יעל טלמן: אני באמת יכולה לומר ששמתי לעצמי מקלות. והמכשול שלי הוא אני. עד שהתמסרתי – חלק 2

אז.. למי שפספס מהחלק הראשון, את יעל הכרתי און ליין, בזכות טרק שחשבתי לעשות. בחלק ההוא יעל שיתפה על הרגעים שלפני, על הטיול המשמעותי שלה, בקמינו דה סנטיאגו, עשתה פעמיים, בהפרש של יותר מעשור.
בחלק הזה אנחנו צוללות עוד טיפה פנימה, אחרי הכל, אני תמיד אומרת שיש שילוב בין טיול פנימי וטיול חיצוני…

להיות קשובים לבטן

בואי נדבר קצת על התמודדויות וחיבור פנימי…  בטיולים, יש מצבים שאנחנו מתמודדים ולא יודעים מה לעשות, זוכרת מצב כזה ?
היו מלא. בגלל שאני אדם מתלבט מטיבעי – כל הזמן יש התלבטויות בין הרגש לשכל: הבטן אומרת תשארי לישון, השכל אומר לא התכוונת ללכת עוד.
הבטן תגיד המקום משהו לא בא לי טוב, השכל אומר כבר הלכת מלא, איך תמשיכי.
עם הזמן, למדתי להקשיב יותר לבטן שלי במקום לראש שלי.
זה לקח חשוב, כי בפעם השנייה לא הייתי כזאת. ואז פגשתי מישהו אמר תזרמי, את חייבת לשחרר. מה יקרה. אני לא באמת יכולה ללכת לאיבוד. להפסיק לנסות לנהל את השביל.

הזכרת את הבטן … מה זה בשבילך ללכת אחריה, איך פיתחת את זה, איך את מזהה מהי החלטה מהבטן ?
הלכתי רק 5 ק"מ היום. זה הרגיש לי הכי נכון והיה לי הכי נכון, גם כשלכאורה היא היתה נראית הכי לא. היתה  טירה עתיקה כזו, בלי חשמל, הכל נרות, מים זורמים מאיזה צריח. הזיכרון הזה היה כל כך חרוט בי, שבפעם השנייה החלטתי לחזור לשם, משכתי יום הליכה אמרתי לעצמי "רק עוד קצת אני שם" .. ואז זה היה סגור. מה זה בכיתי.

אני מקשיבה בשקיקה ומכירה את התחושה.בטיולים זה קורה, גם אם דברים לא הולכים כמו שאנחנו מתכננים, הם מסתדרים, בדיוק כמו שכתבתי בסיפורי פוגי…

בין בדידות לטכנולוגיה בטיולים

געגועים.. אנחנו יודעות שבטיולים יש לא מעט רגעים כאלה, ויש משהו מיוחד כזה בטרקים שמציף. מכירה את התחושה ?

בפעם הראשונה שטסתי היה לי חבר. הוא התחיל איתי את הקמינו ואחר כך המשכתי לבד. אני חייבת לומר שהטיול הזה מאוד בודד. זה הרבה אתה עם המחשבות שלך. ממש בדידות אובייקטיבית. יכול להיות פעמים שהאדם האחרון שראית היה לפני כמה שבועות.

נשמע קשוח. איך מתמודדים ?
לא אשקר. היה קשה. גם בפעם השנייה. היו ימים שבכיתי, דיברתי עם עצמי תוך כדי הליכה,שרתי שירים.

למה הגדרת את זה כבדידות ולא לבד ?
בבדידות יש מטענים ריגשיים. זה מציף מחשבות כמו – אף אחד לא אוהב אותי, אין לי אף אחד בעולם. לפעמים זה עוצמתי ולפעמים זה סתם חסר אנרגיה. לפעמים נגיד, היה לי יום קשה ואיכזבתי את עצמי אז זה מתחבר לדברים אחרים.
זה קרה גם בפעם השנייה. היו סביבי 200 איש. ידעתי שלמחרת לא אוכל ללכת ואנשים הגיעו בחבורות שהלכו כמה ימים, הכינו ארוחות ערב ביחד. ישבתי בצד ואף אחד לא הזמין אותי. הייתי מוקפת והרגשתי הכי לבד.

היית אומרת שהטכנולוגיה זה סוג של בריחה שמשבשת את מוטיב הטיול ?
לגמרי. במיליון דברים. הסמרטפון, גם כשאתה לבד, בשנייה אתה יש מגיע לוואטצ אפ או לפייסבוק, עובר על התמונות ומעלה לאינסטגרם, יצרת לעצמך הסחת דעת גם מהסביבה וגם ממה שיכולת אולי להתחבר לעצמך.

התעקשתי לגלות  – החלטת עם עצמך בפעם השנייה, אני לא נוגעת. אני מתמודדת ?
הייתי יותר מודעת.
מצד אחד יש את האופציה, מצד שני – הבנתי שאני לא תמיד רוצה אותה או שהייתי אומרת לעצמי למרות שאת מעדיפה את זה עכשיו, עזבי לכי שבי עם אנשים, או – סבבה שאת מדוכאת. תתמודדי.

