילינו יום שלם יחדיו. יש אנשים שאיך שאתה מדבר איתם יש חיבור כאילו אתה מכיר אותם שנים.
פוז דו איגוואסו (Foz do Iguacu) כנראה משום שהוא לא מצריך הרבה זמן והוא קטן למדי עומס המבקרים מורגש עם ההגעה. שלטים המזהירים על דביבונים נושכים ושביל מזגזג אחד לאורך נהר גורגה (Gorge) מוליך לפינות תצפית שונות עד שמגיעים לנקודת ה"מקלחת המרכזית" כלשוני ולנקודת התצפית שמשקיפה על המפלים.
אוצר המילים הסתכם ב: "וואו", "איזו עוצמה", "לא יאמן".
הצד הברזילאי שמאופיין בתמונה פנורמית של הפארק, שונה מהפארק הארגנטינאי שמאופיין בחלק הרחב של המפלים, הליכות מרתקות בשבילים רבים בפארק הגדוש במים. בצד הברזילאי יש אוטובוס שיעצור במיני מקומות אם רוצים לחקור את האזור הטרופי, ולהיתקל בחיות שונות. ויתרתי.
למחרת בבוקר, מזג האויר לח וחם תחזית שניבאה גשם באמצע היום הובילה להחלטה לצאת מוקדם.
הרצון הראשוני היה לתפוס טיסה מעל המפלים, חלום לזוית צילום מטורפת וחוויה מיוחדת, אך התפשרתי על חוויה אחרת: סירת מירוץ שתקח אותי אל מתחת למפלים … איתי התלבט כמעה והחליט להצטרף, מאוחר יותר הוא עוד יודה לי על זה..
המליצו לנו: לקחת את השיט מוקדם, ולגיע לנקודת התצפית על לוע השטן כמה שיותר מאוחר היות והיא תהיה מפוצצת באנשים.
נסיעה במעבה היער הביאה אותנו למזח. רגע לפני העליה לסירה הורדנו החולצות, אנשים מסתכלים בתמיהה – לנו לא אכפת.
השיט עבר ברגוע, עד לנקודות ההפתעה: מצד אחד רסיסים עדינים של מים ומיד אח"כ מצלמות לתוך השק האטום ו…נכנסו מתחת לזרם עצום קולח וצונן של מי המפלים.
אפשר כבר להבין שאלו שהסתכלו עלינו בתמיהה קודם לכן, עכשיו הסתכלו עלינו בקנאה. יכלו לסחוט אותנו ולנו נותר לומר לסיסיליה תודה על ההמלצה.
ההתניידות בפארק רכבת, באוטובוס וברגל… חרשנו כמעט את הכל: צהוב, כחול, כתום. את האי סן-מרטין סגרו …
כפי שהמליצו לנו, ללוע השטן הגענו בסוף היום, מצד אחד מזל – מעטים האנשים שהיו שם, מצד שני.. לא די במים של המפלים .. ארובות השמים נפתחו. הוו – הרי הגשם המובטח, ממהרת להגן על המצלמה, לא מסכנת את 'החיים שלי' (הכינוי שקיבלה) תמורת תמונה – אפשר להתרשם מתמונת הנושא מרחוק ..
בדרך החוצה, נתקלים במשפחת קופים חביבה, כולם עומדים, מצלמים, חלקם מציקים (איזה מרגיזים). ואני.. דקות נותרתי מצלמת אותם, כורעת בשקט ומתרגשת ממראה של אב נושא את בנו על גבו.
יום אחרון באיגוואסו, משכימה קום להליכה בת 15 דק' שתוביל אותי למשולש הגבולות- La Triple Frontera', נקודת המפגש בין ארגנטינה, ברזיל ופראגואי. מהנקודה בה ישבתי יכולתי לראות את המעבורת לפרגוואי, לרגע חשבתי לעשות גיחה קצרה ואז נזכרתי.. בעוד שעות בודדות אני צריכה להיות בדרך לשדה התעופה…
יש אנשים שאומרים לוותר על אחד הצדדים, בניגוד למשחקי כדורגל, ארגנטינה VS ברזיל, הפעם לדעתי אין צורך לבחור צד – חובה לבקר בשניהם. החוויה בכל אחד מהצדדים היא מיוחדת, שונה והשילוב יוצר תמונת מציאות שלמה.
עולם של מים שזורם בשנייה
עולם שלא נגמר
יש דברים שאי אפשר להעביר במילים
יש מקומות שצריך לבקר בהם כדי להבין …
באתי, חוויתי, נרטבתי, נהניתי, נפעמתי.
המראה, העוצמה, החוויה המיוחדת-מטורפת-לא תאומן, עד כדי שאפילו לי ביום שלמחרת עדיין התקשיתי לעכל את שראו עיניי