הגדרה של יעל: מעמידה פנים שהכל סבבה

הימנעות, התפתחות – תכ'לס התמודדות

החלטתי לשנות כיוון ולהבין פן נוסף מסביב, הרגשת שמנעת מעצמך דברים או נמנעו ממך ?
שיניתי תוכניות בגלל אנשים. מנעתי מעצמי את ההתמודדות. אני באמת יכולה לומר ששמתי לעצמי מקלות. והמכשול שלי הוא אני.
בפעם השנייה היתה אחרת. הייתי עם יותר מודעות. נגיד נקשרתי לאנשים – ייצא להמשיך איתם סבבה, לא ייצא גם סבבה. תפסתי את עצמי במצבים שאני מתפשרת וממהרת כדי להיות איתם. אחרי כמה זמן היה פחות נעים איתם ובכל זאת נשארתי. ואז אמרתי לעצמי, טוב די. תתפסי את עצמך בידיים, מספיק עם הפשרות האלה. ביום הראשון היה מבאס, אבל אח"כ הרגשתי שהיה לי ממש כיף והייתי משוחררת מזה.  הייתי צריכה לתפוס את עצמי ולזהות את הנקודה הזו.

שיתפתי, שאני חושבת שזו ההתפתחות שעברה מהפעם הראשונה וגם כשעושים טיול בגילאים שונים.
היא חיזקה את הדברים כשענתה שעניין אותה לראות את ההבדלים שעברה, .והלוואי והיתה יכולה לבדוק אותם ממש במבחן השוואה אמפירי.

בחלק הראשון, יעל שיתפה שהיא בקושי דיברה ספרדית.
היות וטיילתי בדרום אמריקה ואני יודעת כמה מאתגר העניין, סיקרן אותי לדעת איך היא התמודדה.
יצא לך שמחסום השפה פגע בחווית הטיול שלך ?
בקמינו אתה עובר בכפרים, אתה לא לגמרי מבין את התרבות והאנשים ומה המנטליות, לדעתי במקרה הזה – אתה מפספס את הצד התרבותי, אבל מצד שני משום שהוא מאוד מסודר, אז תמיד הסתדרתי. לא היה לי איפה ליפול.
היה קטע שהסתבכתי בדרך אז פשוט לקח יותר זמן. אני לא מרגישה שזה הרס לי, נהפוך הוא, זה היה עוד רובד להתמודדות או לאתגר, אבל כן אני יכולה לומר שזה יוצר מצב של פספוס שיחות עם אנשים.
בפעם השנייה, הספרדית היתה יותר טובה וזה לגמרי שיפר את החוויה. הספרדים הם עם מאוד גאה, וכשאתה דובר את השפה שלהם, או רק מנסה ממש יש תחושה שהם נותנים לך נקודות.
בפעם השנייה הייתי ממש חולה. סרטים עם עצמי איך אני מסבירה לרופא ופתאום זה כזה "זה מה יש – תתמודדי". וואלה, זו היתה טפיחה על הכתף.

האם באמת צריך אומץ בשביל לטייל ?

אנחנו נתקלים במגוון של דברים, עברת 800 ק"מ פעמיים… מה הכי הפתיע אותך על עצמך ?
בעיקר בפעם הראשונה. שהצלחתי לעשות את זה. כל הסיכויים היו נגדי. לא הייתי בכושר, אין שפה, עושה לבד, אף פעם לא טירקתי. כשאתה מסיים את זה. אתה אומר לעצמך. פאק זה הכל בראש. אני אצליח, אפעל- מה שאני רוצה אשיג. בגבולות הסביר כמובן … מחזק את תתחושת האמונה שלך בעצמך. דברים שלא חשבת שתצטרך לעבור. אתה עובר. מכניס לפרופורציות, אתה חושש. הוא קורה. לא נורא בכלל, אפילו טוב. "מה הכי גרוע שיכול לקרות?"

אני חושבת שצריך להיות טיפוס מסוים כדי להיות אדם מטייל, שמנסה משהו אחר. לא חושבת שכל אחד יכול.
את לא חושבת שאדם יכול לייצר לעצמו אפילו טיולים קצרים, לייצר משמעות ?
בטח שכן, אתה צריך שיהיה לך את הרצון הזה. יש אנשים שפשוט אין להם.  רק טיפוסים מסויימים ירצו את זה

איזה טיפוסים ?
סקרנים, חסרי מנוחה, משתעממים בקלות, אוהבים לנתח דברים, להסתכל מהצד ולבחון,
הרבה מהאנשים חיים במציאות אחרת

לא כולם היו רוצים לטייל לבד.
שאלתי – אולי זה פחד ?
היא מיד הפנתה שאלה אלי: לא שמעת את ה"כמה אמיצה את ?"
כל הזמן. השתיקה הרגעית הביאה את שתינו לתהות במונח אומץ
יעל המשיכה, הקמינו, פחדתי לטיל לבד, אבל לא היה לי משהו בראש שאומר "אין מצב שתעשי את זה לבד". יש אנשים שעצם המחשבה שלהם לטוס לבד זה כבר אומר להם, וואי איזה אומץ…

שתיקה קטנה והגבתי: זה סוג של אוביאס בשבילי … או לא לטוס, או לטוס לבד אז זה לא היה אישיו.
יעל מחייכת, אנחנו באותו הראש… "את מבינה שיש אנשים שהיו אומרים .. יללה אני נשאר בארץ".
חייכתי ועניתי – כן. מכירה, רק שאני חושבת שבמקרה כזה, מספיק מישהו אחד שיהיה ואני מאמינה שאפילו אלו יעשו את זה…

התעוררות או התפקחות

הייתי ילדה מאוד מפונקת שעשו בשבילה הכל, היתה לי כאפה של התעוררות על החיים.
זה היה הגילוי המרכזי שלך ?
משהו נפתח אצלי.

היו גילויים אישיים על עצמך שהיית אומרת שהפכת להיות אדם אחר ?
בסוף יש טקס שמגיעים לאוקיינוס ובימי קדם היו שורפים את הבגדים וזורקים איזה חפץ, זה כדי להעיד על "הגעתי אדם מסויים, הלכתי את הקמינו ואני ממשיך איתו עכשיו". 
אחד הגילויים שהיו לי הוא האמון בעצמי וביכולות שלי.
ההתמודדות הזו באמת פתחה בי משהו.

ולהיפך, משהו במהות שלך שלקחת מהבית וכן נשאר איתך ?
חרדות שלא ידעתי שקיימות. בפעם השנייה הבנתי שזה חלק מהאופי שלי. הלא נודע מלחיץ אותי. היום אני יודעת להתמודד עם זה ולמדתי להכיר בזה וזה החלק הטוב, אבל זה עדיין מלחיץ אותי.

אנחנו מחייכות, שתינו יודעות שההכרה במשהו שהוא חלק מאיתנו מהווה התפקחות בריאה. 

החזרה הביתה

מה הכי חששת ממנו לפני החזרה ?
יצאתי בשביל למצוא תובנות מה אני הולכת לעשות עם עצמי, וחזרתי עם תובנות אחרות אבל ממש לא תובנות של מה אני אעשה עם עצמי.
לקחתי את הפאוזה, החיים מחכים שם. זה לא נעלם כי "ברחתי". אז זה ממש הפחיד אותי. מה יקרה עכשיו, מה אעשה

לחזור לשגרה, החיים האמיתיים. בטיול זה לא החיים האמיתיים. נחתתי בארץ בבום.

כשחזרת, איך מצאת את עצמך מול האנשים שהיו בחיים שלך ?
נפרדתי מהחבר לא הרבה אחרי, הייתי שונה. זה הבעיה הגדולה בטיולים – אתה חוזר עם הלך רוח לפעמים ומאוד קשה לשמר את זה. אני אלמד לקחים, אמשיך לעשות הליכות, לא אוותר לעצמי ומאוד קל ולשקוע בהרגלים שלפני.. זו המלחמה הכי גדולה.
ההתרוממות רוח הזו, הערך שאתה שווה – קשה לשמור על זה לאורך זמן.

ולא מצאת דרך לשמר את זה ?
איפשהו שם מאחורה זה קיים. אבל כשאתה חוזר, זה טרי ואתה בראבק וזה.. . ופתאום זה הופך להיות עבודה…
בטיול הדברי קורים מעצמם, אתה פתוח יותר, אתה בהלך רוח משוחרר יותר

עם הפנים לעתיד

כשרציתי לגלות מה החלום והייעוד שחושבת שמחכה לה, שיתפתי אותה במיזם שלי ואיך הוא נוצר.
לא הספקתי לשאול והיא שיתפה "לפתוח הוסטל משלי בקמינו".
חיוך התפרס על פני. כאחת שהיתה מעורבת בהוסטל בניו זילנד תקופה, גלשנו לשיחונת על הזכות והמחיר שיש בעניין.

מה המסר למי שיוצא לטייל ?
לשחרר. להתמסר לטיול. לא לתכנן יותר מידי. שתהיה תוכנית כללית, לא להיתפס. לזרום – אולי קלישאתי, אבל זה לא קל. להגיד כן לחויות. אם נשמע מגניב, יללה – לזרום על זה.

ואם זה טיול קצר ?
גם בטיול קצר זה תקף אני חושבת. הכיף יהיה כשתצא מהמלון שלך ופתאום תגלה משהו/מסעדה מתחת למלון. ולהתחבר עם המקומיים.

איזה כיף היה לי יעלי. תודה.
עכשיו לי נותר להגשים את זה גם עבורי, כי מי שלא עודכן… במקום להגיע לשם, הגעתי לדרום אמריקה חחח 

עם הפנים לעתיד. הקמינו כן מחכה לי

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

סגירת תפריט

וונדרים מטיילים עם משמעות

הייי, למה לפספס?

חדשות טיולים (גם) מופגשים עם עולמות אחרים
ריכוז פוסטים, כתבות, פעילויות מיוחדות, הצעות, נקודות להשראה ועדכוני קהילה

אל דאגה, נוכל להיפרד כחברים בכל שלב :)